רמי לונץ

אברהם משה לונץ (נודע בשם רמי לונץ; 28 באפריל 1931 - 5 ביוני 2013) היה תת-אלוף בחיל הים, שירת בפריגטות ובמשחתות, פיקד על אח"י נגה (ק-22), הדריך בקורס חובלים ובפו"מ זרוע ים, היה קצין מטה בנושאי גילוי ניווט וקשר, ראש מחלקת מודיעין ים ונספח ימי באיראן. לאחר שחרורו מצה"ל עסק בשיווק אמצעי לחימה בחברת "אלביט" והיה סגן מבקר מערכת הביטחון.

רמי לונץ

תא"ל רמי לונץ, 2005.
לידה	28 באפריל 1931 י"א אייר ה'תרצ"א טבריה, פלשתינה (א"י)
פטירה	5 ביוני 2013 (בגיל 82) כ"ז סיוון ה'תשע"ג כפר סבא, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	בית הספר הריאלי העברי בחיפה
השתייכות	צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי.
תקופת הפעילות	1948–1978 (כ־30 שנה)
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
התמחות בגילוי ניווט וקשר, מפקד קורבטה, ראש מספן מודיעין.
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
שיווק אלביט מערכות סגן מבקר מערכת הביטחון

ילדות ונעורים

רמי לונץ, בשמו המלא אברהם משה לונץ, נולד לאסתר ומתתיהו לונץ. נקרא על שם סבו, אברהם משה לונץ חוקר ארץ ישראל.

דודתו היא הסופרת חנה לונץ בולוטין.

בשנת 1936 עברה המשפחה לחיפה. האב, מתתיהו לונץ, ניהל את סניף הבנק בחיפה, היה ראש ועד ההורים של בית הספר הריאלי והיה פעיל בארגון החבל הימי לישראל. רמי חונך להתגאות בסבו שעל שמו נקרא לו לדוגמה בדרך חייו וביחסו ל"אדם באשר הוא אדם". כדברי עורכת הספר "אהבת הארץ והנכונות לשרתה, יושר והגינות, חתירה להצטיינות, חריצות, מסירות וצניעות".

לונץ החל את לימודיו בבית הספר הריאלי. יחד עם ההשכלה הפנים את הסיסמה "והצנע לכת", לתלמידים בכיתה ח' הותר להצטרף לצופים. באותה שנה (1944) חודשה פעילות צופי ים בחיפה העדיפות ניתנה לאלה שהצהירו על כוונתם להמשיך ולשרת בים. לונץ לא חשב אז על קריירה ימית והודיע כי הוא מעוניין בפעילות ימית מהנה אך אינו מתחייב לשירות ימי. הוא החל בפעילות צופי ים בנמל חיפה מבלי לדעת שהעתיד צופן לו 30 שנות שירות ימי.

אגודת צופי ים הייתה אז צעירה בנמל לעומת אגודת זבולון והפועל ימיה הוותיקים. הפעילות כללה חתירה בסירת עץ גדולה וגם מפרשים. ב-1946 סילקו הבריטים את האגודות הימיות מהנמל לנווה ים. למרות קשיי התחבורה המשיכו לונץ וחבריו בפעילות הימית.

השירות בחיל הים

השירות של לונץ בחיל הים התאפיין בתפקידים שונים בהם נמצא תקופות קצרות יחסית. התחום העיקרי היה גילוי ניווט וקשר. בנוסף עסק לונץ בתפקידי הדרכת קצינים והעמיד הרבה תלמידים. מצא את יעודו במודיעין הימי כראש המחלקה במלחמת יום הכיפורים.

גיוס והכשרה ראשונית

בפרוץ מלחמת העצמאות היה לונץ תלמיד בכיתה י"א, וניתנה הוראה לגיוס ילידי שנת 1931. הטירונות במחנה 80 החלה בדיוק ביום אירועי אלטלנה. הפלוגות בטירונות אורגנו לפי תנועות הנוער וכל שכבת הצופים הייתה יחד. בחודש ספטמבר 1948 עברו המגויסים לחיל הים בחוף טנטורה, היא דור של ימינו. השלב הראשון היה קורס מפקדי סירות המשך לקורסים שנערכו בפלי"ם וכלל גם שחייה בשלשות מסודרות כל זאת בקור של החורף. הרעיון של מפקד חיל הים, פול שולמן, היה להקים גדוד נחתים כמו המארינס האמריקאי אך אחרי קרבות בית עפה, בהם נהרגו רבים מכוח הנחיתה, לונץ ואחרים לא ששו לכך.

החינוך בבית הספר הריאלי והאימונים בצופי ים עשו את לונץ מתאים לקצונה והוא השתתף בקורס החובלים השני של החיל שתוכנן להימשך 6 חודשים. במאי 1949, תום מלחמת העצמאות, קיבלו כל הצעירים חופשה של 6 חודשים לסיים את לימודיהם. בית הספר הריאלי היה כבר בחופשת הקיץ והמנהל ד"ר ארתור בירם לימד את הצעירים להשלמת בחינות הבגרות.

לאחר סיום הלימודים חזר לונץ לחיל הים אך לא הוכנס חזרה לקורס החובלים. השתתף בהורדת ספינות לאילת ולאחר שירות קצר הועבר ל"בסיס חימוש ותותחנות" (כפי שנקרא אז מחנה בת גלים) כ"רב מלח" (כיום רב-טוראי).

האקדמיה הימית הצרפתית

בבת גלים משכה את עינו מודעה על אפשרות להישלח לקורס קצינים בחיל הים הצרפתי. לונץ, שהגיע בינתיים לדרגת סמל, נרשם והביע רצונו לקורס קציני קשר, אך תוך כדי המיון שוכנע לקורס ארוך יותר של שלוש שנים. ועדת הקבלה התרשמה ממנו לטובה. צרפתית מדוברת שמע בבית מהסבתא ולא חשש מקשיי השפה.

בספטמבר שנת 1950 החל רמי בלימודים באקדמיה הימית הצרפתית בברסט. מקום הבסיס בחוף האטלנטי מול הכניסה הדרומית לתעלה האנגלית, מקום עם מזג אוויר קשה במיוחד. תנאי המגורים ספרטניים ללא בידור כלשהו במרחק שעה הפלגה מהעיר.

קבוצת הצעירים הישראלים פוזרה בין האחרים ונאלצו להשתלב מהר. רק שם החל לונץ לקרוא ולכתוב צרפתית. מרבית הבחינות היו בעל-פה וכך הצליח לעבור אותן. הלימודים כללו כל חודש הפלגה באוניה קטנה בחופי אירופה. לאחר שנתיים לימודים יצאו להפלגה של שבעה חודשים בסיירת אימונים "ז'אן ד'ארק" 27,000 מייל ימי בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי. לונץ עבר באקדמיה חוויה מעצבת של שלוש שנות לימוד והרבה ניסיון ימי.

תפקידים ראשונים הדרכה וגנ"ק

בקיץ 1953 חזר לונץ לישראל כקצין מוסמך בדרגת סגן והוצב לבי"ס חובלים כמדריך מטאורולוגיה של קורס חובלים ד'. בשנת 1954 הוצב כקצין גנ"ק באניה אח"י אילת (א-16). קורס חובלים ד' ערך את הפלגת הסיום שלו עם אח"י אילת וביקרו במספר נמלים בים התיכון.

עם אותה אניה, בפיקודו של אדוארד שרון, נעשתה הפלגה ארוכה לדרום אפריקה. הקורס הסתיים במצעד ברחובות חיפה.

בשנת 1955 עבר לונץ לענף מבצעים במטה חיל הים ועסק בהכנת תוכניות מבצעיות וכתיבת פקודות מבצע.

נוצר צורך דחוף במדריך ראשי לקורס חובלים ה' לאחר שכבר החל. לונץ קיבל את המשימה וכאן יישם את דרך הפעולה שלמד באקדמיה הצרפתית. בקורס הייתה קבוצה גדולה של קצינים יוצאי שייטת 13 שרכשו אצל לונץ את מקצועות הספנות ובעיקר ניווט. במרץ 1956 יצא לחופשת חתונה, עם עדה לבית גורדון, אחות במקצועה. כשחזר מהחופשה התברר לו כי הקורס הופסק וחניכיו נשלחו לאנגליה לצורך איוש משחתות ה-Z שנרכשו אז. מתוך התחשבות בחופשת החתונה אף לא הודיעו לו על כך. לונץ נשאר בבסיס ההדרכה והדריך מחזור ראשון של קורס קצינים כללי של חיל הים. החניכים היו קציני מנהלה, קשר ואפסנאות ולונץ הקנה להם מושגים על הזירה הימית.

מלחמת סיני

ערך מורחב – איברהים אל אוול

בעת מלחמת סיני הגיעו, לדרישת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שלוש משחתות צרפתיות להגנת ערי החוף של ישראל ממטוסים מצריים. בכל משחתת הוצב קצין קישור מבוגרי ברסט. לונץ הוצב על המשחתת הצרפתית קרסן (M.N. Kersaint) אשר הוצבה במפרץ חיפה. האניה נמצאה בכוננות נגד מטוסים בשעות היום ומנוחה בשעות הלילה. תקלה באחד ממערכות ההנעה לא איפשרה לה לנוע במהירות והיא שמשה כסוללת נ"מ צפה.

כאשר הפתיעה איברהים אל אוול בהפגזת לילה את חיפה. סייע לונץ למפקד הצרפתי בהערכת המצב. תגובת האש המיידית של הקרסן גרמה למשחתת המצרית להפסיק את ההפגזה ולסגת מבלי שנגרם נזק משמעותי בחוף. הקרסן הייתה משחתת חדשה עם מערכת ירי משוכללת והירי היה מדויק. התותחים היו טעונים בפגזים נגד מטוסים עם מרעום קרבה והתפוצצו ללא חדירה במטרה.

האניה נדרשה ממפקדת חיל הים לתקוף את המשחתת המצרית הבורחת. מפקד האניה הצרפתית הודיע כי עקב התקלה בטורבינה לא הצליח לסגור טווח. באותה עת לא היה מצב מלחמה בין צרפת ומצרים, המפקד הצרפתי לא היה בטוח איך יתייחסו אליו מפקדיו. היה נרגש שמא הדיווח שלו למפקדה, שהיה בגלוי, יעשה לו בעיות. הוא נרגע לחלוטין לפנות בוקר, כשקיבל מברק חוזר מצרפת עם דיווח שנפתחה אש על ה"קרסן" כאשר הייתה על-יד חיפה והיא השיבה. לונץ כנציג חיל הים העביר את הקשר בין האניה הצרפתית למפקדת חיל הים וגם היה ער להתלבטויות. המפקד והצוות של האניה הצרפתית קרסן קיבל עיטור כבוד צרפתי ומכתב הערכה מישראל.

כך נשארה האיברהים אל אוול שלמה ולאחר תיקונים קלים, הוכנסה לשירות בחיל הים. כל עת הקרב היה לונץ בקשר ישיר בין מפקד הקרסן ומפקדת חיל הים.

תפקידים בין המלחמות

ערך מורחב – קורס חובלים ה'

לונץ מוביל את קורס חובלים ה' במצעד יום העצמאות 1957

לאחר המלחמה חזר לונץ לבסיס ההדרכה והביא את קורס חובלים ה' לסיומו. הוא לא שבע נחת מכך שבוגרי מחזור א' של בית הספר לקציני ים עכו צורפו לקורס חובלים ה' באמצע. היות שלדעתו לא הייתה להם המנטליות שכבר הוחדרה על ידו לוותיקים. למרות הביקורת של לונץ יצאו ממחזור א של בית הספר לקציני ים עכו לא מעט קצינים מוצלחים.
תוך כך שימש לונץ כבוחן לקציני ים במקצוע ניווט, ואף חיבר לתלמידי בית הספר לקציני ים עכו את בחינות הבגרות במקצוע השיט.

בשנת 1958 הוצב לונץ לאיברהים אל אוול בשמה החדש אח"י חיפה כקצין גנ"ק. צוות המשחתת היה קטן יותר והתחרה על מעמדו מול המשחתות Z ה"גדולות".

באילת עגנו שתי פריגטות של חיל הים שהגיעו לשם בהפלגה סביב אפריקה. חיל הים לא הפעיל אותן והן נמכרו לצי סרי לנקה. העסקה התבשלה בסודיות וכללה העברת הפריגטות ומסירתן ביעד. באביב 1959 נאסף צוות מילואים להשטת אח"י מזנק ולונץ קיבל אחריות על כספי המבצע בנוסף לתפקידו כקצין גנ"ק. ההפלגה הייתה ארוכה מאוד במהירות איטית וסדר פסח נערך באניה בעת ההפלגה. הפריגטה הגיעה לטרינקומלי ונמסרה לצי המקומי. לאחר המסירה המתין הצוות חודש ימים וערך סיורי תיירות בכל סרי לנקה עד שהגיע מטוס להחזרתם לישראל.

את שנת 1960 עשה לונץ במשחתת אח"י אילת כקצין הגנ"ק. בשנת 1961 עבר למפקדת חיל הים בתפקיד ממלא מקום של ראש ענף ים 7 ומפקד יחידת הקשר והגילוי. בשנת 1961 עבר קורס פיקוד ומטה זרוע הים, ולאחר מכן שירת שוב כקצין גנ"ק במשחתת אילת. ב-1963 נשלח לקורס קציני גנ"ק באנגליה. בשנת 1964 קיבל פיקוד עצמאי על הקורבטה אח"י נגה (ק-22). האניה שימשה לאימוני אנשי שייטת 13 וקורס חובלים, נעשו הפלגות ארוכות בים התיכון ואף נקלעה לסערות רבות.

לאחר שנה בפיקוד על אח"י נגה, מונה לונץ לסגן מפקד המשחתת אח"י יפו, אך לאחר חצי שנה נקרא להדריך בפו"ם זרוע ים. במסגרת זו הכין גם תרגיל נחיתה לחופי סיני עם כל אניות צי הסוחר. לשם כך גייס את גיסו, רב חובל עמנואל קלמפרר. אחד מחניכיו בקורס פו"ם, מיכאל ברקאי, נעשה ברבות הימים למפקד חיל הים.

בסוף קיץ 1966 הסתיים תפקידו בפו"מ, ולונץ מונה לראש ענף ים 7 האחראי על הקשר והגילוי בחיל הים.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

בשנת 1967 שירת לונץ במפקדת חיל הים כראש ענף ים 6 - ענף אמצעי לחימה. מינוי החירום שלו היה קצין משמרת במוצב הפיקוד כך נעשה מעורב בתקרית ליברטי. המטרה התגלתה יום קודם בידי סיור אווירי. נציגות מודיעין ים במצפ"ע, שקיבלה את הדיווח, זיהתה אותה כאוניית ביון של צי ארצות הברית בשם ליברטי. דווח מיידית למפקדת חיל הים בלוויית אזהרה שהצללית שלה דומה לאניית ההספקה של הצי המצרי "אל קוציר" אבל היא גדולה ממנה בהרבה. אך על שולחן תמונת הזירה סומנה כאנית סוחר. בים הפתוח אוניות סוחר בתנועה מנמל לנמל ואינן נמצאות במקום אחד. על כן מחוסר מידע חדש ב-8 בבוקר הורה לונץ למחוק את הסימון.

המטרה התגלתה מחדש במשמרת הבאה. כאשר התקבל דיווח מהטרפדות שהמטרה נוסעת 30 קשר הוזמן סיוע אווירי. אחר התקיפה האווירית כשהתברר שהטרפדות עומדות לירות טורפדו ניסה לונץ למנוע זאת. אך הוראתו נבלמה בחדר המכ"ם של הטרפדת ולא הגיעה למפקד הכוח. לונץ הועמד לדין צבאי ונמצא זכאי.

הכנות לקליטת ספינות סער

בתחילת 1969 סיים לונץ את תפקידו כראש ענף ים 6, ענף אמל"ח, וקיבל תפקיד של קצין אג"ם בסיס חיפה. הקמת בסיס חיפה הייתה צעד של התארגנות לקראת הגעת ספינות הטילים. לפני כן נקרא בסיס נמל חיפה, שהיה בסיס חופי שטיפל ביחידות קטנות. סטי"ל היה אמור לעבוד עם 43 איש ולצאת לגיחות קצרות בלבד. חיל הים עבר לתפישה של בסיס חיל ים שדומה לכנף אווירית, כלומר יש יחידות קבועות בבסיס שמגישות את השירותים לספינות היוצאות וחוזרות. חזר הסטי"ל ונקשר לרציף, פלגת אחזקה תבוא לתקן מה שצריך לתקן, פלגת הלוגיסטיקה תביא את הדלק, מזון, תחמושת. כשהם נמצאים בחוף הימאים יורדים לאכול בחדר אוכל של הבסיס ולא נמצאים בספינה. זה היה שינוי תפישה עמוק מאוד בתפעול חיל הים. לונץ עם מפקדת הבסיס הכינו את התשתית בבסיס חיפה לקלוט את ספינות הסער לפני הגעתן.

מחלקת מודיעין ים

מפקד חיל הים אברהם בוצר ורמי לונץ עם קציני מחלקת מודיעין ים, קיץ 1972.

לונץ המשיך בשירות במטה חיל הים ובשנת 1970 הוצעה לו העברה לתחום המודיעין תוך כוונה להחליף את ראש המחלקה אל"ם ראובן אשכנזי. לאחר שנה בתפקיד ראש ענף איסוף, בשנת 1971 מונה לונץ לראש מחלקת מודיעין ים תחת פיקודו של אלוף אברהם בוצר, והמשיך בתפקידו גם תחת מפקד החיל הבא, אלוף בנימין תלם, עד שנת 1975.

בתחילת תפקידו עמד לונץ על חשיבות הלוחמה האלקטרונית ואיסוף מידע על מכ"מי האויב. בהמשך קידם את נושא ההאזנה לשידורי האויב והכין חוליות ניידות המצטרפות לספינות הפיקוד של הכוח הימי ומעבירות מידע ישירות למפקד הטקטי בים. התפישה של יחידת האזנה טקטית אצל המפקד הקדמי בשטח הייתה תפישה צה"לית, אבל מודיעין חיל הים היו הראשונים והיחידים למעשה שיישמו זאת. בזמן שלום עברו תרגול והיכרות בין הגוף המודיעיני והגוף המבצעי כך שהתרומה למלחמת יום הכיפורים הייתה רבה.

פקודיו של לונץ ראו בו מפקד הדואג לחייליו והעריצו אותו. לונץ זכה להערכה רבה גם מהשותפים לו באגף המודיעין. אלה התרשמו במיוחד מהאופי היציב של לונץ אשר נסך הגינות, אמינות ועמידה על עקרונות. להערכתם הייתה לו ראייה רחבה על המודיעין הרבה מעבר לאופק הימי. כאשר הערכתו על המלחמה הקרבה נדחתה לא היה זה מזלזול אלא מהסתמכות על מידע אחר שאחר כך הוכח כשגוי.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

רמי לונץ במרכז מוצב מחלקת מודיעין ים, בעת מלחמת יום הכיפורים. התמונה באדיבות מוזיאון ההעפלה וחיל הים.

אחת המשימות בהן עסק הייתה הכנת רשימת סימנים המתריעים על מלחמה מתקרבת. בתפקידו עבר על הסימנים והמידע המתקבל וב-30 ספטמבר 1973 זיהה מודיעין חיל הים סדרת צעדים בצי המצרי המעידים על כניסה למלחמה. מסקנתו נגדה את מסקנות אגף המודיעין שחשב כי הם מעידים על תרגיל. לונץ הזהיר את מפקד חיל הים ויחד ניסו לשכנע את ראש אמ"ן, אלי זעירא. כאשר זה לא הועיל הכריז מפקד חיל הים, בנימין תלם, כוננות עליונה בלא קשר לשאר הצבא. הרמטכ"ל, דוד אלעזר, מנע זאת כדי לא להסב תשומת לב. במקום כוננות עליונה נערך תרגיל שכלל את כל ספינות הטילים.

המחקר במחלקת מודיעין ים עמד על המהלכים החריגים בצי המצרי, אשר תאמו את הסימנים המעידים על מלחמה מתקרבת. בהמשך הגיעו במחמ"ן למסקנה סופית כי המצרים אכן עומדים לפתוח במלחמה יזומה. הדבר נכתב בלקט מיוחד להפצה בחיל הים ובאמ"ן, אולם רמי לונץ לא התיר את פרסומה של קביעה זו על-מנת לא לחרוג מהקונצנסוס, וכך נמנעה התרעה על מלחמה ברמה הלאומית.

את הערכת מודיעין ים כי עומדת לפרוץ מלחמה מסר לונץ בפורום מטה מורחב, כבר ביום שני, 30 בספטמבר. מפקד שייטת 13 שמע על כך אך המידע לא ירד לשייטת ספינות הטילים ולא נעשו הכנות אופרטיביות כל שהן. לונץ ותלם חששו להעביר התרעה מוקדמת יותר שתתגלה על ידי המצרים.

תלם קיבל החלטה על השלמת טילים בספינות הסער כבר ביום חמישי בערב, אך היות שלא ביטל את התרגיל השייטתי, החלה ההתחמשות רק יחד עם ההתרעה על המלחמה בפתח שהועברה ליחידות החיל לאחר שהתקבלה מהמטה הכללי ביום שישי, 5 באוקטובר. באותה עת העביר חיל הים הוראות תנועה לאניות צי הסוחר בתנועה לישראל, אך בלא הודעה על כוננות למלחמה.

ההתרעה של 24 שעות לא הספיקה, כי נדרשו הכנות רבות יותר לספינות הסער להיערך במלוא כוחן.

בהמשך המלחמה נתן המודיעין בראשות לונץ התרעות על תנועות האויב. החשובות שבהן היו הודעה ב-8 באוקטובר כי ארבע ספינות טילים מדגם אוסה יצאו מאלכסנדריה מזרחה. הקרב הסתיים בשלוש אוסות טבועות. חשובה במיוחד הייתה ידיעה למחרת בבוקר על ירי טילים נגד אח"י מזנק שהתקרבה לטווח מכ"ם מפורט סעיד. ההתרעה הגיעה דקות לפני הירי וסייעה לספינה להיחלץ בלא פגע.

בים סוף עקב המודיעין אחרי ספינות הטילים המצריות ועל תוצאות התקיפות של שייטת 13.

בנושא ביטחון השיט הצלחת מודיעין חיל הים הייתה פחותה. בתחילת השנה אותר תרגיל מיקוש מצרי של מצרי יובל. כמסקנה קיבל מפקד הזירה הנחיה להכין מעבר חלופי מזרחי על ידי הצבת מחזירי הד מכ"ם ומשולשי סימון בפינות הסלעים מעבר מילאן. המצרים קלטו את הפעילות הזאת ובפתיחת המלחמה הטילו מוקשים באזור היובל בדיסקרטיות מבלי להתגלות. פעולת תחנת המכ"ם שובשה ולא קוים סיור על השטח המיועד למיקוש. עם פרוץ הקרבות הופסקה תנועת המכליות בים סוף.

לאחר הפסקת האש החליט שר הביטחון, משה דיין, על חידוש תנועת המכליות. בהפלגה הראשונה המכלית סיריס עלתה על מוקש (או שניים) וטבעה. למרות הידיעה על היתכנות המיקוש לא היה לונץ משוכנע שמדובר במוקשים, אך מכלית נוספת שכבר הייתה בדרך הוחזרה לאילת. חידוש התנועה נעשה מאוחר יותר בנתיב אחר על ידי המכלית "פטריה" (רב חובל צבי נצר) כאשר לפניה ספינת משמר של חיל הים.

מיקוש המצרים גבה מחיר גם מהמצרים - התנועה אל צפון מפרץ סואץ פסקה.

ראש משלחת משרד הביטחון באיראן

בחודש אפריל 1975 מסר לונץ את מחלקת המודיעין לתא"ל אלי לוי וסיים את שירותו בחיל הים. בחודש יולי הועלה לונץ לדרגת תא"ל ומונה לראש משלחת משרד הביטחון ונספח צה"ל בטהראן. הקשרים עם איראן, בה מלך אז השאה מוחמד רזה פהלווי, היו הדוקים, אך כמדינה מוסלמית השאה לא רצה להבליט את הקשר עם ישראל. פרויקטים משותפים רבים נרקמו אז בין המדינות. הדיסקרטיות גרמה לכך שלונץ למעשה לא נראה אף פעם בציבור במדים ובדרגות תא"ל.

השאח מוחמד רזא שאה פהלווי רצה להפוך את איראן למדינה מתקדמת כדוגמת טורקיה. הרפורמות של השאה הביאו לצמיחה ושגשוג כלכלי והקשר עם המערב בכלל וישראל בפרט היה הדוק. מערך הרכש האיראני היה בקשר הדוק עם ישראל, וכלל רכישות תחמושת ונשק ושותפות בפיתוח אמל"ח מתקדם. שגריר ישראל באותה תקופה היה אורי לובראני. שנות הפריחה הביאו ישראלים רבים שהשקיעו באיראן. לונץ התרכז בעיקר במכירת ציוד ביטחוני לאיראן. בתחום השיווק יש הרבה מן האפור. לונץ ביצע את תפקידו על הצד היותר טוב וגם האיראנים למדו את אופיו כך שהעסקות דרכו היו כולן כשרות.

תפקידים אזרחיים

ב-1977 חזרה משפחת לונץ לישראל, ולאחר חופשת שחרור ופרישה לגמלאות ב-1978 החל לונץ לעבוד בחברת אלביט בתחום פיתוח ושיווק מערכות לחימה אלקטרוניות. היה זה המשך לידע שנצבר בחיל הים ולקשרים שנטוו במשרד הביטחון ובטהראן. לחברת אלביט היה הרבה מה למכור לכל החילות ולמדינות מתקדמות ומתפתחות.

בשנת 1988 סיים את עבודתו בחברת אלביט וחזר לשירות המדינה כסגן מבקר מערכת הביטחון, עד ליציאה לגמלאות בשנת 1996. מנהל משרד הביטחון באותה תקופה היה האלוף דוד עברי ולונץ מציין כי אהב את תכונותיו כאיש עבודה שמתייחס יפה לאנשים.

מאמרים

במקביל לעבודתו האזרחית כתב לונץ מאמרים רבים באתר מורשת חיל הים. הוא נשא בתואר כמרכז נושא המורשת בעמותת חיל הים. המאמרים נוגעים לקרבות ואירועים בכל שנות קיום חיל הים.

הבסיס למאמרים היו נתונים שנאספו בחיל הים מענף היסטוריה. הסיפורים על מלחמת יום הכיפורים מרתקים במיוחד היות שבמעמדו של לונץ כראש מספן המודיעין מתקבלת תמונה ממוצב הפיקוד של חיל הים. בסיפורי הקרבות מגובה פני הים יש תוספות שלא היו ידועות ללונץ.

מאמר נוסף של לונץ, מלחמת יום-הכיפורים בזירה הימית, בספרם של חגי גולן ושאול שי (עורכים), מלחמה היום - מחקרי מלחמת יום-הכיפורים, הוצאת מערכות, 2003.

מהמאמרים עולה הבעיה הקיימת שבמלחמה או כל אימת ויש אירוע אמיתי, בייחוד כזה הכולל נפגעים לא מתקיים תחקיר יחידתי. הפתיחות למסירת חומר לקצין בודק או ועדות חקירה נמוכה יותר.

• 
  לונץ בהרצאת מורשת מטעם עמותת חיל הים 1999.
• 
  תא"ל רמי לונץ ורב חובל אנריקו לוי במפגש "ים עסקים" 2002.

משפחתו

קברו של רמי לונץ בבית הקברות גבעת השלושה

רמי לונץ הלך לעולמו ב-5 ביוני 2013 לאחר מחלה. השאיר אחריו את אלמנתו עדה המתגוררת בכפר סבא. בנו אורי לונץ ארכיטקט בינה עסקית ויועץ למוסדות פיננסיים. ובתו תמי ליכט עוסקת ביבוא בשוק המוסדי והפרטי. נכדו מכהן כקצין במספן המודיעין של חיל הים.

נטייתו של הסבא אברהם משה לונץ לכתיבה והוצאה לאור המשיכה בדורות הבאים כאשר המשפחה הוציאה ספרי זכרונות שחולקו למקורבים מהם ניתן ללמוד סיפורי התקופה.

• רמי לונץ, סבא רמי - זכרונות לנכדים ולנינים, עורכת נעמה שלו-בן דוד, אפריל 2009.
• דבורה גורי, השושלת, סיפורה של משפחת לונץ לדורותיה, הוצאת משפחת לונץ, 2006.
• תרזה קלמפרר, מתתיהו לונץ, הוצאת משפחת לונץ, 2011.

לקריאה נוספת

• מייק אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, עמ' 40 ו-481. ספרית מעריב, 1993.
• תיאור הקורס האקדמיה הימית הצרפתית בברסט - יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, עמ' 73 - 83, ספרית מעריב 1993.
• מאמר אגודת אחים בוגרים, מגזין ג'רוזלם פוסט, מרץ 1995.
• התרעות למלחמת יום הכיפורים, אמוץ שורק, תלם בים ע' 210 - 224, הוצאת אחוה, 2009.
• אורי בר יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, עמ' 11
• יונתן הללי, הקצין ששבר את הקונספציה, כתבה במגזין מעריב 11/6/2013.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רמי לונץ בוויקישיתוף

• לונץ אברהם (רמי) ז"ל באתר עמותת חיל הים.
• ד"ר דניאלה רן, ראיונות עם אנשי חיל הים שנערכו במסגרת פרויקט תיעוד תולדות חיל הים, במרכז הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה, אפריל 1994 אוגוסט 1995.
• דניאלה רן, ראיון עם רמי לונץ, מוסד הרצל לחקר הציונות, 1995.
• שבתאי בנדט‏, "בזכות פיסת מידע": כך היה מוכן חיל הים למלחמת יום כיפור, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2014
• עדות רמי לונץ בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• אברהם לונץ, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון