רצח הודיה קדם

פרשת הרצח של הודיה קדם היא פרשת רצח שהחלה עם היעלמותה של הודיה קדם, פעוטה כבת שנה ועשרה חודשים, בבוקר 7 בדצמבר 2002 מבית אביה שבירושלים. הפרשה הסתיימה לאחר שנתגלה שאביה, אלי פימשטיין, הוא זה שרצח אותה וקבר אותה ביער ליד העיר. פרשת הרצח נחשבת לאחת מהמזעזעות והזכורות בישראל הן בשל המעשה עצמו, והן בשל החיפושים הנרחבים אחר הפעוטה. פימשטיין נידון למאסר עולם על הרצח.

תחילת הפרשה

הפרשה החלה בבוקר שבת, 7 בדצמבר 2002 כאשר אלי פימשטיין, אביה של הודיה, התקשר בשעה 11:28 למשטרת ישראל והודיע כי בתו נעלמה מביתו ברחוב בורוכוב בשכונת קריית היובל בירושלים. פימשטיין טען כי בתו הודיה, שהייתה אז בת שנה ו-10 חודשים, פתחה את דלת ביתו ואת שער היציאה ויצאה. אל הבית הגיעו שוטרי סיור ולצידם חוקרים ממחלק הנוער.

חוקר שהגיע לביתו של פימשטיין בדק את השער וראה שלא אפשרי שפעוטה כמו הודיה תוכל לפתוח אותו. לבסוף, החוקר סבר כי היא נחטפה ולא יצאה בכוחות עצמה. עקב כך, החליט החוקר שראש מחלק הנוער יהיה מעורב בבדיקת הפרשה. זמן קצר לאחר מכן הוחלט על גיוס שוטרים ומתנדבים על מנת לסרוק ברחובות הקרובים לביתו של פימשטיין. המשטרה הוציאה הודעה לכלי התקשורת, פרסמה תמונה מעודכנת של הודיה וביקשה לעזור בחיפושים אחריה.

החיפושים אחר הודיה

היעלמותה המסתורית של הודיה עוררה מיידית הד נרחב בקרב הציבור, עם פנייתם של אמה של הודיה, רוני קדם ושל אביה, אלי פימשטיין, אל אמצעי התקשורת בבקשה לעזרה למציאת ילדתם הנעדרת. לקראת שעות הערב התקבצו אלפי מתנדבים והחלו בחיפושים אחר הודיה שנמשכו עד לשעות הלילה. במשטרה הוחלט להפעיל נוהל בדיקה שלפיו כל רשומה של ילד שיצא או יוצא מישראל תיבדק. במקביל הוחלט לערב את השב"כ בפרשה, על מנת שיבדוק אם יש מודיעין על כוונה לחטיפתה של הודיה.

אל החיפושים במתכונת הרחבה, אשר נמשכו כשלושה ימים, הצטרפו אלפי מתנדבים מכל רחבי ישראל, וביניהם - בין היתר - מתנדבי יחידת הג'יפים של המשטרה, זק"א וכוחות גדולים מאוד של משטרת ישראל. הפרשה תפסה את הכותרות הראשיות במשך ימים ארוכים, בשל המאמץ הנרחב של הציבור והאירוע יוצא הדופן בהיעלמותה של הפעוטה הודיה.

חקירת פימשטיין

לדבריו של פימשטיין, בשבת בבוקר הוא אכל יחד עם הודיה ארוחת בוקר בחצר הבית ואז נכנסו אליו. פימשטיין סגר את דלת הבית, החליף להודיה חיתול ושם אותה מול הסרט "צעצוע של סיפור". אך בחיפוש שנערך על ידי החוקרים לא התגלה שום חיתול, עובדה שלא התיישבה עם הגרסה שמסר. אחר כך, הסכימו החוקרים שישנן סתירות משמעותיות בין גרסת האב למציאות, ופימשטיין הובא לחקירה.

לאחר 10 שעות מתחילת הפרשה נחקר אלי פימשטיין. בחקירתו התברר שהוא כלל לא רצה שהודיה תיוולד; פימשטיין ואימה של הודיה, רוני קדם, נפגשו בחוג פנויים פנויות שלוש שנים לפני כן. קדם נכנסה להיריון לא מתוכנן והחליטה לא לעשות הפלה, מה שלא מצא חן בעיני פימשטיין. לבסוף, פימשטיין וקדם נפרדו, אך גם לאחר פרידתם היחסים ביניהם היו מתוחים, בשל המחלוקות ביניהם על זכויות הביקור וגובה המזונות.

בעת שנחקר, היה פימשטיין רגוע ולא נרגש באופן תמהוני. החוקרים חשבו שיהיה נסער וידרוש את מציאת הודיה. נראה היה שפימשטיין לא פחד מגורלה של הודיה. נוסף על כך, בבדיקה שנערכה במחשבו האישי של פימשטיין נתגלה שהיסטוריית החיפוש בו הכילה מאמרים על גנבת זרע, אבהות ורעל. בחקירה, פימשטיין חשף את מה שלימים יתברר כגורם לרצח: הוא שנא את רוני קדם, זוגתו לשעבר ואימה של הודיה.

ליד המחשב מצאו החוקרים מחברת עם טקסט שהתפרש ככוונה מצד פישמטיין לרצוח את הודיה ולאחר מכן להתאבד. פימשטיין אמר שאכן חווה דיכאון וכי הוא כתב את הטקסט שנמצא במחברת, אך טען שאין שום קשר בין הטקסט להיעדרותה של הודיה.

בנוסף, החוקרים גילו שפימשטיין טופל על ידי פסיכיאטר, והתכוונו לחקור את הפסיכיאטר שטיפל בו. על בסיס מה שהתגלה בבדיקות, ביקשו החוקרים לעצור את פימשטיין עד להמשך החקירה.

החוקרים שאלו את פימשטיין אם הוא מוכן לעבור בדיקת פוליגרף, ופימשטיין הסכים. תוצאות הבדיקה לא היו סופיות ופימשטיין הוסיף לטעון כי אינו יודע היכן בתו. כמו כן במסגרת החקירה, הוצמדו לפימשטיין האזנות סתר ובלשים שעקבו אחריו, אך לא נמצא כל מידע חד-משמעי שקשר בין האב להיעלמותה של הבת.

נקודת המפנה

ב-10 בדצמבר 2002 התקבל מידע משב"ח פלסטיני שעבד כגנן, שאדם אשר הוא זיהה כדומה לפימשטיין נראה חופר בור ביער ליד המושבים אורה ועמינדב, כשלושה ימים לפני האירוע. בהמשך לחשדות כנגד האב הוא נעצר מיד וצוות של המשטרה נשלח ליער ומצא את המקום שבו נקברה הודיה ואת גופתה.

יום לאחר שנמצאה גופת הודיה, הודה האב, אלי פימשטיין, כי רצח את בתו על ידי הטבעתה באמבטיה לאחר שתכנן זאת מראש, ושיחזר את המעשה. התכנון כלל בין השאר את חפירת הבור שבו קבר אותה, כחודש לפני הרצח עצמו ובדיקת ממדיו והעמקתו שלושה ימים לפני הרצח. וכן לאחר קבירתה, ניסה לטשטש את האזור על ידי פיזור עלים שמצא בסביבה.

הליכים משפטיים

בכתב האישום כנגד פימשטיין צוין כי הוא תכנן לרצוח את בתו קודם לאירוע, בירי, תוך כדי שהוא פוצע את אמה, על מנת שתמשיך לשאת בכאב ובאובדן הבת. על פי כתב האישום פימשטיין רצח את בתו הודיה בשל סכסוך על תשלום המזונות ואופי הביקורים של בתו, ועל מנת לגרום סבל לרוני קדם, אמה של הודיה.

פימשטיין נכלא בבית המעצר ניצן עד תום משפטו, שם באוגוסט 2003 ניסה לשים קץ לחייו בתלייה. אולם סוהרים הבחינו בו וחילצו אותו ולאחר מכן הוא פונה לבית חולים.

ביולי 2004 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על אלי פימשטיין מאסר עולם, כאשר השופטים דוחים את טענותיו לבעיות פסיכיאטריות:

"לפנינו אדם המונע בכוח מחשבותיו המעוותות המגיע למסקנות שמבחינתו הן רציונליות, משנה דרכי פעולה, מתכנן היטב את המעשה, ופועל בקור רוח מזוויע לאחר ביצוע הרצח ועד לגילוי הגופה", כתב השופט זילברטל בפסק הדין (פ"ח (י-ם) 5093/02 מדינת ישראל נ' אלי פימשטיין).

באפריל 2006 נגזר על פימשטיין בפס"ד תקדימי תשלום ופיצוי של כ-1.5 מיליון שקלים למשטרת ישראל על חיפושי השווא שגרם לה לבצע אחר הודיה. ‏ ביתו של פימשטיין נמכר על ידי כונס נכסים לשם תשלום הפיצוי.

קישורים חיצוניים

• א 13452/02 מדינת ישראל נ' אלי פימשטיין, בבית משפט השלום ירושלים: פסק הדין בתביעתה של המדינה לפיצוי בגין הוצאות החיפוש
• משה נוסבאום, ‏הווידאופדיה: הודיה קדם, באתר ‏מאקו‏, 13 במאי 2009
• מיקי רוזנטל, המפצחים, כיצד פוענח הרצח
• נעם ברקן, "עד יום מותי תהיה לי ילדה בת שנתיים", באתר "ידיעות אחרונות", 18 במאי 2018
• "לאן נעלמה הודיה קדם", פרק בפודקאסט "עבר פלילי", דצמבר 2018.
• הרצח שזעזע את ישראל: הסיפור הטרגי של הודיה קדם