שוגג
בהלכה, שוגג הוא כינוי לאדם שעבר על אחת ממצוות לא תעשה אך לא ידע שבמעשה שעושה, עובר על עבירה - או משום שלא ידע שמעשה זה אסור, כגון שלא ידע שכתיבה אסורה בשבת, או משום שלא ידע שזמן זה הוא הזמן האסור, כגון שלא ידע שהיום שבת.
עונשו של העובר על איסור בשוגג, קל יותר מאדם שעבר על העבירה ב'מזיד' - בכוונה, וחמור יותר מהעובר באונס.
הגדרת שוגג
עריכהייתכנו סיבות שונות שבעבורן ייחשב מעשה מסוים שוגג:
- אם לא ידע מעולם שבמעשה שהוא עושה, הוא עובר על איסור כלשהו.
- אף אם ידע בעבר שישנו איסור במעשה שעושה, אך כעת שכח מכך ועבר עליו[1].
- אם טעה בדין (ע"פ הוראת רב) וחשב שמעשה זה מותר[2]
אדם שידע שהיום שבת אך לא ידע את הדין האסור, יש מהאחרונים[3] שכתבו שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם אחרים[4] סבורים שגם מקרה כזה נידון כשוגג.
פרטי הדינים
עריכהדינו של השוגג מפורט בתורה מספר פעמים ספר ויקרא, פרק ד', ובספר במדבר, פרק ט"ו. בתלמוד מפוזרים במסכתות שונות. סיכום דינו הוא כך:
- רוצח בשוגג - אדם שרצח בשוגג חייב גלות.
- שאר איסורים - אדם שעבר על אחד מאיסורי התורה, אם עונשו של עבירה זו במזיד דינה כרת או מיתת בית דין, בשוגג חייבים עליה חטאת. ובשאר עבירות, פטור מחטאת.
חטאת
עריכה
ערך מורחב – קורבן חטאת
דינו של העובר על איסור בשוגג תלוי בסוג העבירה שעבר עליה.
כל עבירה שאם היה עובר אותו במזיד היא חייב כרת או מיתת בית דין, אזי העובר בשוגג, חייב עליה קורבן חטאת (בזמן שבית המקדש היה קיים), על מנת לכפר על החטא שעבר. יוצאים מהכלל הן שלוש עבירות בלבד מגדף ומבטל מצוות ברית מילה ואדם שלא הקריב קרבן פסח.
בתלמוד הובא על רבי ישמעאל שהטה את הנר בשבת בשוגג, וכתב בפנקסו שחייב חטאת שמנה לכשיבנה בית המקדש.
הרמב"ם בספרו משנה תורה (ספר קרבנות, הלכות שגגות מונה 43 חטאים שהשוגג חייב עליהם קורבן חטאת, והמזיד חייב כרת או מיתת בית דין.
שוגג בשבת
עריכה- ערך מורחב – חילול שבת בשוגג
אדם שעבר שתי עבירות חייב להביא קורבן חטאת על כל אחד מהם, אך בתנאי שלא היו ב'בהעלם אחד' - זאת אומרת שבין שתי העבירות נזכר שהמעשה שעשה הוא אסור בשבת. בתלמוד[5] ישנה נידון ארוך, האיך להתייחס לאדם שעבר כמה עבירות בשבת אחת או שעבר על אותו עבירה בשתי שבתות, באיזה מקרה חייב להביא רק קורבן אחד, ובאיזה מקרה מתחייב להביא קורבן על כל עבירה.
רציחה בשגגה
עריכה- ערך מורחב – רוצח בשגגה
רוצח בשגגה עונשו שגולה לעיר מקלט. בתלמוד נאמרו כמה כללים מה נחשב שוגג לעניין זה:
- שוגג קרוב לאונס נפסק להלכה[6] כי מי שמוגדר כשוגג קרוב לאונס כלומר שהמקרה כמעט ולא היה נתון לשליטתו - לא יגלה לעיר מקלט, וכמובן שאין גואל הדם יכול להורגו.
- שוגג קרוב למזיד מי שהיה שוגג קרוב למזיד כלומר שהיה יכול למנוע את מקרה הרצח (גרימת מוות ברשלנות) - חטאו חמור מכדי לכפר עליו באמצעות גלות. לכן, הוא איננו גולה, אך גם אינו נהרג בבית דין מפני שלא רצח במזיד. דינו נשאר בידי שמים, אך גואל הדם יכול להורגו.
- דרך עליה כאשר פעולת הרצח הייתה פעולת עלייה אף שההריגה הייתה במצב של ירידה פטור הרוצח. לדוגמה, אדם המושך בחבל להעלות חבית ונשמט החבל מידו. בגמרא נלמד טעם הפטור מן הפסוק "ויפל עליו וימות" עד שיפול דרך נפילה. הרמב"ם נתן טעם לדבר שאין דבר זה מצוי ונחשב כקרוב לאונס.
- שונא אם לרוצח היה סכסוך עם הנרצח אינו גולה, שכן נכתב בתורה והוא לא שונא לו מתמול שלשום. ישנם האומרים שפטור רק כאשר ייתכן שהרגו בפשיעה אך ברור שבשוגג הרגו גולה.
מזיד אונס ומתעסק
עריכהיש להבדיל בין 'שוגג', 'מזיד', 'אונס' ו'מתעסק'.
- שוגג - אדם שלא ידע שהמעשה אסור, או שלא ידע את פרטיו.
- מזיד - אדם שידע שהמעשה אסור עליו ובכל זאת הזיד ועבר.
- אונס - אדם שהוכרח ונכפה עליו לעבור את המעשה, דוגמה: אדם שאיימו עליו במוות לאכול מאכל אסור, אדם שחייב לאכול משום סכנת נפשות (בולמוס - שלא אכל זמן רב, או חולה שהמאכל היחיד שהוא מסוגל לאכול מצד מרקמו וצורתו הוא מאכל שאינו כשר) - אותו אדם יודע שאסור לו, מכיר בחומרת המעשה אך לעיתים אין בידו ברירה אחרת, אלא לאכול את המאכל המדובר.
- מתעסק - הוא אדם שהתעסק במעשה המותר לגמרי בשבת, אך תוך כדי עיסוקו גרם למעשה האסור בשבת, ללא כל כוונה מצידו.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ פמ"ג משב"ז יו"ד צט ט, ערוך השולחןיו"ד צט כג ועוד
- ^ ט"ז יו"ד צט ט, אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור.
- ^ ערוך השלחן (צט כג), והפרי חדש יו"ד צט ה.
- ^ הט"ז, יו"ד צט ס"ק ז וס"ק ט. והפמ"ג משב"ז יו"ד סימן צט ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ט"ז, עמוד א'.
- ^ רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ו' הלכות ג'-ד'
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.