שחיטה (הלכה)
שחיטה בהלכה היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים לפני אכילתה באמצעות שיטת המתה מוגדרת. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.
 | |
| שחיטה כשרה בציור מהמאה ה-15 | |
| מקרא | דברים, י"ב, כ"א |
|---|---|
| משנה | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק א' עד פרק ה' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים א'-כ"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קמ"ו ספר החינוך, מצווה תנ"א |
השחיטה מבוצעת על ידי חיתוך עמוק ומהיר של החלקים הרכים בצווארו של בעל החיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות, תוך הקפדה על כמה כללים, בהם אופן החיתוך, טיב הסכין, חיתוך קנה הנשימה, העורקים והוושט (משתנה מבהמה לעוף), ומיקום החיתוך בצוואר.
מקובל לבצע את השחיטה כאשר הבהמה בהכרה מלאה[1] ובהתאם לדרישת רוב פוסקי ההלכה, האוסרים הימום של הבהמה לפני השחיטה[2]. ישנן מדינות האוסרות שחיטה ללא הימום מוקדם.
חיתוך עמוק של הצוואר גורם למותו של בעל החיים מאבדן דם, זמן המוות משתנה בין בעלי החיים, והוא נע בבהמה בין 30–120 שניות[3]. קיים ויכוח לגבי מידת הסבל של החיות בין השחיטה לבין המוות. יש הטוענים שבשחיטה כשרה הבהמה אינה סובלת כלל משום שתפקודי המוח לאחר השחיטה אינם חזקים כדי לייצר תחושת כאב.[4]
מקור המצווה
עריכהמקור מצוות השחיטה הוא בפסוק :”וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צוויתיך, ואכלת בשעריך” (דברים, י"ב, כ"א). כשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנית בין היתר בשחיטה כהלכתה – יש לוודא שבעל החיים נשחט ונבדק כהלכה מטרפות[5] על ידי שוחט ובודק.[6]
הלכות השחיטה
עריכה
ערך מורחב – ההלכות העיקריות בשחיטה
בגמרא נזכרים חמישה דברים הפוסלים בשחיטה. חמש הלכות אלו אינן כתובות בתורה ומקורן בתורה שבעל פה.
- שהייה - הפסקת פעולת השחיטה למשך זמן מסוים פוסלת את השחיטה.[7]
- דרסה - לחיצת הסכין אל הצוואר, תוך הפעלת כוח, ולא חיתוך באמצעות הולכת והבאת הסכין, קדימה ואחורה.[8]
- חלדה - החדרת הסכין מצדי הצוואר בין הקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ,[9] או הסתרת הסכין על ידי עצם כלשהו (מטלית) במהלך השחיטה.[10] השם חלדה מרמז על החולדה שנמצאת במקומות נסתרים.[11]
- הגרמה[12] - שחיטה מעל או מתחת למקום השחיטה בקנה או בוושט, פסולה.
- עיקור - עקירת הקנה והוושט ממקום חיבורם בלסת או קריעתם במקום חיתוכם פוסלת את השחיטה. סכין פגומה גורמת לקריעת ה"סימנים" ולכן שחיטה בסכין פגומה, פוסלת את השחיטה.
סכין השחיטה
עריכה
- ערך מורחב – סכין שחיטה
סכין השחיטה, הנקראת חלף, חייבת להיות חלקה מכל פגימה שהיא כדי למנוע עיקור. לסכין השחיטה אין חזקה הלכתית אם הוא תקין או פגום, ועל כן יש לבדוק אותו לפני מעשה. אף על פי שבבדיקה הראשונה יצא הסכין מחזקת איסור, צריך בדיקה שנייה לכתחילה אחר השחיטה, שמא נפגם הסכין בעור הצוואר.
השוחט משחיז ומחליק את הסכין באמצעות סדרת אבנים בדרגות חספוס שונות עד לקבלת סכין כשרה לשחיטה. לפני השחיטה בודק השוחט את הסכין היטב, במתינות ובריכוז רב, באמצעות העברת ציפורן האצבע על להב הסכין, הלוך וחזור על כל אחד משלשת צידי הלהב, ובסך הכל שש בדיקות. ולאחר בדיקת הסכין על ידי הציפורן, יש מחמירים לבדוק את הסכין על העור בזהירות. יש נוהגים לבדוק את הסכין על האצבע, ויש נוהגים לבדוק את הסכין על כף היד בחלק שקרוב לאגודל. "אמר רב פפא: צריכא בדיקת אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"ז, עמוד ב'). אבישרא זה הבשר (העור), ואטופרא זה טפרים (ציפורניים). מכאן אנחנו לומדים שצריך לעשות בדיקה לסכין על הציפורניים ועל הבשר. לאחר השחיטה בודק השוחט שוב את הסכין, ואם נמצאה בה פגימה, השחיטה פסולה.
ברכת השחיטה
עריכה- ערך מורחב – ברכת השחיטה
לפני פעולת השחיטה השוחט מברך: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּחִיטָה”.
מן המובחר, שבפעולת השחיטה ייחתכו גם הקנה וגם הוושט של הנשחט, אך השחיטה כשרה אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, והרוב של שניהם (דהיינו רוב מכל אחד משני הסימנים[13]) בבהמה ובחיה. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".
בדיקות לאחר השחיטה
עריכה
לאחר השחיטה, יש לבדוק שבעל החיים אינו טרפה. רוב הבהמות והעופות אינן טרפות, ואין צורך לבדוק את 18 סוגי הטרפות המצויות בבהמה, אפילו לכתחילה. אם נמצא יסוד סביר לפגם (ריעותא), יש לבדוק את האיבר הספציפי. החריג לכלל זה הוא הריאות של הבהמה (חוץ מגדי ותיש, וראו בהמשך); מנהג כל ישראל לבדוק המצאות סירכות בריאה, משום שהן שכיחות.
בדיקת הריאות
עריכה- ערך מורחב – סירכא
הסירכא היא גידול שפיר בדופן החיצונית של הריאה, המעיד על נקב בריאה.
בריאה יש שתי בדיקות:
- בדיקת פנים: במהלכה הבודק תוחב את ידו לבטן הבהמה ומרגיש באמצעות מישוש ביד אם יש בה סירכות.
- בדיקת חוץ: במהלכה מוציא הבודק את הריאה אחרי הבדיקה הפנימית, כדי לבדוק לפי מראה עיניים ובמידת הצורך אף לנפח את הריאה, לבדוק אם אין בה נקב.
"סירכות" אפשריות בריאה:
לעיתים קרובות, אף על פי שאין נקב גלוי בריאות, ישנה הצטברות ריר או גוש רקמה על גבי הריאות, והוא נקרא "סירכא". נגזרת של המילה "שרוך נעל".[14]
החשש בסירכא כזו, לפי דעת רש"י, משום שהיא עשויה להסתיר נקב ברקמת הריאה עצמה, ולפי דעת בעלי התוספות, משום שהסירכא עשויה להיפרד מהרקמה ולגרום לנקב. התלמוד הבבלי והשולחן ערוך מבארים סוגים שונים של סירכות, לפי מיקומן בריאות ולפי הידבקותן לאיברים אחרים הסמוכים לריאות. קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר למשמש ולמעך את הסירכא, ואם התנתקה הרי מתברר שלא הייתה סירכא של ממש אלא ריר בעלמא, או שמא אסור למעך אלא יש להסיר את הסירכא ולבדוק. שיטת הבית יוסף להחמיר ("וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל"),[15] בעוד הרמ"א מביא את מנהג האשכנזים להקל, אך הוסיף ואמר שצריך להקפיד מאוד לעשות את המשמוש כראוי ולא בחוזק רב.
- עופות - אין צורך לבדוק כלל, אם כי בעקבות פיתוח זני עופות כבדים למאכל וכן בעקבות התפשטות נגיף הראו (Reovirus),[16] הפכו מקרי קריעת הגידים ברגל העוף לשכיחים, ועל כן המחמירים בודקים את צומת הגידים ברגל העוף. יש גופי כשרות שבודקים זאת בהסתכלות חיצונית, ויש הבודקים על ידי חיתוך העור והנעה ידנית של צומת הגידים.
- גדיים ותיישים - בהם כמעט ולא מצויות סירכות בריאות, ולפי כמה דעות אין צורך לבדוק עבור סירכות.[17]
בדיקת הכרס
עריכהבשנים האחרונות התברר שבמדינות דרום אמריקה בפרט, וגם במקומות אחרים נוהגים הבוקרים במקרים מסוימים של התנפחות כרס הבהמה, לדקור את הכרס (על ידי הכנסת סכין או פגיון ליד הצלע ה-13 של הבהמה) כדי להוציא ממנו אוויר, לפי רוב הפוסקים דבר זה מטריף את הבהמה,[18] לכן יש צורך בבדיקת הכרס של כל בהמה ובהמה לשלל דבר זה, מאחר שישנה סבירות גבוהה שהבהמה נדקרה.
בדיון שנערך ברבנות הראשית לישראל בשנת 2008 ניתנה הוראה ל'בודקי פנים' לעקוב אחרי טרפה זו, בהמשך, בשנת (2013) ניתנה הוראה מחייבת להעמיד משגיח מומחה הממונה על בדיקה זו, בכל השחיטות בדרום אמריקה[19]. בבד"צים שונים יש שני משגיחים בודקי כרס, אחד מצידו החיצוני, והאחר, לאחר שטיפת הכרס, בודק גם מצידו הפנימי.[20]
בשר חלק (גלאט)
עריכה
לכל השיטות לאחר הבדיקות, אם מסתבר שלא היה נקב מתחת לסרכא, הרי שהבשר כשר. עם זאת היות שלעיתים התעוררו שאלות, והיה צורך בבדיקת הריאות, ההחלטה על כשרות הבשר לא התקבלה באופן "חלק" [ביידיש - גלאט] ולכן לא יוגדר הבשר כגלאט. בשר גלאט הוא רק כזה שבעת השחיטה לא נמצאו סירכות בריאה, ולא התעוררה על כשרותו כל שאלה.
אנשים הרוצים להדר בכשרות קונים בשר גלאט. רוב מערכות הכשרות מספקות לצד בשר כשר, גם בשר בכשרות מהודרת - "גלאט". ישנם גם בד"צים פרטיים המספקים רק בשר "גלאט". תגית "חלק-בית יוסף" מצביעה על כך שהריאה נבדקה על פי חומרות הבית יוסף. (שגם קרומים ממחצית האונה ופנימה, וכן רירים סתם, הם בגדר סירכות).
שימושים נוספים במונח גלאט
עריכהכיום אנשים רבים משתמשים בהשאלה במונח גלאט, לתאר מוצר המיוצר בכשרות תוך הקפדה גבוהה במיוחד (כשר למהדרין), ועל כן ניתן לראות תגיות גלאט גם על עופות,[21] שלא שייכות בהם סירכות. בעופות אלו בוודאי נבדק צומת הגידין, ועל כן הם כשרים למהדרין, אך לא שייך להגדירם "חלק". כמו כן ישנם שלטי גלאט מעל מסעדות חלביות שכשרותן מהודרת, אך אין בהן בשר כלל, וכן גידולי ירק ללא חרקים הנושאים את השם גלאט.[22]
גם מוצרים שאינם קשורים למזון כלל, זוכים לשם גלאט כגון: ספקי אינטרנט גלאט,[23] אתרי קניות ולוחות דרושים - גלאט. המונח גלאט הפך לנחלת הכלל, כך שניסיון לרשום אותו כסימן מסחרי נכשל, והרשם הסכים לרושמו כ"סימן מתאר" בלבד.[24][25]
מצוות כיסוי הדם
עריכה- ערך מורחב – כיסוי הדם
לאחר שחיטת חיה או עוף (אך לא לאחר שחיטת בהמה) ישנה מצווה על השוחט לכסות את דם השחיטה בחול, כמפורש בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:
ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...
חובת כיסוי הדם חלה רק על דם השחיטה של עופות וחיות, בעוד שדם שחיטת בהמות אינו מחייב כיסוי.
כיום במשחטות, דם העופות זורם לתוך כלי גדול ומניחים בתחתיתו עפר או נסורת כדי שהדם יזרום עליו, ובדרך כלל לאחר סיום משמרת שחיטה מכסים השוחטים את הדם שבכלי.
המאבק על השחיטה הכשרה
עריכה- ערך מורחב – המאבק על השחיטה הכשרה
מאז אמצע המאה ה-19 החלו להישמע קולות המבקשים לאסור את הליך השחיטה הכשרה וכן את השחיטה המוסלמית, בטענה שאלו שיטות אכזריות להרג בעלי חיים. המתנגדים לשחיטה הכשרה טוענים כי ההכנות לשחיטה, ובמיוחד השכבת בעל החיים לפני השחיטה, הן אכזריות, וכי בעל החיים נשאר בהכרה לאחר השחיטה לכמה דקות, וממילא סובל סבל רב.[26] מנגד נטען שטענות אלו שגויות עובדתית, מונעות מאנטישמיות, ושאיסורים על השחיטה הכשרה פוגעים בחופש הדת.[27]
ראו גם
עריכה- שחיטה שאינה ראויה
- נבלה
- טרפה
- חלאל - באסלאם
קישורים חיצוניים
עריכה
- בדיקה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שלמה מן ההר, כשרות הבית: מהלכות שחיטה, באתר "דעת"
- ספרי שחיטה - באתר israel613.com
מכון עליה, שאל את הרב: שחיטה לפי היהדות זה לא צער בעלי חיים?, בעיתון מקור ראשון, 24 בינואר 2022- הרב אליעזר מלמד, הלכות שחיטה, באתר פניני הלכה
- בשר חלק, הרב ישועה רטבי, באתר בית הדין לממונות של ישיבת מצפה יריחו.
- רוחמה וייס, עגלים נועדו לשחיטה?, באתר ynet, 14 במרץ 2008
שחיטה (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית- מאמרים בנושא שחיטה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ תקן בית מטבחיים עמ' 6 סעיף ב7 1.
- ^ ראו בהרחבה חוק השחיטה (שוודיה)#הימום הבהמה.
- ^ פרופ' יורם יובל, גם לבעלי חיים יש רגשות - ושחיטה כשרה לא מונעת סבל, באתר ynet, 10 בפברואר 2017
- ^ ראו לדוגמה מחקר זה, מחקרים אלה וכן מטא-אנליזה זו, לעומת עבודת הדוקטורט (עמוד קיז) של הרב ישראל מאיר לוינגר.
- ^ במקרה בו החיה לא נבדקה מטריפות שיש לבדוק, ישנה מחלוקת מה דינה (שולחן ערוך יורה דעה לט ב)
- ^ השוחט לא חייב להיות בקי בהלכות שחיטה. כמו כן, הם לא חייבים לקבל הסכמה, אך במקרה בו הם קיבלו אחת, יש מקרים בהם מקלים (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן א', סעיף א')
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה י"א.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה ט'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה י'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ', עמוד ב'.
- ^ ומובנה הכרעה והטייה, שמכריע ומטה את הסכין של שחיטה חוץ למקום שחיטה (רש"י חולין ט א ד"ה שהייה); ויש מפרשים הגרמה מלשון גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת (מלכים ב ט יג), ומשמעותה העלאת והגבהת הסכין שלא במקום שחיטה (יראים השלם תנו).
- ^ ולא די בכך שבצירוף החיתוך של שני הסימנים יהיה רוב. לדוגמה אם נחתכו 3/4 מסימן אחד ועוד 1/2 מהסימן השני, השחיטה פסולה אף על פי שבסה"כ נחתכו 1.25 סימנים
- ^ מאמר ארוך בעניין סירכות הריאה, דעת כשרות, בני ברק: בד"ץ יורה דעה, תשס"ח, באתר היברובוקס
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ל"ט, סעיף י'.
- ^ https://web.archive.org/web/20240000000000*/https://abic.bsmart.co.il/heb/Media/Uploads/REO.pps(הקישור אינו פעיל, 19 בספטמבר 2024)
- ^ שפתי דעת ליורה דעה סא, סעיף קטן טו (על סעיף כה)
- ^ ראו בעניין זה בהגהת הטור בסימן מ"ח, וראו תשובת בעל הגידולי טהרה המובאת בשו"ת מלמד להועיל סימן ט
- ^ נוהלי בית מטבחיים לשחיטה בחוץ לארץ
- ^ ראו גם כתבה על בעיית דקירת הכרס והפתרונות לכך, כתבה באתר חב"ד און ליין
- ^ ראו תמונה למעלה
- ^ ראו את כתבתו של מוטי סנדר החברות לגידולי עלים מגוש קטיף באתר קטיף-נט(הקישור אינו פעיל, 9.8.2020)
- ^ ראו את כתבתו של עידן יוסף האינטרנט החרדי יוצא לדרך באתר NEWS1
- ^ ראו כתבתו של עו"ד זאב פישר "גלאט למהדרין" לא כשיר לרישום כסימן מסחרי באתר Patentim.com
- ^ האם ניתן לרשום סימן מסחר המורכב ממושגים מן ההלכה היהודית - מאמרו של עו"ד אליהו ריכטר, יוני 2007
- ^ הרב אדם פרנק, כשר, אבל מסריח מאכזריות, באתר ynet, 23 באוקטובר 2011
- ^ ישראל מאיר לוינגר, השחיטה וצער בעלי חיים, באתר "דעת"
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.