רופקונד
אגם רופקונד (Roopkund, מכונה אגם המסתורין או אגם השלדים) הוא אגם קרחוני קטן בקצה הרי ההימלאיה במדינת אוטראקהאנד בהודו, הרחק מיישוב אנושי. הוא שוכן בגובה של 5,029 מטר על מורדות הר טרישול (Trisul), מוקף סלעים ואבנים. עומק האגם כ-3 מטר, וקוטרו, המשתנה בין הקיץ לחורף, אינו עולה על 40 מטר. בקרקעית האגם הרדוד ובשוליו נמצאים שרידים של מאות שלדים אנושיים, שנראים במים הצלולים במהלך חודש אחד כשהקרח והשלג נמסים. לפי הערכות יש ברופקונד בין 600 ל-800 שלדים[1]. לצד השלדים פזורים שרידים של חפצים שונים כגון כלי עץ, כפכפי עור וטבעות[2].
 | |
| אגם רופקונד באוגוסט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
מדינת אוטראקהאנד,  הודו |
| סוג | אגם קרחוני |
| מידות | |
| שטח | 1,250 מטר רבוע |
| גובה | 5029 מטר מעל לפני הים |
| אורך | 40 מטר |
| עומק ממוצע | 3 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
הודו  |
| קואורדינטות | 30°15′43″N 79°43′54″E / 30.261944444444°N 79.731666666667°E |
  | |
מחקר השלדים
עריכההשלדים התגלו בשנת 1942 על ידי סייר טבע מטעם הבריטים בשמורה הלאומית נאנדה דווי, בעת שהוא תר אחרי עשבי הימלאיה נדירים. בתקופה זו הודו הייתה עדיין קולוניה בריטית, והבריטים שהשתתפו באותה זמן בצד השני של העולם במלחמת העולם השנייה, חשדו שהשלדים הם של חיל חלוץ יפני שביקש לפלוש להודו. אך נמצא שהשלדים מבוגרים מכדי להיות חיילים יפנים והיו ביניהם נשים[3].
בשנות 1950 ערך המכון ההודי למחקר אנתרופולוגי (Anthropological Survey of India) מחקר על השלדים, ודוגמאות של הממצאים מוצגים במוזיאון האנתרופולוגי של הודו בדהראדון. המחקר גילה שלרבים מהאנשים היה סדק גדול בקודקוד הגולגולות, שאובחן על ידי החוקרים כסיבת המוות, ונראה שנגרם על ידי מכה חזקה מעצם עגול שניחת מלמעלה על הראש. השלדים נראו טריים למדיי, אך דגימות שנשלחו לאוניברסיטת אוקספורד לצורך תיארוך פחמן-14, קבעו שמועד המוות היה בסביבות שנת 850 לספירה. השערת החוקרים הייתה שהאנשים היו עולי רגל והם נקלעו למטח של אבני ברד גדולות באופן יוצא דופן באזור החשוף. בפולקלור המקומי יש הד לברד שקטל עולי רגל - ההר נאנדה דוי מקודש לאלה נאנדה דווי, ובשירים ובסיפורים המקומיים מסופר על מלך שעלה לרגל למקדש שעל ההר, איתו הייתה מלכתו, ובפמלייה היו נשים שחוללו לפניו. התנהגותו של המלך עוררה את זעפה של נאנדה דווי, והיא המטירה על קבוצת המאמינים ברד ממית. מנגד הועלו תיאוריות אחרות, למשל שאלה חיילים טיבטים או סוחרים, והועלו תיאוריות לגבי סיבת המוות.
בשנת 2003 יצאה משלחת בינלאומית של נשיונל ג'יאוגרפיק לחקור שוב את האגם ולאסוף דגימות. בין השלדים הם מצאו טבעת ושברי זכוכית צבעונית, סנדלי עור, חלקי עץ שהיו יכולים להיות חלק מכלי נגינה, וחלקי במבוק שהיו יכולים להיות חלק משמשייה מהסוג שגם עולי רגל מודרניים לנאנדה דווי נושאים איתם. הם מצאו מעין קרדום ברזל עם ידית במבוק, שהיה יכול היה להיות כלי נשק אך גם קרדום קרח. מתחת לסלע הם איתרו חלק מגופה שהשתמרה באוויר הקר והיבש, ומצאו גם שרידי שלד של ילד כבן עשר. הם לא מצאו עצמות בעלי חיים ולכן התיאוריה שהאנשים היו סוחרים ירדה מהפרק, משום שסוחרים מובילים את סחורתם על גבי בהמות. גם האפשרות שהאנשים היו חיילים נפסלה בגלל הימצאות ילדים[4]. הממצאים הועברו לבדיקה בהודו ובאנגליה, והחוקרים הסיקו בין היתר שהאנשים התחלקו לשתי קבוצות, אחת ובה אנשים גבוהים עם גולגולת מאורכת, והשנייה עם אנשים בגובה ממוצע וראש עגלגל יותר. לחלק מאנשי הקבוצה השנייה היה שקע במצח הגולגולת, והחוקרים משערים שהוא עשוי להיות תוצאה של נשיאת משא על הגב כשהרצועה מוחזקת על המצח. הם מניחים שמדובר בסבלים מקומיים שליוו קבוצה של עולי רגל מאזור אחר.
ב-2019 נערך מחקר ביו-ארכאולוגי על דוגמיות מהשלדים השמורים המכון ההודי למחקר אנתרופולוגי. המחקר כלל בין שאר הטכניקות אליזה של דנ"א עתיק (Ancient DNA), תיארוך פחמן-14 להערכת גיל השלדים, אנליזת איזוטופים יציבים (Isotope analysis) כדי להעריך את מרכיבי התזונה של האנשים, ואנליזה אוסטאולוגית (Osteology) לחקר מבנה העצמות והשיניים. מבין 38 השלדים שנמצאו מתאימים לבדיקה 23 התאימו לפרופיל הגנטי בן ימינו של דרום אסיה, ו-14 היו בעלי פרופיל אופייני למזרח הים התיכון. שלד נוסף היה בעל פרופיל גנטי שמתאים למזרח אסיה. ההבדלים התבטאו גם באנליזה של איזוטופים יציבים, שהראתה על הבדלים מובהקים בתזונה של שתי הקבוצות העיקריות. בניגוד להשערות קודמות, לפי תיארוך פחמן-14 לא כל האנשים ניספו באותו זמן. האנשים ממוצא דרום אסייתי ניספו בסביבות שנת 800, ולא כולם באותו אירוע. שאר האנשים ניספו בסביבות שנת 1800. בכך נשללה התיאוריה שכל מאות האנשים ניספו באירוע אחד, והתיאוריה שסיבת המוות היא ברד קטלני הוטלה בספק[5].
השאלות על זהות האנשים, על הסיבה שבגינה הגיעו לאזור, ועל סיבת המוות שלהם, נשארו עדיין פתוחות.
שימור
עריכהרופקונד היה יעד טרקינג פופולרי. המנהל המקומי דיווח שמטיילים לוקחים איתם עצמות למזכרת, לפעמים כמויות גדולות של עצמות על גב פרדות, ואם האזור לא יוגן קיים חשש שהשלדים ייעלמו בהדרגה. נעשה מאמץ לפתח את האגם כאתר לתיירות אקולוגית, אך ב-2018 טיולי טרקינג לרופקונד נאסרו כליל[6].
קישורים חיצוניים
עריכה
- The unsolved mystery of Skeleton Lake - מאתר ה-BBC
- כתבה על רופקונד, באתר וואלה, 22 באוקטובר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ The mystery of India’s ‘lake of skeletons’
- ^ Bones Of A Riddle
- ^ Skeleton Lake of Roopkund, India
- ^
סרטון של נשיונל ג'אוגרפיק משנת 2004 על משלחת המחקר לאגם רופקונד
- ^ Ancient DNA from the skeletons of Roopkund Lake reveals Mediterranean migrants in India
- ^ The age of Roopkund trek is over. So what?
