רכבת פרוורית
רכבת פרוורית (באנגלית: Commuter rail או Suburban rail) היא רכבת שמטרתה להסיע נוסעים ביוממות מקצות המטרופולין (כלומר מהפרוורים) אל מרכזה ומהטבעת התיכונה של המטרופולין אל אזורי התעשייה שבשולי העיר.
לרוב, לרכבות פרווריות יש תחנות במרחקים של 3 עד 10 קילומטרים זו מזו. דהיינו, תחנות קרובות יחסית לאלו של הרכבות הבין-עירונית (עשרות קילומטרים זו מזו), אך רחוקות יחסית לאלו של הרכבות הקלות (חצי עד שלושה קילומטרים). לרוב לרכבות אלו תדירות גבוהה (מעל ארבע רכבות בשעה), דלתות רחבות על מנת לאפשר לנוסעים רבים לעלות ולרדת תוך זמן קצר מאוד, וזמני תאוצה ותאוטה קצרים. בנוסף מושקע מאמץ רב יותר למנוע מפגעי איכות סביבה ובעיקר רעש וזיהום הסביבה: הקווים הפרווריים הם בדרך כלל מחושמלים. על המסילות עצמן להיות באיכות גבוהה יותר ומושם דגש על גדרות או קירות אקוסטיים לאורך התוואי שעובר ברובו באזור מאוכלס.
מכיוון שהרכבת מסיעה יוממים, תהיה בה צפיפות רבה בשעות העומס בבוקר ואחר הצוהריים, ועליה להיות ערוכה לכך מבחינת תפוסת קרונות.
שיקגו כדוגמה
עריכהבשיקגו פועלות שלוש מערכות של רכבות. הרכבת העילית של שיקגו, שהיא רכבת קלה, המטרא, שהיא רכבת הפרוורים של שיקגו, והאמטרק, שהיא רכבת בינעירונית. למערכת הרכבת העילית (הקלה) של שיקגו יש אורך מסילה כולל של 171 ק"מ. יש לה שמונה קווים ו-145 תחנות. רק 16 מהתחנות מחוץ לתחום עיריית שיקגו, וגם הן נמצאות בפרוורים קרובים מאוד לה, באותו מחוז שלה.
למערכת רכבת הפרוורים של שיקגו יש אורך מסילה כולל של 797 ק"מ. יש לה 237 תחנות, ואחד עשר קווים. לכול קו יש לפחות תחנה אחת בתוך תחום עיריית שיקגו, אך רוב התחנות של כל קו הן מחוץ לתחום זה. הן פרושות בכול תשעת המחוזות בהם מצויים פרוורי שיקגו. חלק מהקווים יוצאים ממדינת המשנה, אילינוי.
למערכת האמטרק אורך מסילה של 34,400 ק"מ. היא משרתת כ-500 יעדים בצפון אמריקה. פחות מעשרה מהיעדים הם בכרך של שיקגו.
בישראל
עריכהבהגדרה הבינלאומית רכבת פרוורית יכולה להגיע עד טווח של 150 קילומטר מהעיר הגדולה. על פי הגדרה זו, כל קווי הרכבת בישראל הם למעשה פרווריים, כך שנוצר צורך בהגדרה חלופית. נכון ל-2010 מקובלה בישראל ההגדרה כי רכבת בינעירונית היא רכבת המקשרת בין הערים הגדולות או המרוחקות יחסית ואילו כל שאר הרכבות הן רכבות פרווריות, כך שלמעשה אוחדה הגדרת הרכבת האזורית (לטווח בינוני), שמתאימה לערים כחדרה או אשקלון, עם הגדרת הרכבת הפרוורית.
ב-1973, הוצגה תוכנית נתיבי איילון לכביש מהיר, רב־נתיבים שיחצה את האזור המטרופוליטני של תל אביב רבתי מצפון לדרום לאורך נחל איילון, ויחבר את רשתות הכבישים הבין־עירוניים לירושלים, לחיפה ולאשדוד. במסגרת הפרויקט הציגה החברה גם תוכנית לבניית מסילות במקביל לכביש. מסילות אשר מיועדות לקשר את רשת המסילות הצפונית בישראל עם רשת המסילות הדרומית (עד בניית מסילת איילון, תחנת הרכבת תל אביב מרכז הייתה זו תחנת קצה של מסילת החוף לכיוון חיפה, ותחנת הרכבת תל אביב דרום לרכבות מירושלים, רחובות ובאר שבע). כמו כן תכננו המסילות לשמש כרכבת פרוורית, מערכת תעבורה להסעת המונים לכל האזור המטרופוליטני של תל אביב עם שלוחות בין-עירוניות. בתכנון מ-1973 נלקחה גם בחשבון האפשרות שבעתיד יוסטו מי האיילון לים התיכון, דרך יפו, ועל ידי כך יפונה תוואי התעלה לשירותים תחבורתיים נוספים[1]. העבודות על מסילת איילון החלו רק ב-1987 עם העתקת תחנת הרכבת תל אביב מרכז ממקומה המקורי אל ערוץ נחל איילון, הקו הראשון שתוכנן היה שירות רכבת פרוורית עד פתח תקווה[2], ושירות בין נתניה, הרצליה ותל אביב[3][4]. בסוף שנות ה-90 החל לפעול שירות רכבת פרוורית בין הקריות וחיפה[5][6].
ב-1990 הכינה החברה הצרפתית "סופרטו" תוכנית מתאר ארצית לרכבת, שביטלה את הצורך במערכות מסילתיות שונות לרכבות בינעירוניות ולרכבות פרווריות, והציעה רכבת משולבת שתהיה גם עירונית, גם פרוורית וגם בינעירונית על רשת מסילות משותפת[7]. לפי מדיניות רכבת ישראל מיטשטשים ההבדלים בין שני סוגי הרכבות, בגלל אי יכולת לעמוד בתדירויות גבוהות ובשימוש בתשתית ובקרונות זהים. תהליך ההצטיידות העובר על רכבת ישראל בתחילת העשור השני של המאה ה-21 ותוכניות החישמול הם צעד לקראת רכבת פרוורים אמיתית.
לפי תוכניות רכבת ישראל, המדינה הייתה מחולקת לארבעה אזורים: חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע. ביניהם חיברה רכבת בינעירונית שעצרה במעט תחנות לאורך הדרך. לכל אזור בנפרד הייתה רכבת פרוורית שנקזה את כל האוכלוסייה מסביב לעיר הגדולה אל מרכזה. כעת פועלים עשרה קווי רכבת פרווריים:
- חיפה - כרמיאל
- עתלית - חיפה - בית שאן
- בנימינה - תל אביב - רחובות - אשקלון
- נתניה - תל אביב - רחובות
- הרצליה - ראש העין - תל אביב - ראשון לציון - אשקלון
- נתניה - הרצליה - תל אביב - בית שמש
- לוד - הראשונים
- מודיעין - ירושלים
- באר שבע - שדרות
- באר שבע - דימונה
החל מה-1 באפריל 2018 חלוקת רכבות הנוסעים בישראל לבינעירוניות ופרווריות למעשה בוטלה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- גבי קסלר, הרכבת תחל עוד השנה בתיכנון רכבת פרברים בגוש דן ובאזור חיפה, מעריב, 14 באפריל 1986
- אפי לנדאו אפי לנדאו, "קודם כל ברכבת הפרברים", באתר גלובס, 2 באוגוסט 1999
הערות שוליים
עריכה- ^ י אבנון, נתיבי איילון פרויקט התחבורתי הגדול בישראל, דבר, 1 באוקטובר 1973
- ^ דניאל מולד, חשמלית ושמה תקווה לתל אביב, מעריב, 24 במרץ 1987
זאב אופירי, רכבת הפרברים דוהרת לתל אביב, חדשות, 26 בינואר 1987 - ^ איתן לוין, בלב הפרדסים תחנה ניצבת, מעריב, 16 במאי 1988
- ^ שלמה פרידמן, להוסיף מסילות גם בקטע נתניה-תל-אביב, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2001
- ^ גדעון אבידן, אלמנטרי, ביבי!, באתר גלובס, 1 באפריל 1998
- ^ דוד חיון, "מבחינתי, הרכבת בסדר עדיפות עליון", באתר גלובס, 13 בדצמבר 1999
- ^ מרדכי אלקן, תוכנית לפיתוח רשת רכבות ארצית ופרברית, מעריב, 16 במרץ 1990