ריפוי מצורע בידי ישו

ישו מרפא (מטהר) מצורע הוא אחד מהנסים של ישו בברית החדשה. נס ריפוי זה מתואר בכל שלושת הבשורות הסינופטיות: בבשורת מתי ח: 1–4, בשורת מרקוס א: 40–45 ובשורת לוקס ה: 12–16.

ישו מטהר מצורע מאת ז'אן-מארי מלכיור דוז, 1864

הסיפור בברית החדשה

על פי בשורת מתי, כאשר ישו ירד מן ההר שעליו נשא את הדרשה על ההר, הלכו אחריו המונים. איש מצורע אחד בא וכרע ברך לפניו, הוא התחנן וביקש ממנו "אֲדֹנִי אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי" בתגובה לבקשת המצורע, הושיט ישו את ידו ונגע בו באומרו "חָפֵץ אָנֹכִי טְהָר". האיש המצורע נרפא מיד מצרעתו. אז אמר לו ישו: "רְאֵה אַל־תְּסַפֵּר לְאִישׁ וְלֵךְ הֵרָאֵה אֶל־הַכֹּהֵן וְהִקְרַבְתָּ אֶת־הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם", כנדרש על פי תורת המצורע שבספר ויקרא. לאחר אותו אירוע הגיעו מצורעים רבים על מנת שישו ירפא גם אותם. בבשורות מרקוס ולוקס לא קיים אותו רצף שבין אירועי "נס ריפוי המצורע" לבין "הדרשה על ההר".

לפי בשורות מרקוס ולוקס, הוא לא ציית לציווי של ישו שלא לדבר על כך, אלא יצא והחל לדבר בחופשיות, ולהפיץ את נס הטיהור – הריפוי שלו מן הצרעת. כתוצאה מכך, התפרסם ישו במהירות וכבר לא יכול היה להיכנס באופן גלוי לכל יישוב או עיר, היה עליו להישאר בחוץ, במקומות שוממים. על אף זאת, עדיין הגיעו אליו המונים מכל עבר.

בכך שהמצורע ניגש אל ישו, הוא הפר לכאורה את מצוות התורה שדורשת נידוי והתרחקות ממצורעים. כאשר ישו נגע במצורע, אפשר היה לחשוב שגם הוא הפר לכאורה את המצווה לרחוק ולהיבדל ממצורע, אלמלא העובדה שבעצם מגעו של ישו הוא טיהר וריפא באופן נסי ומיידי את המצורע.

בבשורת מתי י: 8 מתואר כיצד שלח ישו את תלמידיו עם ההנחיה לרפא חולים, ולטהר מצורעים.

המטיף הבפטיסטי הבריטי צ'ארלס הדון ספרגון השווה בדרשה את מצבו של אדם הסובל מצרעת לזה של מישהו השרוי בחטא. צרעת מסמלת את טומאת החטא שמביאה להפרדה של המצורע מהתחברות עם אלוהים ועם שאר בני האדם.

הנוסח בבשורת מתי

1 וַיֵּרֶד מִן־הָהָר וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם רָב׃ 2 וְהִנֵּה אִישׁ מְצֹרָע בָּא וַיִּשְׁתַּחוּ־לוֹ וַיֹּאמַר אֲדֹנִי אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ 3 וַיִּשְׁלַח יֵשׁוּעַ אֶת־יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמֶר חָפֵץ אָנֹכִי טְהָר וּבְרֶגַע נִרְפְּאָה צָרַעְתּוֹ׃ 4 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ רְאֵה אַל־תְּסַפֵּר לְאִישׁ וְלֵךְ הֵרָאֵה אֶל־הַכֹּהֵן וְהִקְרַבְתָּ אֶת־הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם׃

— הבשורה על-פי מתי, פרק ח'(הקישור אינו פעיל), פסוקים 1–4, בתרגום דליטש

הנוסח בבשורת מרקוס

40 וַיָּבוֹא אֵלָיו אִישׁ מְצֹרָע וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיּאֹמֶר לוֹ אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ 41 וַיְרַחֵם עָלָיו יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמַר רֹצֶה אָנֹכִי טְהָר׃ 42 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַצָּרַעַת סָרָה מִמֶּנּוּ וַיִּטְהָר׃ 43 וַיִּגְעַר־בּוֹ וַימַהֵר לְהוֹצִיאוֹ הַחוּצָה׃ 44 וַיּאֹמֶר אֵלָיו רְאֵה אַל־תַּגִּיד לְאִישׁ דָּבָר וְלֵךְ הֵרָאֵה אֶל־הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב לְטָהֳרָתְךָ אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה משֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם׃ 45 וְהוּא יָצָא וַיָּחֶל לִקְרֹא הַרְבֵּה וּלְהַשְׁמִיעַ הַדָּבָר עַד אֲשֶׁר לֹא־יָכֹל לָבוֹא עוֹד אֶל־עִיר לְעֵינֵי הָעָם וַיֵּשֶׁב מִחוּץ לָעִיר בִּמְקֹמוֹת חָרְבָּה וַיָּבֹאוּ אֵלָיו מִכָּל־עֲבָרָיו מִסָּבִיב׃

— הבשורה על־פי מרקוס, פרק א', פסוקים 40–45, בתרגום דליטש

הנוסח בבשורת לוקס

12 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים וְהִנֵּה־אִישׁ כֻּלּוֹ צָרוּעַ וַיַּרְא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר אֲדֹנִי אִם־תַּחְפֹּץ תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ 13 וַיִּשְׁלַח אֶת־יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמֶר חָפֵץ אָנֹכִי טְהָר וּפִתְאֹם סָרָה מִמֶּנּוּ הַצָּרָעַת׃ 14 וַיְצַו עָלָיו לְבִלְתִּי סַפֵּר לְאִישׁ כִּי אִם־לֵךְ וְהֵרָאֵה אֶל־הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב קָרְבָּן עַל־טָהֳרָתְךָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם׃ 15 וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל וַיִּקָּבְצוּ עַם רַב לִשְׁמוֹעַ וּלְהֵרָפֵא עַל־יָדוֹ מִתַּחֲלוּאֵיהֶם׃ 16 וְהוּא סָר אֶל־הַמִּדְבָּרוֹת וּמִתְפַּלֵּל׃

— הבשורה על־פי לוקאס, פרק ה', פסוקים 12–16, בתרגום דליטש

המצורע בספר ויקרא יג

יש החולקים על כך שהמחלה המכונה בטרמינולוגיה הרפואית של היום "כצרעת" (בעברית) ובמינוח הבין-לאומי מחלת "האנסן" (Hansen's disease), זהה למחלת העור המתוארת בתקופת המקרא כ"צרעת" . בעוד שבצרעת המקראית קיימת פגיעה ונגעים שונים בעור המאופיינים בספר ויקרא יג, במחלת הנסן, קיימת פגיעה במערכת העצבים שבאה לידי ביטוי בעור, יכולה גם להיות פגיעה בתחושה, ירידה ביכולת לחוש כאב וסכנת זיהום, העור מאבד את צבעו המקורי והופך לסמיך, מבריק וקשקשי. מתפתחים פצעים וכיבים, בעיקר סביב העיניים והאוזניים, והעור מתחיל להצטבר עם חריצים עמוקים בין הנפיחויות כך שפני האדם הסובל נראים דומים לאלה של אריה. מכיוון שהמחלה תוקפת גם את הגרון, הקול נהיה צרוד ורוכש איכות צורמנית.

בפרשת "מצורע", ויקרא פרק יד מתואר כיצד יש להתמודד ולטפל באדם החשוד כנגוע בצרעת, וכיצד יש לטהרו. האבחון, הטיפול, ההסגר והטיהור של המצורעים היה אחד מתפקידיו של הכוהן. אחד מן הכוהנים חייב לבדוק את הנגע, ולאחר תקופה של הסגר, פיקוח ובדיקת הנגעים מחדש, כאשר אין שיפור במצב הנגע, או כאשר יש החמרה שלו, מכריז הכוהן על האדם הנגוע כעל כ"מצורע וטמא".

ההבחנה הזאת חשובה ביותר מכיוון שהצרעת המקראית היא בעצם סמן למצב רוחני של האדם הלוקה בה. לפי התורה מצב שבו אדם כתוצאה וממעשים וחטאים שלו נענש משמיים. למשל על הוצאת דיבה רעה על אדם. נגע צרעת באדם נחשבה למעין עונש או גמול מאלוהים, על חטא או שקיעה בטומאה משמעותית. כאשר הוכרז על אדם כטמא בגלל נגע צרעת, פירוש הדבר היה שהיה על המצורע לקרוע את בגדיו ולהניח כיסוי על שפתו העליונה ולקרוא לפניו "טמא, טמא". מאחר שהעדה כולה הייתה מודעת לאפשרות ההדבקה במחלה, המצורעים היו חייבים לצאת מן המחנה, היישוב או העיר בה התגוררו ולחיות בנפרד, מחוץ לתחום המגורים. הם נודו מן מהקהילה ונותרו ללא קורת גג, וללא התמיכה של המשפחה, הקהילה או החברים.

דוגמאות למצורעים בתנ"ך

• משה כאשר כשמלאך ה' דיבר אליו מהסנה וקיבל צרעת זמנית בידו ונירפא מיד. צרעת זו הייתה אמורה לשמש אות לבני ישראל ולפרעה ופמלייתו שהוא שליח אלוהים (שמות ד: 6).
• מרים כאשר הוציאה דיבה רעה (יחד עם אחיה אהרון) נגד נישואי משה לאישה כושית (במדבר יב: 10).
• עוזיהו המלך שלא הסתפק בהיותו מלך יהודה ורצה גם לתפקד גם ככוהן (מלכים ב' טו: 5, דברי הימים ב' כו: 20)
• נעמן שר צבא מלך ארם שבא להירפא בישראל אצל אלישע הנביא (מלכים ב' ה: 1)
• גחזי, משרתו של אלישע שנדבקה בו צרעתו של נעמן (מלכים ב' ה: 27)
• ארבעת המצורעים בתקופת הנביא אלישע ומלך ישראל יורם בימי המצור והרעב (מלכים ב' ז: 3)

ראו גם

• ריפוי עשרה מצורעים
• הברית החדשה
• ישו
• הנסים של ישו
• משלי ישו
• צרעת
• ריפוי העיוור מלידה
• ריפוי שני העיוורים מהגליל
• ריפוי העיוור מבית ציידה
• ריפוי ברטימאי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריפוי מצורע בידי ישו בוויקישיתוף