רינה בר-טל

רינה בר-טל
לידה	24 באפריל 1947 (בת 77)
מדינה	ישראל
השכלה	מינהל ציבורי
	1989–1998; (כ־9 שנים)
	1989–1998; (כ־9 שנים)

רינה בר-טל (נולדה ב-24 באפריל 1947) היא אשת ציבור ישראלית. בין השנים 1989 ל-1998 שימשה כסגנית ראש עיריית רעננה. כיהנה כיושבת ראש שדולת הנשים בישראל, כיושבת ראש אגודת הידידים של בית החולים שלוותה ובתפקידים נוספים, והייתה ממקימי התנועה לשלום ושיויון בין המינים.

ביוגרפיה

רינה בר-טל נולדה לרוזה ואהרון סובול. אִמָהּ הייתה עקרת בית, ואביה, שהיה מהנדס חשמל, עבד בחברת החשמל לישראל אולם סירב להיות חבר מפא"י ולהצטרף להסתדרות העובדים ועל כן, פוטר, וב-1961 המשפחה היגרה לארצות הברית.

בר-טל היא בוגרת אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בפסיכולוגיה וספרות אנגלית, ובעלת תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת קלארק בווסטר.

ב-1969 נישאה לגדעון בר-טל, ויחד חזרו לישראל ב-1976.

פעילות פוליטית

ב-1985 התמודדה בר-טל לראשונה למועצת העיר ברעננה ברשימה עצמאית - "רעננה שלי" והייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצת העיר^[1]. לאחר קדנציה אחת, ב-1989, התמודדה בר-טל בבחירות על ראשות העיר מול זאב בילסקי מטעם מפלגת הליכוד ומול חיים בן-חיים ממפלגת העבודה. בר-טל העדיפה להתמודד מטעם מפלגת העבודה, אך המפלגה לא אפשרה זאת.^[^{דרוש מקור]} בסיבוב השני של הבחירות זכה בילסקי בתפקיד ראש העיר, ובר-טל שתמכה בו קיבלה את תפקיד סגן ראש העיר בשכר^[2]. ב-1993 זכתה מפלגתה "רעננה שלי" במקום השני בבחירות^[3] ובר-טל המשיכה בתפקידה כסגנית ראש העיר. בבחירות המקומיות ב-1998 שבה בר-טל והתמודדה לראשות העיר, הפעם מטעם מפלגת העבודה, מול בילסקי^[4] והפסידה, וכהונתה כסגנית ראש העיר תמה. במהלך השנים בעיריית רעננה, פעלה בר-טל לקידום תחומי התרבות, ספורט והנוער בעיר^[1]. ב-1991 הקימה את מועצת הנשים העירונית^[5]. בר-טל שימשה השראה לנשים שהתמודדו בבחירות מקומיות^[6]. ב-2012 קיבלה את אות יקירת העיר רעננה^[1].

פעילות חברתית

רינה בר-טל החלה את פעילותה החברתית ב-1983 כיושבת ראש נעמת רעננה. ב-1995 הצטרפה לשדולת הנשים בישראל והקימה את הפורום המוניצפלי בשדולה לקידום ותמיכה בנשים שהתמודדו בבחירות מקומיות בישראל. במסגרת הפורום נערכו כנסים למתמודדות, ניתן ליווי וייעוץ אישי^[^{דרוש מקור]} ונערכו מפגשים קבועים לנבחרות ציבור.

בשנת 2000 נבחרה בר-טל ליושבת ראש שדולת הנשים וכיהנה בתפקיד עד שנת 2012^[7]^[8]. במהלך כהונתה כיושבת ראש השדולה, הארגון הרחיב את פעילותו להפעלת תוכניות ארציות לנערות (נמ"ש - נערות מובילות שינוי), תוכניות לשילוב נשים במעגל העבודה, תוכניות מנהיגות נשים ועוד. זאת לצד פעילות המשפטית ומרכז המחקר. בשנת 2004 הובילו בר-טל וציונה קניג-יאיר את המאבק בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת למס. בטענה שהטבת מס לטיפול בילדים תעלה את השתתפות אמהות בכוח העבודה ובשיעור המשרה^[9]^[10]. בשנת 2010 הגישה בר-טל דו"ח צללים שהכינה שדולת הנשים – כתמונת מראה לדו"ח שהציגה מדינת ישראל – לוועידה העולמית של האו"ם בנושא נשים בבייג'ינג^[11]. בר-טל טענה כי המדינה אינה מחויבת לקידום נשים^[12].

בר-טל היא מבין המייסדים של התנועה לשלום ושיויון בין המינים שפעלה להובלת שיויון כפעולה משותפת של גברים ונשים^[13]. שימשה גם כיושבת ראש הוועד המנהל של התזמורת הקאמרית הישראלית בין השנים 2002–2004 ויושבת ראש עמותת הידידים של בית החולים שלוותה בין השנים 1995–2000. החל משנת 2012 היא חברת הוועד המנהל של התיאטרון הערבי-עברי ביפו, וב-2015 הצטרפה לוועד המנהל של ישראל חופשית.

חברה במועדון "גולד וינג" הישראלי ורוכבת על אופנוע כבד^[2]^[14].

נשואה ואם לשלושה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רינה בר-טל בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ בר-טל רינה | יקירי העיר לשנת 2012, באתר מורשת רעננה(הקישור אינו פעיל)
^ ¹ ² מאיר חוטקובסקי, "מפעילות ציבורית לרכיבה אתגרית", כיוון חדש - המגזין לאזרח הוותיק רעננה, גיליון 215, מאי 2015, עמ' 4–5
^ רשומות: ילקוט הפרסומים, ‏12.111993
^ מיכל קאופמן, מצב השרון, על השרון, 31.7.1998, עמ' 20-21
^ יוצאות לדרך: כינוס הראשון של מועצת הנשים, באתר עיריית רעננה, ‏19 בפברואר 2014(הקישור אינו פעיל)
^ הילה ויסברג, "נשים חושבות שהן צריכות להיות מדהימות כדי להיכנס לפוליטיקה; גברים ממש לא", באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2013
^ אוהד לוביאניקר, רינה ברטל פורשת מתפקיד יו"ר שדולת הנשים, באתר לוקאל - הפורטל המקומי, ‏18 באוגוסט 2011 (ארכיון)
^ נושאות תפקיד בעבר, באתר שדולת הנשים בישראל (ארכיון)
^ סטלה קורין-ליבר, ‏4 מיליארד ב-600 שקל, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2004
^ רמי חזות, להפוך מטפלות להוצאה מוכרת, ידיעות אחרונות, 23.6.2001
^ אס קורלנדר, יהל. "נשים בישראל 2010 – דו"ח צללים" (PDF). אתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר. נבדק ב-2017-06-30.
^ רותי סיני‏, דו"ח שהוגש לאו"ם: ממשלת ישראל לא מקדמת נשים, באתר וואלה, 2 במרץ 2005
^ "המועצה לשלום ושוויון בין המינים". אורכב מ-המקור ב-2018-06-26. נבדק ב-2017-06-30.
^ אביבה זלצמן, צעירים בני 50+, מנטה, אוקטובר 2005

[הערה_מספר_20170412052505:0-1] ¹ ² ³ בר-טל רינה | יקירי העיר לשנת 2012, באתר מורשת רעננה(הקישור אינו פעיל)

[הערה_מספר_20170412052505:1-2] ¹ ² מאיר חוטקובסקי, "מפעילות ציבורית לרכיבה אתגרית", כיוון חדש - המגזין לאזרח הוותיק רעננה, גיליון 215, מאי 2015, עמ' 4–5

[3] רשומות: ילקוט הפרסומים, ‏12.111993

[4] מיכל קאופמן, מצב השרון, על השרון, 31.7.1998, עמ' 20-21

[5] יוצאות לדרך: כינוס הראשון של מועצת הנשים, באתר עיריית רעננה, ‏19 בפברואר 2014(הקישור אינו פעיל)

[6] הילה ויסברג, "נשים חושבות שהן צריכות להיות מדהימות כדי להיכנס לפוליטיקה; גברים ממש לא", באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2013

[7] אוהד לוביאניקר, רינה ברטל פורשת מתפקיד יו"ר שדולת הנשים, באתר לוקאל - הפורטל המקומי, ‏18 באוגוסט 2011 (ארכיון)

[8] נושאות תפקיד בעבר, באתר שדולת הנשים בישראל (ארכיון)

[9] סטלה קורין-ליבר, ‏4 מיליארד ב-600 שקל, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2004

[10] רמי חזות, להפוך מטפלות להוצאה מוכרת, ידיעות אחרונות, 23.6.2001

[11] אס קורלנדר, יהל. "נשים בישראל 2010 – דו"ח צללים" (PDF). אתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר. נבדק ב-2017-06-30.

[12] רותי סיני‏, דו"ח שהוגש לאו"ם: ממשלת ישראל לא מקדמת נשים, באתר וואלה, 2 במרץ 2005

[13] "המועצה לשלום ושוויון בין המינים". אורכב מ-המקור ב-2018-06-26. נבדק ב-2017-06-30.

[14] אביבה זלצמן, צעירים בני 50+, מנטה, אוקטובר 2005

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]