שיט תחרותי

שיט תחרותי הוא ספורט תחרותי המתנהל בין כלי שיט סירות וספינות משוטים ומפרש על פי דגם הכלי. תחרויות משפיעות רבות על רצון השייט לשפר את ביצועיו הפיזיים והטכניים כאחד. שיט תחרותי השפיע רבות על התפתחות ענף כלי השיט בעיקר סירות וספינות המפרש בכל המובנים, החל מעיצוב גוף כלי השיט, חומרי הגלם, תכנון וייצור מפרשים ועד לטכניקות חדשות של תרנים ומיתרי מתיחה בספינות סירות וגלשני רוח, גלשני מצנח כמו טרפז והפלגה בפלנינג. השיט התחרותי וחוקיו כפופים לאיגוד השיט הבין-לאומי. בישראל, השיט התחרותי וחוקיו כפופים לאיגוד השייט בישראל.

תחרות שיט בנמל סידני

סוגי תחרות

ישנם שלושה סוגים עיקריים של תחרויות:

שיוט צי מאולימפיאדת לונדון, ווימות'

תחרות צי

תחרות צי הוא תחרות בה יש מעל 3 כלי שיט וישנם כמה שיוטים. שיוטי צי נפוצים באולימפיאדה בפרט ובדגמים הקטנים בכלל. לאחר השיוט מקבל כל צוות מספר נקודות על פי מיקומו, למשל מי שמסיים ראשון מקבל נקודה אחת השלישי 3 והאחת עשרה 11 נקודות. לבסוף מי שקיבל הכי מעט נקודות, לאחר הפחתת ניקוד השיוט הגרוע ביותר, מנצח.

תחרות דו-קרב

תחרות דו-קרב היא תחרות בין שני כלי שיט. הטקטיקה בתחרויות דו-קרב שונה מבשאר השיטות כיוון שהצוותים מנסים לאו דווקא לסיים את התחרות במהירות המקסימלית אלא לסיים לפני היריב. לשם כך נעזרים בחוקי השיט ומנסים לעכב את היריב על ידי אילוצו לעבור על החוקים וביצוע עונש או בעזרת חסימת הרוח. התחרות הכי ידועה שבנויה על השיטה היא גביע אמריקה.

תחרות קבוצתית

תחרות קבוצתית היא תחרות בה לרוב משתתפים 2 קבוצות (לפחות) שלכל אחת מהן יש 3 סירות. הטכניקה דומה במקצת לתחרות דו-קרב אבל יש נוסף גם המדד של התוצאה הסופית של השיוט. בשיוטי 3 על 3 הניקוד דומה לתחרות צי: מי שמקבל הכי פחות נקודות מנצח. לכן הרבה מהטקטיקות מכוונות לקבל קומבינציות יציבות לניצחון למשל להגיע שני שלישי ורביעי (2-3-4) או ראשון רביעי וחמישי (1-4-5).

סוגי מסלולים

בים ישנם אזורים רבים, החל מהאזור הקרוב לחוף, לגונות ונמלים ועד אמצע האוקיינוס, לכן יש מגוון של תחרויות שונים בים. הנפוצים שבהם הם:

מסלול קצר

התחרויות הקצרות (נקראות לעיתים רגאטה, מוונטית: Regatta) מתנהלות באזורים קרובים לחוף / מעגנת היציאה והן נמשכות ממספר דקות עד כשעה (בדגמים קטנים) ומספר שעות בדגמים גדולים (יכטות, לווייתניות, סוניות וכדומה). בתחרויות אלו משתמשים בכל סוגי המפרשיות: שדריות מכל הגדלים, דינגים, סירות קלות, גלשני רוח, גלשני מצנח ועוד.

שיטת התחרות הכי נפוצה היא הקפה של טרפז שמורכב מכמה מצופים. המסלול מתחיל מקו התחלה דמיוני שנמתח בין "סירת ועדת התחרות", שבודקת זינוק מוקדם, לבין מצוף זינוק (הזינוק מבוצע בדרך כלל מול הרוח). השיוט מתחיל למעשה לפני הזינוק כאשר קברניט התחרות מסמן באמצעות דגלים שמסמלים את הדגם, ואת השלבים השונים לקראת לזינוק (בדרך כלל החל מ-5 דקות לפני) ובנוסף משמיע אותות קוליים בצופר. לפני הזינוק, הסירות נאבקות על מיקום ומהירות זינוק טובים, או לחלופין מנסות להקשות על היריב. המסלול מתחיל נגד כיוון הרוח ולכן הסירות נעות בפקימה, כלומר הם שטות בזווית מסוימת לרוח כדי לצבור מהירות ומיקום מיטביים. לאחר שסירות מסיימות את המסלול הם מגיעות לקו הגמר, שהוא כמו קו זינוק, נמצא בין סירת ועדת תחרות (לעיתים ייעודית לקו גמר) ומצוף.

התחרויות הידועות ביותר במסלולים קצרים הן האולימפיאדה וגביע אמריקה.

מסלול קרוב לחוף

במסלולים קרובים לחוף נערכיות תחרויות במים הלא מוגנים אך לאורך החוף או בסמוך לאיים, כלומר הם לא יוצאים לתוך האוקיינוס. משך זמן התחרות יכול להיות מספר שעות, לדוגמה שעות היום או שעות הלילה, או תחרות בת כמה ימים. בהתאם לזמן ולמיקום אמצעי הבטיחות יהיו יותר מורכבים מאשר שיוטים בסמוך לחוף במים הבטוחים ופחות משיוטים בים הפתוח. לעיתים נדרשות גם הכנות לשינה ומזון מראש.

מסלול רחוק מהחוף

תחרויות רחוקות מהחוף הם תחרויות בים הפתוח, הם נמשכות לפחות מספר שעות והארוכים שבהם הם תחרויות הקפת העולם.

דוגמאות לתחרויות מפורסמות בים הפתוח:

• תחרות היאכטות סידני-הובארט
• תחרות היאכטות הטרנס-פסיפי
• תחרות פסטנט
• תחרות ברמודה

מסלול אוקייני

תחרויות אלה הן תחרויות מסביב לעולם. לרוב יש בכל תחרות כזה מתחרים בודדים. בתחרויות מסוג זה על המתחרים לעבור במספר נקודות ביקורת, שהן המגבלה היחידה בתכנון המסלול בכללי השיוט, שם ניתן לנוח לזמן מוגבל ולהמשיך. תחרויות אלה מסוכנות יותר מכיוון שההפלגה היא בים הפתוח ללא סירות פיקוח ועזרה תוך התמודדות עם סערות וגלי ענק ולעיתים גם באזורי קיצון כגון ליד אנטארקטיקה כיוון ששם מסלול ההפלגה קצר יותר. בתחרויות אלו, מכיוון שהמרחקים בין נקודות הביקורת ארוכים יש לצוות הסירה חופש גדול יחסית לקבוע מסלול בהתאם לתחזיות מזג האוויר, לתנאים איתם הצוות והסירה מסוגלים להתמודד ולטקטיקת השיוט שלהם. מעת לעת נהרגים אנשים בדרך בתחרויות אלה.

התחרות המפורסמת ביותר בקטגוריה זו היא וולו אושן רייס.

סוגי סירות

צוות או שייט יחיד

רוב דגמי הסירות מתחלקות בין סירות המיועדות לשייט בודד כגון הלייזר, אופטימיסט, וגלשנים לסוגיהם לבין סירות המיועדות לזוג שייטים, כגון ה-420, 470 49er והקטמרן. כאשר יש שני אנשי צוות לכל אחד יש תפקיד שלו, למשל הגאי או טקטיקן.

דגם אחיד (One-design) או דגם מתפתח

מפרשית אולימפית מדגם 470 בחופי הכנרת

סירות תחרותיות יכולות להיות מסוג one-design, כלומר ללא שום הבדל נראה לעין בין סירה אחת לשנייה ועם חוקי בנייה והרכבה נוקשים מאוד, כך שהסירות יהיו דומות ככל שניתן.

הסוג השני הוא סוג הדגם המתפתח, עם חופש רב בדרישות הדגם. בדגמים מהסוג הזה ניתן לראות מפרשים ממתפרות שונות ובסגנונות שונים, גופי סירות ממפעלים שונים ומערכות פנימיות ככל העולה על דמיון השייטים אך בגבולות המותר. ההבדל המהותי בין שני הסוגים הוא שבדגמי ה-one-design כתוב מה מותר לעשות, ומה שלא מצוין אסור. לעומתם, בסוג השני של הסירות מצוין מה אסור לעשות. כל מה שלא מצוין חוקי.

הרבה אנשים מעדיפים את סירות ה-one-design בטענה שהתחרות כולה מתנהלת במים והשייט הטוב יותר מנצח, ולאו דווקא אלה שיכולים להרשות לעצמם את הציוד החדיש ביותר. דבר זה נכון באופן חלקי מאחר שבכל מקרה גיל השייט בא לידי ביטוי, ושייטים בכירים יצטיידו בדרך כלל בסירה ובמפרש חדשים, בניגוד לשייטים זוטרים יותר.

לעומתם תמיד ניתן למצוא את שייטי הדגמים שאינם One-design שדווקא נהנים מהחופש הניתן להם, וטוענים ששייט טוב לא רק טוב בים עצמו אלא גם בכיוון הסירה על החוף והתאמת מפרשים שונים לתנאים שונים.

דגמים אולימפיים

בין דגמי הסירות השונות המשתתפות באולימפיאדה ישנם דגמים המיועדים לנשים או לגברים בלבד, דגמים המיועדים לשני המינים ודגם מעורב.

דגמי הגברים הם ILCA 7 (לייזר סטנדרט), 49er, iQFOiL 95.

דגמי הנשים הם ILCA 6 (לייזר רדיאל), 49erFX ו-iQFOiL (גוף 95 ושאר רכיבי iQFOiL 85).

הדגם המשותף, בו יש תחרות לכל מין בנפרד, הוא Formula Kite בקטגוריית גלשני מצנח.

הדגמים המעורבים הם 470, Nacra 17 בקטגוריית קטמרן.

דגמים שונים היו אולימפיים בעבר, הכוללים לדוגמה את ההולנדי מעופף שהוחלף על ידי דגם הלייזר, ויורופ לנשים שהוחלף על ידי הלייזר רדיאל החל מבייג'ינג ב-2008 דגם הפין שסיים שרות רב שנים. המעבר בין דגמים שונים מוכתב בעיקר על ידי המדיה (רצון לאקסטרים, קרוב לחוף ומצטלם טוב).

התחרות עצמה

לקראת כל תחרות, האיגוד ממנה ועדת תחרות הכוללת את המועדון המארח, קברניט תחרות (Race Officer) לכל מסלול וצוות שופטים (Jury). האיגוד מוציא שני מסמכים על-פיהם תתנהל התחרות:

1. הודעה על התחרות (NOR – Notice of Race).
2. הוראות שַיִט (SI – Sailing Instructions).

תחרות שיט יכולה להתנהל מיום אחד בלבד במקרים של שיוטי אזור, דרך 3 ימים במקרים של אליפויות ארציות ותחרויות חשובות, ועד 10 ימים במקרים של אליפויות בין-לאומיות.

בכל יום תחרות ישנם 3 שיוטים (כתלות בסוג המסלול, בגלשני רוח ובגלשני מצנח עד 8 שיוטים). כל שיוט מנוהל בצורה של תחרות וישנו מסלול אחיד הנקבע על ידי מספר מצופים העוגנים בים. מיקום סירה נקבע בחצותה את קו הגמר לאחר שהשלימה את המסלול שנקבע.

השיוט מתחיל בזינוק בין סירת ועדת התחרות ומצוף עגון, קברניט התחרות מסמל בעזרת דגלים ואותות קוליים את הדגם והשלבים השונים בתהליך הזינוק (בדרך כלל 5 דקות לזינוק-אות ההתראה (דגל הדגם המזנק), 4 דקות לזינוק-אות היכון (קיימים סוגים שונים במשמעות ענישה שונה), דקה לזינוק וזינוק. סירה שזינקה מוקדם (כלומר חצתה את קו הזינוק לאחר שנשארה פחות מדקה לזינוק) חייבת לפעול בהתאם לדגל שהונף באות ההיכון, אם לא, תיפסל מהשיוט.

המסלול

המצוף הראשון נמצא בדרך כלל מול הרוח, ועל הסירות לגלסס כדי להגיע אליו. הצלע הזו נקראת הצלע ה"קדמית" והיא הטקטית מכולן, כיוון שעל השייטים לא רק להתחשב ביריביהם אלא גם בזרמי המים, עננים, שינויים בכיוון ובעוצמת הרוח.

מסלול לדוגמה משיוטי אולימפיאדת אטלנטה (לחצו להגדלה)

המצוף השני נמצא בניצב לרוח, והפלגה מהמצוף הראשון אליו נקרא "צד" מכיוון שהרוח פוגעת בצד הסירה. זו הצלע המהירה והמהנה ביותר, ובדרך כלל יש יתרון לשייטים עם הטכניקה הטובה יותר, מאחר שאין חופש גדול לטקטיקות שונות.

המצוף השלישי נמצא במורד הרוח, וזוהי צלע ה"מלאה" כאשר הרוח באה מאחורי הסירות. בצלע הזו יש יתרון גדול לסירה המצליחה לתפוס גלים ושייט טוב יכול להתקדם במאות מטרים יחסית למתחריו שלא תפסו גלים כראוי.

את קו הסיום ממקמים לפעמים בסוף צלע צד, שזהו סיום בסגנון "תחרות סוסים", בתחרויות בין-לאומיות לעיתים ממקמים את קו הסיום לאחר צלע קדמית קצרה או צד.

ניקוד התחרות

מאחר שניקוד כל סירה נקבע על ידי המיקום בו סיימה בכל שיוט, הסירה המנצחת תהיה זאת עם מספר הנקודות הקטן ביותר. במקרים של שוויון, הסירה בעלת מספר המקומות הראשונים מנצחת (אם עדיין יש שוויון אז מספר המקומות השניים וכו'). אם שתי סירות סיימו עם אותן תוצאות בדיוק, הסירה שסיימה בשיוט האחרון במקום הטוב יותר, תמוקם קודם.

ישנו חוק עזר קטן, אשר מאפשר לאחר כל מספר שיוטים, את זריקת השיוט הגרוע ביותר, ולכן ברוב התחרויות, לכל שייט ניתנת האפשרות לטעות פעם אחת מבלי לאבד את סיכוייו לניצחון בתחרות.

תחרות הנדיקאפ

בתחרות כשלא כל הסירות המתחרות זהות ויש ביניהם הבדלים משמעותיים חוקי ההנדיקאפ מתאימים את התוצאות לפי יכולות הסירה. למשל אם מפרשית גדולה ומהירה מגיע באותו זמן יחד עם מפרשית קטנה ואיטית המפרשית הקטנה תקבל בסופו של דבר תוצאה סופית יותר טובה. בהחלת ההנדיקאפ משתמשים לרוב במהירות הממוצעת של כל סירה ועל פיה מחשבים את היחסים בין התוצאות. ישנם כמה שיטות לחישוב זה כמו ORC, IRC ו-PHRF.

חוקים וענישה

תחרויות השיט מתנהלות תחת חסות איגוד השיט הבין-לאומי. כל תחרות שיט, בין אם ארצית או בין-לאומית, מתנהלת תחת חוקי השיט הבין-לאומיים של שיט עולמי בתוספת חוקים של האיגוד הלאומי, אשר מעודכנים מדי ארבע שנים.

העיקרון הראשי – הענשה עצמית: מתחרים בספורט השיט כפופים למערכת חוקים שתיאכף ושעליהם לציית להם. עיקרון בסיסי של התנהגות ספורטיבית הוא, שכאשר מפרים חוק, הם מיד יבצעו עונש, שיכול להיות לפרוש.

בדרך כלל ישנה סירת מנוע עם שני שופטים, הנקראת "סירת הג'ורי" ותפקידם לעבור בין הסירות השונות ולוודא שאף סירה אינה מפרה חוק ספציפי (חוק 42). עיקר עבודתם היא למצוא שייטים המשתמשים בשיטות שונות כדי לקדם את הסירה מלבד עזרת הרוח והמפרש, וכל עזרה כזו אינה חוקית. כאשר שייט נתפס מפר חוק זה, השופטים ירימו דגל צהוב ועל השייט לבצע הענשה עצמית של שני סיבובים במקום (720 מעלות). בפעם השנייה ששייט מקבל דגל צהוב עליו לפרוש מידית מאותו השיוט, ובפעם השלישית נפסלים מהתחרות כולה.

בין הסירות המשתתפות ישנם חוקי דרך מאוד ברורים ובמקרים של התנגשות בין סירות או אי מתן זכות-קדימה ישנה אפשרות הערעור. במקרה כזה סירה המעוניינת לערער תצעק זאת לסירה השנייה בדרישה שהיא תבצע הענשה עצמית, במקרה שאין הסכמה הערעור נמשך בחוף בסוף היום. במקרה כזה מתנהל ערעור בראשות שופטי התחרות (הג'ורי) בין צוותי 2 הסירות, כאשר לכל שייט יש אפשרות להגן על עצמו, לשאול את השני שאלות ואף להביא עדים. בסוף הערעור הוועדה קובעת אם לפסול את הסירה הנתבעת ואיזה עונש בדיוק, ולא פעם קרה שדווקא הסירה התובעת היא זאת שנפסלה בסופו של דבר. במקרים מסוימים שייטים זכאים לפיצוי (שינוי תוצאת תחרות השונה ממיקומו הפיסי בגמר).

תחרויות רבות הסתיימו בתהפוכות לאחר שערעורים שונים שינו תוצאות סופיות של תחרויות.

השיט בישראל

תנאי השיט בישראל הם מהנוחים בעולם, שכן בים התיכון ניתן להפליג כמעט בכל יום. דגם השיט הנפוצים ביותר בארץ הוא דגם האופטימיסט וגלשני ה-BIC המיועדים לילדים, משם ניתן להמשיך לדגם הלייזר או ה-420 והגולשים מתקדמים לגלשני IQFOiL וגלשני מצנח Foemula Kite.

רוב התחרויות בארץ מתנהלות בים התיכון (נהריה, חיפה, שדות ים, מכמורת, תל אביב ואשדוד) אך ישנן תחרויות קבועות בכל שנה בכנרת, ובאילת.

במדינת ישראל פועלים כשלושה עשר מועדוני שייט שכפופים לאיגוד השייט בישראל

• הפועל נהריה
• הפועל זבולון עכו
• מועדון השייט חיפה
• שחפית זבולון חיפה
• הפועל גינוסר/עמותת מגל אל גל
• עמותת שַיִט נחשולים
• הפועל שדות-ים
• מועדון ימי חדרה הפועל
• מועדון השַיִט מכמורת עמק חפר
• בני הרצליה
• הפועל תל אביב מועדון ימי
• ספורטאי מכבי אשדוד
• המרכז לחינוך וספורט ימי אילת

בישראל פועל גם ענף שיט פאראלימפי.

ראו גם

• איגוד השייט בישראל
• תחרות היאכטות סידני-הובארט
• גביע אמריקה
• שיט הדלעות של וינדזור

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיט תחרותי בוויקישיתוף

• איגוד השייט הישראלי
• שיט, דף שער בספרייה הלאומית