ריקסו
ריקאסו ( אנגלית: Ricasso ככל המראה מאיטלקית Ricasso המקור והמשמעות המקורית לא ידועים[1]) הוא חלק מלהב של כלי נשק קר, בדרך כלל קרוב לידית האחיזה של סכין, פגיון או חרב.
כלי נשק המעוצבים ומיוצרים עם ריקאסו הם חלק בלתי נפרד מתרבות חישול הלהב לאורך ההיסטוריה, בתרבויות שונות בעולם, ומתוארכים החל מתקופת הברונזה ואל תוך המאה העשרים ואחת. לעיתים משמש הריקסו כ"משטח" עליו מטביעים יצרן הלהב או הלקוח ולעיתים קרובות גם משרד ממשלתי רלוונטי או צבא ולעיתים המפקח על בקרת האיכות סימנים שונים לציון תאריך הייצור ומידע נוסף על הלהב. סימנים אלו מוטבעים עם פטיש וחותמת מתכת, תהליך שמותיר קצוות חדים סביב ההטבעה, לכן סימון תהליך זה נעשה בדרך כלל לפני שכלי הנשק עובר לליטוש הסופי.[2]
היו סיבות רבות ליצור להב עם ריקאסו, באירופה, חרבות ארוכות, חרבות, רפייר וחרבות אחרות היו לעיתים מחושלות עם ריקאסו כחלק אינטגראלי מהלהב. אחת מהסיבות להוספת הריקאסו או הימנעות משילובו בלהב היא עיצובית גרידא, אך גם מסיבות מעשיות, השארת ריקאסו יכולה לחסוך את זמנו של יצרן הלהבים - קטע להב המשולב בריקאסו לא חייב להיות מעוצב ומושחז. עיקר השימוש בריקאסו נובע מדרישות המשתמש בנשק והריקאסו שולב כדרך קבע בלהבים של חרבות מימי הביניים וראשית הרנסאנס. על מנת לאפשר למשתמש להציב את האצבע המורה בחרב מעל השמורה, מה שמאפשר אחיזה טובה יותר ומומנט גבוה יותר בעת הנפת החרב. טכניקה זו הייתה גורם לאבולוציה של הידות המורכבות, שהן אייקוניות של חרבות רפייר וחרבות מתקופת הרנסאנס אחרות, בהן הריקאסו מהווה חלק מההגנה על ידו של המשתמש.
כמה מהדוגמאות ההיסטוריות הידועות ביותר של ריקאסו נמצאות על חרבות אירופאיות גדולות אותן אוחז הלוחם בשתי ידיים בחרבות אלו נקרא הריקסו לעיתים "ידית מדומה" ומאפשר שימוש בשני ידיים בחרב דבר הנותן שליטה בחרב הכבדה.[3] בלחימה עם חרב ארוכה השאיפה של הלוחם היא להשתמש בחרב עם מרחב תמרון מספיק כדי לבנות מומנטום, הנשק מוחזק בקצה ידית האחיזה לקבלת טווח הגעה וכוח מיטביים. כמה מומחים ללחימה היסטורית מאמינים שטכניקה זו של הנפת להב מתמשכת שימשה כטקטיקה לסייף לחדור מבנים של חיל רגלים הידועים בשם ריבוע פייק . עם זאת, ברגע שקו המבנה ההגנתי נשבר, הסייף השתמש בריקאסו על חרבו כדי לקצר את אחיזתו, מה שמאפשר לתמרן את החרב בצורה יעילה יותר בעת שהקרב הפך ל קרב פנים אל פנים האחיזה של חרב ארוכה דרך הריקאסו הציעה מינוף גדול יותר ויכולת דחיפה ונעיצה כנגד שריון היריב. לריקאסו של חרבות ארוכות שתוכננו לשימוש בשתי ידיים יש לרוב סט נוסף של ריקאסו ושמורת להב קטנים יותר, מה שמאפשר אחיזה בנקודה משנית על ידית האחיזה ושימוש בחרב בתנאי קרב צפוף בו הנפת החרב כמטוטלת איננו אפשרי.
קישורים חיצוניים
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- Syed Ramsey Tools of War: History of Weapons in Ancient Times Vij Books India Pvt Ltd, 2016 ISBN 938683412X