שושנה קליינר

שושנה קליינר Shoshana Kleiner (לבית מוצ'ן) (30 בדצמבר 1902 - 27 בפברואר 2003) הייתה חלוצה ויזמית בתחום המלונאות בישראל בכלל ובירושלים בפרט.

שושנה קליינר (מוצ'ן)
שושנה קליינר בשנת 2002 (בגיל 100)
שושנה קליינר בשנת 2002 (בגיל 100)
לידה 30 בדצמבר 1902
תרס"ג
ברודי, גליציה, פולין
פטירה 27 בפברואר 2003 (בגיל 100)
תשס"ג
בית הכרם, ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1925
פעילות בולטת חלוצה ויזמית בתחום המלונאות
מקצוע מלונאית
בן זוג אברהם קליינר
צאצאים נעמי שוט, עטרה שושני, רות קרק ונורית יהודה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה
 
שושנה קליינר (מוצ'ן) עם חברה בנשף פורים במועדון הציוני בפולין

שושנה (רוזה) קליינר נולדה בשנת 1902 (תרס"ג) בברודי, פולין, להוריה אסתר טייטלבוים-שנזן ודוד מוצ'ן,[1] שהיו סוחרים. בשנות נעוריה הייתה קליינר חברה בקבוצת ההכשרה הציונית של תנועת "החלוץ" בפולין.

חלוצה בארץ ישראל ובהרצליה

עריכה

קליינר עלתה לארץ ישראל כחלוצה בדצמבר 1925 אחרי שעברה את הגבול וקיבלה בווינה אישור כניסה לפלסטינה ומשם המשיכה לאיטליה והפליגה עם בני הגרעין בספינת מסע מטריאסטה שבאיטליה לאלכסנדריה שבמצרים ומשם לנמל יפו.[2] קליינר עלתה לארץ מפולין עם הגרעין הקיבוצי של תנועת החלוץ.[2] באותם ימים היו התנאים קשים ולבני ובנות הגרעין (לו קראו הקיבוץ) היו מעט מאוד הכנסות, אוכל או תמיכה. קליינר פעלה לשנות את המצב, עבדה בייבוש ביצות וסלילת כבישים, בפרדסים, בסיוע בבתי התושבים ובמטבח הפועלים. הגרעין התיישב בהתחלה באוהלים באזור המושבה בנימינה וחברי הגרעין עבדו עבודה עברית קשה בייבוש ביצות כבארה וכן בסלילת כבישים בשנים 1925-1926[2] ואחרי כשנה בבינימינה עברו לעבוד בהכנת השטח לנטיעת פרדסים ועישוב יבלית באזור פתח תקווה ורמת הכובש.

 
שושנה קליינר (מוצ'ן) ואברהם קליינר בגרעין ההכשרה בחווה חקלאית בפולין
 
שושנה ואברהם קליינר בשנות העשרים של המאה העשרים בתלבושת חלוצית

החלוצה שושנה מוצ'ן (קליינר) וחבר קבוצתה, החלוץ אברהם קליינר, יליד חורוסטקוב שבגליציה, עלו לארץ יחד ונישאו בשנת 1926 בישראל. הם עברו יחד למושבה הרצליה, שם גרו בחדר שכור בלול, וממנו עברו לצריף קטן בשכירות.[2] בשנת 1927 שושנה ואברהם רכשו מגרש של 3 דונם במושבה הצעירה הרצליה, אשר נוסדה שלוש שנים קודם (בשנת 1924).[2] הם בנו משק ובית קטן ברחוב פינסקר 6 בהרצליה, והקימו משק עזר, שכלל פרות, עיזים, עופות, וכן גידלו עצי פרי (בעיקר הדרים), ירקות ועוד.[2] יחד עם חלוצים אחרים, הם לא נרתעו מעבודה עברית קשה. אברהם עבד כצבע, ונודע בקרב הקהילה גם בקולו הערב ובשירתו.[3] שושנה עבדה במטבח הפועלים וכן טיפלה במשק החקלאי, בפרות ובתרנגולות. מהחלב היא הכינה גבינות, שמנת, חמאה ועוד, אותם מכרה לשכנים במשך שנים רבות[2] ושיווקה לחנויות באזור.[3]

 
שושנה קליינר וחברותיה לעבודה בפרדס

באותה תקופה גם ניהלה קליינר מטבח בהרצליה למחוסרי עבודה, בו הכינה ארוחות לנזקקים ב"חצי גרוש". מכיוון שהעלות של קניית המצרכים הייתה גבוהה יותר מהמחיר ששילמו מחוסרי העבודה, עשתה קליינר מאמצים להשיג תקציבים נוספים כדי לממן את הוצאות הכנת הארוחות.[3]

 
שושנה ואברהם קליינר עובדים במשק העזר שהיה בחצר ביתם במושבה הרצליה

בביתם הקטן בהרצליה גידלו שושנה ואברהם את ארבע בנותיהם: נעמי קליינר-שוט, עטרה קליינר-שושני, רות קליינר-קרק ונורית קליינר-יהודה.[2]

בשנות השלושים של המאה העשרים הביאה קליינר לארץ את אחיה שלמה חיים סולומון מוצ'ן (ניצן) ומשפחתו, וכן את הוריה אסתר ודוד מוצ'ן, שעבורם נבנה צריף בחצר המגרש של שושנה ואברהם בהרצליה, וכך הצילה אותם מהשואה. אחותה הגדולה של קליינר, חיה מוצ'ן ומשפחתה שנשארה בפולין נספו בשואה.

המעבר לבית הכרם, ירושלים

עריכה

בשנת 1947 עברה קליינר מסיבות בריאות כחלוצת המשפחה לאוויר ההרים של שכונת בית הכרם שבירושלים. בני המשפחה הצטרפו אליה בשנת 1948, שם גרו בתקופת המצור על העיר. לאחר החלטת האו"ם על הקמת המדינה בשנת 1947, ובתקופת מלחמת השחרור והמצור על ירושלים בשנת 1948, התנדבה שושנה לטפל בחיילי השיירות שהגיעו לירושלים עם הרכבים המשוריינים וחנו בשכונה. קליינר הכינה להם אוכל וצידה לקראת המשימות שעשו מהמצרכים המוקצבים שקיבלה. קליינר הכינה את הסנדוויצ'ים שלקחו עימם חברי הל"ה בדרכם לגוש עציון. באותה העת עבדה ב"פנסיון ירושלמי" (פנסיון רייך) הקטן ששכן בשכונת בית הכרם.[3]

פנסיון "מרגוע"

עריכה
 
שושנה קליינר (השנייה משמאל) בפנסיון מרגוע יחד עם אורחיה ואורחותיה
 
פנסיון מרגוע שהקימה קליינר בשנת 1949 שהיה ברחוב החלוץ 25 בשכונת בית הכרם בירושלים

עם סיום הקרבות החליטו שושנה ואברהם למכור את ביתם בהרצליה ולעבור לשכונת בית הכרם שבירושלים בקביעות. בשנת 1949 הם שכרו קומה בבית פרטי ששכן ברחוב החלוץ 25 בשכונת בית הכרם, ופתחו פנסיון קטן בשם "מרגוע".[3] בפנסיון זה, שהיה גם בית הבראה, טיפלה שושנה במשך תקופה ארוכה בפצועים מתקופת המלחמה, שהיו זקוקים להחלמה, בנכי צה"ל ובמחלימים של משרד הביטחון, בין שאר אורחיה המגוונים. בכל שנות פעילותה של קליינר כמלונאית ועד שנות ה-90 של חייה המשיכה לטפל בנכי צה"ל.[4]

למרות התנאים הפיזיים המוגבלים של הפנסיון הקטן, הצליחו שושנה ואברהם לקיים קשרים ולעזור לאנשים ומוסדות רבים, כגון משרד הביטחון, בית החולים "הדסה" ועוד. פנסיון מרגוע אירח אורחים רבים במהלך השנים, כולל נכים, פצועים וחולים, עולים ועולות חדשים, וכן קייטנים ונופשים מישראל והעולם שהגיעו לנפוש בשכונת בית הכרם מדי שנה.

שושנה המשיכה לנהל ולהפעיל את הפנסיון לאחר פטירתו המוקדמת של אברהם קליינר בשנת 1960. עם סיום השכירות במבנה המקורי בו שכן הפנסיון, בנתה קליינר בשנת 1965 את פנסיון "מרגוע" ברחוב החלוץ 29 שבשכונת בית הכרם. תכונות המנהיגות, החריצות והנחישות שלה, יחד עם יחסה האישי והתומך של קליינר לאנשים שהגיעו להתארח בפנסיון ולאורחים אחרים, הפכו למאפיין חשוב ומוכר. בשנת 1971 נמכר המבנה לארגון הפועל המזרחי ובהמשך שימש כבית אבות.

מלון "נווה שושנה"

עריכה

למרות גילה המתקדם (70), קליינר לא פרשה, אלא המשיכה ביזמות ובמנהיגות שלה. בשנת 1972 הקימה קליינר מלון דירות בשם "נווה שושנה" ברחוב בית הכרם 5,[5] בסמיכות לסמינר למורים דוד ילין. במקום שבו היה במקור בניין מגורים קטן.[6] בנוסף לאורחיה הרגילים מפנסיון "מרגוע", קליינר אירחה במלונה "נווה שושנה" קבוצות נוער ובוגרים מאירופה, צפון ודרום אמריקה, עולים חדשים (כולל עולים מהעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90) וכן חולים ומחלימים רבים מישראל ומהעולם ותיירים רבים מכל רחבי העולם.

עד גיל 92 קליינר ניהלה קליינר את המלון, הייתה הטבחית הראשית ובעלת מלון "נווה שושנה".[3][5] היא התגוררה במהלך השנים בדירה קטנה וצנועה של חדר אחד קטן בקומת הקרקע שבמלון, המשיכה לבשל ולאפות במטבח המלון את המאכלים הידועים לעשרות ומאות אורחים, וכן קיימה ואירחה במלון אירועים רבי משתתפים.[7]

מלון "נווה שושנה" לא שימש כמלון בלבד; הוא היה בית פתוח לאורחים רבים ולחברות וחברים בוגרים משכונת בית הכרם ומהאזור, שהגיעו מדי יום ביומו במשך שנים רבות להיפגש, לשוחח, לשחק קלפים, ולשמוע את העצות והסיפורים של קליינר.[8] קליינר דיברה מספר שפות (כולל פולנית, יידיש, רוסית, גרמנית, אנגלית, עברית ועוד), הקשיבה לכולם והייתה נכונה לעזור לכל אחד ואחת עם עצה, ארוחה טעימה, פתיחות ונדיבות נדירה.[8]

גמלאות

עריכה

קליינר פרשה מהמלונאות בגיל תשעים ושתיים,[3] והמשיכה לגור בדירה שרכשה בבית הכרם.[3] בשכונה גרו גם רוב בנותיה, נכדיה וניניה. גם לאחר פרישתה המאוחרת נשאר ביתה בית פתוח לבוגרי שכונה רבים וקליינר המשיכה בייעוץ ותרומה למי שנזקק לעצתה ולחברתה בדירתה הקטנה ברחוב התומר, שבבית הכרם. קליינר חייתה את חייה בצניעות והסתפקה במועט, הצליחה לעזור לאנשים רבים והייתה מודל חשוב לחיקוי של מנהיגות נשית ויזמות.[9]

קליינר, כמו רבים בדורה, העריכה במשך שנים רבות שירים ציוניים שנכתבו על ידי משוררים עבריים, כולל השיר אני מאמין,[3] שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי בשנת 1892.

שושנה קליינר הגיעה לגיל מאה וחודשיים בבריאות וצלילות מלאה עד יומה האחרון בדירתה בבית הכרם כשהיא מוקפת בחברים ובמשפחה. קליינר גרה ופעלה למעלה ממחצית חייה בשכונת בית הכרם, אותה אהבה וטיפחה. קליינר נפטרה בפברואר 2003, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.[1]

קריירת מלונאות

עריכה

קליינר, שהיזמות הייתה אחד מהמאפיינים החשובים שלה, הייתה מחלוצות המלונאות בישראל, בירושלים ובשכונת בית הכרם.[3] הפנסיון והמלונות שהקימה הפכו למוסדות אירוח לנכי צה"ל, לעולים חדשים שהגיעו לארץ, לבני נוער יהודים מחו"ל וכן לקייטנים מכל רחבי ישראל ותיירים מארצות רבות מחוץ לארץ. חלקם היו שבים להתארח במלון נווה שושנה מדי שנה בשנה.

במשך שנים רבות קליינר הייתה אחת הנשים היחידות שהיו חברות ופעילות בארגון בתי המלון בירושלים, בו היו כמעט ורק גברים. קליינר, שהייתה אישה יזמית ובעלת ניסיון רב בתחום האירוח והמלונאות, השתתפה באופן פעיל בדיונים גם ברמה הארצית, ומהווה מודל למנהיגות נשית בתחום המלונאות והאירוח בישראל.

הנצחה

עריכה

בשנת 2019 החליטה עיריית ירושלים להנציח ולקרוא על שמה של שושנה קליינר כיכר בין בית הכרם ורמת בית הכרם, תוך ציון חלוציותה ויזמותה בהתיישבות וכן בתחום המלונאות בעיר ירושלים ובשכונת בית הכרם.[10] הכיכר נמצאת בצומת הרחובות אביזוהר ומשה קול, מול "אחוזת בית הכרם" ומרכז הקניות שנמצא ברחוב אביזוהר בירושלים.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 שושנה קליינר (מוצ'ן) 1902 - 2003 BillionGraves Record, באתר BillionGraves
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 מרדכי נאור, ספר ראשוני הרצליה, כרך ג', הרצליה, 1990, עמ' 17-18
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 גיורא אילון, שושנה קליינר, מלונאית, בית הכרם, עיתון ירושלים, 8.12.2002, עמ' 17
  4. ^ מיכל מור, טובה ובנימין סיפור חיים כפי שסיפרה טובה שפירא, הוצאת המשפחה, 2016, עמ' 149–152
  5. ^ 1 2 רוני יוטבת, זרקור על ישיבת "דרכי נֹעם" - קולג' ללימודי יהדות ע"ש דוד שפל (לפנים - מלון "נווה שושנה"), השוכנת ברחוב בית-הכרם, כרך 7, חודש טוב בּיטאון בּית-הכּנסת המרכּזי בּית-הכּרם, ירושלים ת"ו, 2014, י"ג, עמ' 4
  6. ^ נוה- שושנה קליינר בעמ - 510509508, באתר www.checkid.co.il (ארכיון)
  7. ^ Joan Nathan, Jewish Cooking in America, 1994. (באנגלית)
  8. ^ 1 2 וגשל, יהודה (מאי 2014). "זכרונות נעורים בבית-הכרם". חודש טוב: בּיטאון בּית-הכּנסת המרכּזי בּית-הכּרם, ירושלים ת"ו
  9. ^ אפרים שלאין, בית הכרם מרגלית השכונות: רשימות בית הכרמיות, ירושלים: הוצאת המשפחה, 2019, עמ' 90 – 100
  10. ^ העירייה אישרה: אלו הרחובות החדשים בירושלים, באתר www.jerusalemnet.co.il