רוז מופורד

רוז מופורד
Rose Mofford
	רוז מופורד
לידה	10 ביוני 1922; גלוב, אריזונה, ארצות הברית
פטירה	15 בספטמבר 2016 (בגיל 94); פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
שם לידה	רוז פריצה
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הקתולי סנט פרנסיס, פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
השכלה	תיכון גלוב
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	(מושלת בפועל מ-8 בפברואר 1988)
	4 באפריל 1988 – 6 במרץ 1991; (שנתיים)
	→ אוון מיקם פייף סימינגטון ←
	20 באוקטובר 1977 – 4 באפריל 1988; (10 שנים)
תחת מושלי אריזונה	וסלי בולין ; ברוס בביט ; אוון מיקם
	→ וסלי בולין ג'יימס שאמוויי ←
פרסים והוקרה
	48 Arizona Women
חתימה

רוז מופורד (באנגלית: Rose Mofford;‏ 10 ביוני 1922 – 15 בספטמבר 2016) הייתה פקידת ממשל ופוליטיקאית אמריקאית מאריזונה, אשת המפלגה הדמוקרטית, שהקריירה שלה בממשל המדינה נמשכה 51 שנים, החל ממזכירה בגופי הממשל, ועד להיותה האישה הראשונה בתפקיד מזכירת המדינה של אריזונה בשנים 1977–1988, ולאחר מכן ועד 1991, האישה הראשונה בתפקיד מושלת אריזונה.

ראשית חייה

מופורד נולדה בעיר גלוב שבאריזונה בשם רוז פֶּרִיצַה (Perica), כצעירה מבין ששת ילדיהם של פרנסס (לבחת אוברסטר) וג'ון פריצה, שהיגרו לארצות הברית מקרואטיה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. כנערה הראשונה בבית הספר התיכון של גלוב שהייתה נשיאת הכיתה, היא הצטיינה הן בלימודים אקדמיים והן בספורט. היא שיחקה בנבחרת הכדורסל של בית הספר והייתה בנבחרת הסופטבול הכלל-אמריקאית.

ב-1939 סיימה מופורד את לימודיה, וקיבלה את הכבוד לנאום בטקס הסיום, תפקיד הניתן לתלמידים מצטיינים, ובעצת אביה, דחתה את ההצעה לשחק כדורסל מקצועני בנבחרת הראשים האדומים הכלל-אמריקאית (All-American Red Heads).

ראשית הקריירה

לאחר סיום לימודיה, החלה מופורד קריירה כמזכירתו של גזבר מדינת אריזונה, ג'ו האנט. היא הייתה בת 18 כאשר החלה לעבוד עבורו, והרוויחה משכורת של 125 דולר לחודש. שנתיים לאחר מכן, כאשר קודם האנט לכהן בנציבות המס של אריזונה, הלכה מופורד אחריו לתפקידו החדש. ב-1945 היא עזבה את נציבות המס והייתה למנהלת העסקים של Arizona Highways, מגזין חודשי שיוצא לאור על ידי מחלקת התחבורה של אריזונה. ב-1947 שבה מופורד לנציבות המס כמזכירה בכירה. לאחר פרישתו של האנט ב-1960, פיטר הנציב החדש, תאד מור את מופורד, באומרו, "חשנו שיהיה זה טוב יותר שיהיה גבר בתפקיד". לאחר מכן היא נשכרה כמזכירה בכירה עבור מזכיר המדינה, וסלי בולין. במשרד מזכיר המדינה היא נותרה עד 1975, כאשר היא הייתה לעוזרת המנהל של מחלקת הכנסות המדינה, לשעבר נציבות המס.

מזכירת המדינה של אריזונה

לאחר שהמושל ראול הקטור קסטרו התפטר מתפקידו כדי להתמנות כשגריר ארצות הברית בארגנטינה, הושבע בולין כמושל החדש מתוקף תפקידו. באריזונה אין סגן מושל, ומזכיר המדינה הוא הראשון בסדר הירושה לתפקיד המושל, בתנאי שהוא נבחר לכהונתו בבחירות. בולין מינה את מופורד לכהן במקומו כמזכירת המדינה עד לתום תקופת כהונתו המתוכננת.

ב-4 במרץ 1978 נפטר בולין בעת כהונתו. אף על פי שמופורד הייתה מזכירת המדינה, וכביכול הראשונה בסדר הירושה, היא החזיקה בתפקידה מתוקף מינוי, ולא נבחרה אליו בבחירות, כך שהיא לא יכלה לרשת את בולין כמושלת. תחת זאת, התובע הכללי, ברוס בביט, הושבע כמושל. בתום תקופת כהונתה, היא התמודדה בבחירות על תקופת כהונה מלאה כמזכירת המדינה וניצחה. היא נבחר שוב ב-1982 וב-1986. ב-1982 היא ניצחה בבחירות לאחר שזכתה בכשני שלישים של הקולות, ובבחירות של 1986 היא נבחרה מבלי ניצב מולה מועמד מתחרה. מופורד נודעה בקפיטול המדינתי כאישה ידידותית, ומשרדה זכה במוניטין של גוף יעיל. היא הייתה דייקנית, ענתה בעצמה על שיחות הטלפון שלה והשיבה ישירות על הדואר שנשלח אליה. בנוסף לתפקידה בממשל המדינתי, היא שימשה בשנים 1982 - 1983 כנשיאת אגודת מזכירי המדינה הלאומית.

במדינה שבאופן מסורתי הייתה רפובליקנית, מופורד הדמוקרטית נודעה כמיודדת עם שני קצות הקשת הפוליטית. היא הייתה מנהיגה דו-מפלגתית שלעיתים קרובות חצתה על פי הצורך את הקווים הפוליטיים.

מושלת אריזונה

ב-8 בפברואר 1988 הודח המושל אוון מיקם על ידי בית הנבחרים של אריזונה. על פי חוקת המדינה, סמכויותיו הושעו, ומופורד הייתה למושלת בפועל. בעוד שרוב המשקיפים החמיאו על עבודתה, מיקם התנגד להחלפתו במופורד והעדיף את ראש מחלקת המדינה שהוא עצמו מינה. ב-4 באפריל הורשע מיקם במשפט ההדחה בסנאט המדינתי בארבעה סעיפים והודח סופית מכהונתו. מופורד הושבעה כמושלת אריזונה ה-18 עד לתום תקופת כהונתו המתוכננת של מיקם, זאת על אף העובדה שבפרק 5 סעיף 2 של חוקת אריזונה, הותנה שכל פקידי הממשל יהיו גברים. בבחירות שנערכו ב-8 בנובמבר אותה שנה, אימץ ציבור הבוחרים במשאל עם את הצעה מספר 103, שביטלה את ההגבלה המגדרית הזאת.

בתחילה סברה מופורד שהעברת הממשל לא תהיה חלקה, שכן היא התמודדה עם קריסה של שוק המקרקעין ועם גירעון תקציבי גבוה שהיא ירשה מקודמה בתפקיד.

מטרתה העיקרית של מופורד כמושלת הייתה להשיב את היציבות לאריזונה. היא כונתה "המושלת המרפאה", והיו שסברו שזו הייתה חובתה כמושלת לשקם את המדינה. מופורד גם זכתה בכינוי זה הודות ליכולתה להפיג את הפילוג הגזעי באריזונה, שהיו שראו בו בעייתי תחת ממשלו של מיקם. מאמציה כללו בעיקר נקיטת צעדים מרגיעים בעקבות ההדחה הסוערת וההליכים לבחירות חוזרות של קודמה בתפקיד. מנהיג סיעת הדמוקרטים בסנאט המדינתי, אלפרדו גוטיראס, אמר על מעשיה, "מה שהיא עשתה היה להשקיע מחדש במערכת עם יושרה וכבוד". במהלך תקופת כהונתה, הייתה מופורד אחת משלוש הנשים היחידות שכיהנו כמושלות במדינות ארצות הברית.

מופורד נאבקה למציאת מכנה משותף רחב ביותר, והגדילה את המימון לתוכניות בריאות הנפש של אריזונה. היא התנגדה בתוקף להפיכתה של האנגלית כשפת הלימוד היחידה בבתי הספר של המדינה, והחשיבה את עצמה כמקדמת חירויות האזרח. כמי שנודעה בשל חיבתה לספורט, הקימה מופורד מנגנון מינוי כדי להשאיר את ליגת הקקטוס של הבייסבול במדינה. היא הקימה את ברית המושלת נגד סמים, ואת נציבות המושלת לנוער נגד סמים, והצליחה להקים את המרכז הראשון של המדינה למשאבי מניעת נגע הסמים. היא הקימה כוח משימה למאבק במגפת האיידס במדינה, כתגובה לעלייתה כגורם לדאגה ברמה הלאומית. במהלך תקופה זו, מגפת האיידס הייתה סוגיה שפוליטיקאים רבים ברחבי ארצות הברית התעלמו ממנה. מופורד ניסתה להרחיב את ההזדמנויות למנהיגות פוליטיות עבור נשים במדינה, ומינתה יותר בני מיעוטים ונשים לנציבויות, מועצות ובתי משפט בהשוואה לכל אחד מקודמיה בתפקיד.

מופורד קידמה את החזרתו של יום מרטין לותר קינג כיום חופשה בתשלום באריזונה. חג זה בוטל על ידי קודמה בתפקיד. הצעת החקיקה בסוגיה זו נדחתה על ידי בית המחוקקים של המדינה על חודו של קול אחד.

מופורד נהנתה מפופולריות ברמה גבוהה במדינה, אך זו צנחה כאשר היא המתיקה שני גזרי דין מוות ב-1989. הרוצחים המורשעים, ג'יימס האם וקארל קומרלאו הצליחו לקבל שחרור מוקדם בזכות החלטותיה, שבהמשך היא ניסתה לבטל.

בראשית 1990 הודיעה מופורד שהיא החליטה שלא להתמודד על תקופת כהונה מלאה של ארבע שנים. במקומה נבחר פייף סימינגטון. באותה שנה אמרה מופורד לכתבים שהיא קיוותה להיזכר כ"מושלת אכפתית, בשל העובדה שהיה לי אכפת מכולם באריזונה".

שנותיה האחרונות

לאחר תום כהונתה כמושלת, הקדישה מופורד את זמנה לפעילויות אזרחיות ופעילויות צדקה. היא שימשה כיושב ראש ועדת מסע הבחירות של התובע הכללי טרי גודארד, שהתמודד ללא הצלחה על תפקיד המושל ב-2010. היא עבדה יחד עם המחוקק לשעבר לאו קורבט בסיוע לאנשי אריזונה לקבל מימון להשתלות איברים במסגרת ביטוח הבריאות המדינתי. לעיתים קרובות היא ביקרה במעונות לקשישים, ועסקה בכביסה, מיון ותרומה של בגדים לבתי מחסה לחסרי בית עד שהגיעה לגיל 91.

גם לאחר תום כהונתה, נחשבה מופורד למנטורית של כמה פוליטיקאים באריזונה. לעיתים קרובות היא עשתה שימוש בהשפעתה הפוליטית לסייע לאחרים לגייס תמיכה. הסנאטור לשעבר דניס דיקונסיני זכר שהוא ביקש את עצתה של מופורד לאחר שהתקבל למשרה בסגל משרד המושל. לדבריו של דיקונסיני, מופורד ניהלה עבורו שיחות טלפון "שפתחו עבורו דלתות רבות".

בבחירות לנשיאות של 2004, הייתה מופורד מועמדת להיות חברה בנציגות הדמוקרטים בחבר האלקטורים עבור הסנאטור ג'ון קרי. בסופו של דבר ניצח באריזונה הנשיא המכהן ג'ורג' ווקר בוש.

בראיון שנתנה ב-2010, אמרה מופורד, "אני מייחסת את הצלחתי בחיים לשורשי, לדת שלי ולפנקס הכתובות (Rolodex) שלי". היא החלה לאגור את הכתובות כאשר החלה לעבוד בממשלה ב-1940, ובסופו של דבר הוא הכיל 4,000 אנשי קשר.

חיים אישיים

הרחוב על שמה של מופורד במתחם הקפיטול המדינתי של אריזונה בפיניקס.

ציון הקבר של מופורד, בו מתוארים בין השאר פגישותיה עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני והאם תרזה.

ב-1957 נישאה רוז פריצה לתורלד רוברט "לפטי" מופורד, קצין במשטרת פיניקס. לאחר כעשור התגרשו השניים, אך הם נותרו ידידים עד למותו ב-1983. מופורד שמרה על שם נישואיה. לשניים לא נולדו ילדים ומופורד לא נישאה בשנית.

מופורד זיהתה את עצמה כקתולית אדוקה. היא ראתה בדת ככוח המניע מאחורי הצלחתה בפוליטיקה. היא תרמה למיסיונרים של הצדקה של האם תרזה. מחויבותה לאמונתה הדתית הפכה אותה לפופולרית בקרב תושבי אריזונה.

ב-31 באוגוסט 2016, לאחר שמעדה בביתה, אושפזה מופורד בהוספיס. רוז מופורד נפטרה ב-15 בספטמבר 2016, בגיל 94. לאחר מותה, אמר עליה המושל דאג דוסי "שכמי שהתקדמה במדרג ממשלת המדינה עד לתפקיד הבכיר ביותר במדינה שלנו, היא ניפצה את מה שנחשב כתקרת הזכוכית ושירתה כמופת בלתי ניתנת להשוואה לרבים".

רוז מופורד נטמנה בבית הקברות הקתולי סנט פרנסיס בפיניקס. ב-2017 הוסר הלוט על ציון קבר חדש לזכרה, שכלל בין השאר תמונות של פגישתה עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1987 ועם האם תרזה ב-1989. פגישות אלו היו האירועים החביבים עליה בעת כהונתה כמושלת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוז מופורד בוויקישיתוף

רוז מופורד באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
רוז מופורד באתר AZ Historymaker (באנגלית)
רוז מופורד באתר The Political Graveyard (באנגלית)
רוז מופורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)