רועי צ'יקי ארד

רועי צ'יקי ארד
	רועי ארד, 2009
לידה	5 בינואר 1976 (בן 48); באר שבע, ישראל
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית

רועי צ'יקי ארד (נולד ב-5 בינואר 1976^[1] בבאר שבע) הוא עיתונאי, משורר, מוזיקאי, עורך ואמן ישראלי, מייסד ועורך לשעבר של כתב העת "מעין". כתב לשעבר בעיתון "הארץ" ולשעבר עורך בעיתונים "גלובס" ו"ידיעות אחרונות".

ספרות

פרסם מספר ספרים בישראל, ושיריו התפרסמו בכתבי עת בישראל ובעולם. ב-2016 נבחר ספרו "החלום הישראלי" על ידי אתר "מאקו" כאחד מעשרת הספרים העבריים הגדולים של המאה ה-21^[2]. בנוסף להיותו עורך "מעין", השתתף ארד בעריכת שלוש אסופות שירה: אנתולוגיית השירה המעמדית "אדומה" (הוצאות מעין, הכיוון מזרח ואתגר), האסופה "לצאת"^[3] נגד מבצע עופרת יצוקה (הוצאות אתגר, דקה, מעין, סדק גרילה תרבות) שיצאה ביום השביעי למבצע, וחלקים ממנה תורגמו לערבית והתפרסמו בלבנון ו"שירון המהפכה", בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011. כתב העת 'מעין' לא מנוקד וגם רוב שיריו מפורסמים כשהם חסרי ניקוד.

ארד הגה סגנון שירה חדש בשם "קימו", שאותו הגדיר כגרסה ישראלית להאיקו. הקימו אף הוא שיר בן שלוש שורות, ובו 10 הברות בשורה הראשונה, 7 בשנייה ו-6 בשלישית. דוגמה לקימו (פרי עטו של ארד):

מתחת לשיירת אווזים (10 הברות)
מציצה מים שקט (7 הברות)
פדחת הפקיד (6 הברות)

בשנת 2002 התקבל ה"קימו" כסוגה שירית קבילה על ידי אתר האינטרנט "במה חדשה".

ארד הוא אחד המשוררים שהיו הפעילים בגרילה תרבות ואחד ממייסדי קבוצת "מאבק המשוררים". שירו "הינשוף" השתלב עם עבודתה של האמנית מיכל הלפמן בביאנלה של ונציה בשנת 2003. בשנת 2009, שירו של ארד, "המנון סוף הלילה", הולחן על ידי אלה מילך-שריף ובוצע בניצוחו של זובין מהטה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהופעות מיוחדות לרגל 100 שנה לייסוד תל אביב.

ספריו:

"הכושי", שדוריאן, (2000)
"אירובי", שדוריאן, (2003). עורך: רואי וולמן
"שירים וציורים 2000–2003", שדוריאן וגלריה טל אסתר.
"רובים וכרטיסי אשראי", פלונית, (2009). עורך: שלמה קראוס
"החלום הישראלי", הוצאת חרגול-עם עובד, (2010). עורך: אלי הירש
"שכר הולם", מעין, (2013)
"השקנאי", הוצאת חרגול-מודן (2013). עורך: אלי הירש
"נושאת המטוסים" מעין (2014). עורך: אהרן שבתאי

תרגום:

קנת' קוך, "הקרקס, הקרקס ושירים אחרים", הוצאת 'דחק' (2023).

טלוויזיה ותיאטרון

ב-2003 יצר יחד עם שאול בצר וארז הימן את זהירות מצלמה, הסרט המוקומנטרי הראשון בישראל באורך כזה, העוסק בחייו של החלוץ הבדיוני של סרטי המתיחות, מקס טונה שרייבר. הסרט שודר במסגרת שידורי קשת והועלה לאינטרנט לצפייה חופשית.

ארד שימש תסריטאי משותף יחד עם יובל שגב בסדרה "רנו פסקל" בערוץ ביפ ותסריטאי הסדרה "טופי והגורילה" באותו ערוץ. ארד היה אחד מיוצרי המיני-סדרה המוקומנטרית החיים האמיתיים, ששודרה בערוץ 10. פרק מתוכו, בכיכוב אביב גפן, זכה במקום הראשון בפסטיבל המוקומנטה לסרטים מוקומנטריים בשנת 2011. ב-2013 שודר בטלוויזיה החינוכית במסגרת סדרת ואקום סרטו הדוקומנטרי "אין עניין בפועלי בניין" בעקבות סדרת כתבות של ארד שפורסמו ב"הארץ" ובאתר העיתון הבריטי "לונדון רוויו אוף בוקס" בנושא ריבוי תאונות העבודה הקטלניות בקרב פועלי בניין בישראל.

ארד כתב ופרסם מספר מחזות פרי עטו, מהן הופקה "קדימה", העוסקת בצד החברתי של מלחמת לבנון השנייה. "קדימה" הוצגה בין השאר בפסטיבל "צו קריאה" בצוותא. יחד עם המחזאי יונתן לוי, היה שותף בבימוי ההצגה "אנרגיות טובות", המבוססת על הקראת פרוטוקול מקוצר של דיון ועדת הכלכלה בנושא הגז הטבעי. ההצגה הוצגה בין השאר במסגרת "פסטיבל מתחת להר" בירושלים כשבקהל נוכחים שר האוצר יובל שטייניץ, איתן ששינסקי, מחבר דו"ח ששינסקי שבו עסק הפרוטוקול, וחברת הכנסת שלי יחימוביץ', שהשתתפה בדיונים שהוקראו. קוראי המחזה היו יוצרים ופעילים חברתיים וההצגה יצאה לאחר מכן כספרון שיצא במסגרת הוצאת "מעין" ולאחר מכן הוצגה במספר תיכונים בישראל על ידי תלמידים.

דמותו הופיעה ב"הבועה", סרטם של איתן פוקס וגל אוחובסקי מ-2007, העוסק ברייב נגד הכיבוש, שארד היה בין יוזמיו, ובו מופיע השחקן יותם ישי כדמות "צ'יקי". "בננות" (2013), סרטו של איתן פוקס, בוסס על ניסיונו של פוקס כבמאי להקת "פינגפונג" באירוויזיון, והדמות המקבילה היא של השחקן עופר שכטר. ארד מופיע בתפקיד עצמו בסרט "השוטר" (2012) של נדב לפיד ושר שני שירים, "אני ואנונו" ו"ישראליות בחלל" שיצא כסינגל לרדיו באותה שנה. בסרט "אין בתולות בקריות" דמותו של העיתונאי התל אביבי "צ'יפי אבידן" (מיכאל אלוני) מבוססת על ארד.

מוזיקה

את דרכו המוזיקלית התחיל ארד בלהקת קנאק/פופ, בה שימש כסולן וכותב השירים. הלהקה פעלה בין 1994 ל-1999, אך לא הוציאה אלבום בזמן פעילותה. ב-2014, אחרי הפסקה ארוכה, יצא אלבומה "המהפכה המעניינת האחרונה"^[4] כאלבום-רשת.

עם חברו ללהקה, שי נובלמן, כתב ב-2007 את שיר הנושא לסדרה "טופי והגורילה". בשנת 2000 היה ממקימי להקת "פינגפונג", שהוציאה אלבום אחד, "בין מוסר לאופנה" (הד ארצי), הופיעה באירוויזיון 2000 עם השיר "שמח" בליווי דגלי סוריה וישראל, והגיעה למקום ה-22 מתוך 24. ועדת החינוך של הכנסת קבעה כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל ולתרבות הישראלית", וארד פוטר ממשרתו בערוץ 1 עם חזרתו לישראל.

לאחר שהתפרקה הלהקה, הוציא כזמר סולו חמישה אלבומים בסגנונות שונים - פופ, אוונגרד, אקוסטי ופאנק. את רוב אלבומי הסולו אפשר להוריד חינם בתנאי רישיון Creative Commons. ארד הסביר זאת כאידאולוגיה: "חשוב לי לתת את האלבומים שלי בחינם על האינטרנט, דבר שיוצר להם חשיפה גדולה וגם חושף אותי לקהל ששומע מוזיקה בעולם. אני לא מבין אמנים ישראלים שנלחמים באינטרנט במקום להתמסר לו, זה הדבר הכי טוב שקרה למוזיקאים מאזור מרוחק כמו ישראל"^[5].

אלבומיו:

"סונול", רא רקורדס (2003)
"מונסטר" עם שנארד וולקר, קומפורטסטנד, סיאטל, ארצות הברית (2005)
"ספוטניק אין לאב" ווירדומיוזיק, הולנד (2005)
"אני ואנונו", פת\קית, ישראל ופרי-סמפל-זון, צרפת (2005)
"ידידים טובים", בירדסונג, ישראל (2006).

אלבומיו עם להקות:

"בין מוסר לאופנה", פינגפונג (2000)
"המהפכה המעניינת האחרונה", קנאק\פופ (2014, הוקלט בשנות התשעים)

אמנות

עבודת וידאו וסאונד של ארד, שהוצגה בגלריה קלישר בתערוכה "סרק", עשור ל"רצח רבין", ינואר 2006

כאמן, ארד הציג מספר תערוכות יחיד בגלריה "טל-אסתר" והשתתף במספר תערוכות משותפות, בין השאר בגלריה גבעון וב-NGBK ברלין. ב-2006 היה מאוצרי "דורון", תערוכה קבוצתית של כתב העת "מעין", שעסקה בקשר בין אמנות ובין ניצול חברות כוח אדם וב-2012, יחד עם יהושע סימון וארי ליבסקר, אצר את התערוכה "איראן" שהוצגה בגלריה "החללית" ומחתה נגד אפשרות תקיפה באיראן. ארד סייע בארגון "רייב נגד הכיבוש", מסיבות מחאה נגד פעולות ממשלת ישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה.

עיתונות

ארד החל את דרכו העיתונאית ככתב במקומון "כל הנגב" בבאר שבע, ובמקביל כמו"ל ועורך הפנזין המוזיקלי "סוס" שיצא לאור בבאר שבע בשנת 1992^[6]. במשך שנים ערך את "פירמה", ירחון העיתון "גלובס", יחד עם יעל שחם, לאחר מכן שימש כסגן עורך ב-"7 לילות" של ידיעות אחרונות. במקביל, ארד ערך את כתב העת לשירה "מעין" וסייע להוציא לאור את עיתון הקולנוע "מערבון" ואת עיתון האמנות "החדש והרע".

ארד כתב בעיתון "הארץ". בין כתבותיו ניתן למנות תחקירים חברתיים על מותם של פועלי הבניין, תנאי התעסוקה הקשים של נהגי המשאיות וסיקור מהצפת שכונת הארגזים בת"א לצד מאמרים כתובים בנימה אישית מטקס הדלקת המשואות ומוועידת הליכוד.^[^{דרוש מקור]}

טענות לביצוע עבירות מין

ב-9 בספטמבר 2020 פורסם תחקיר של שרון שפורר על טענות לפגיעה מינית שביצע בנשים ונערות לאורך השנים, חלקן קטינות^[7]. בעקבות התחקיר הודיע על יציאה להפסקה בלתי מוגבלת מעבודתו ב"הארץ" ובכתב העת "מעין"^[8].