שליה

שליה
**Placenta**
שיוך	ישות אנטומית מסוימת
תיאור ב	אנציקלופדיה של אוטו
מזהים
טרמינולוגיה אמבריולוגיקה	E5.11.3.1.1.0.5
קוד MeSH	A16.710
מזהה MeSH	D010920
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0032043

השִׁלְיָה (בלטינית: פְּלָצֶנְטָה, Placenta) היא איבר המתפתח לצד העובר במהלך ההיריון אצל נקבות יונקים שאינם חיות כיס או יונקי הביב (אינפרא-מחלקה הנקראת יונקי שליה או שִלייניים). תפקידה העיקרי לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר. תפקידים נוספים הם ייצור והפרשת הורמונים, והגנה על העובר מפני חבלות ומפני חדירת מיקרו-אורגניזמים.

שליה אנושית

השליה נושאת את החומר התורשתי של העובר, אולם היא אינה חלק מהעובר ואינה חלק מהאם. היא ממוקמת בדופן הרחם, וממנה יוצא חבל הטבור. כלי הדם של האם מעבירים חמצן ומזון לשליה, ובה מתבצע חילוף חומרים בין דם האם לדם העובר בלי מגע ישיר ביניהם. העובר קולט את החומרים דרך חבל הטבור, והפסולת שנאגרת בדמו עוברת בכיוון ההפוך כדי שהאם תפריש אותה. השליה מפרישה בעצמה פרוגסטרון לאחר כשלושה חודשים של היריון.

השליה יכולה להיות בכל דופן ברחם. למעט שליית פתח, כל המיקומים האפשריים של השליה תקינים לגמרי. שליה קדמית ממסכת את תנועות העובר. במצב כזה נשים ירגישו תנועות באיחור, וגם פחות תנועות, מנשים שהשליה שלהן במקום אחר^[1]. מיקום השליה עשוי להשפיע על נקודת החדרת מחט לרחם (למשל בביצוע דיקור מי שפיר או עירוי תוך-רחמי).

במהלך הלידה, זמן קצר לאחר יציאת הוולד (כ-15 דקות בבני אדם), הרחם מתכווץ ופולט החוצה את השליה ואת חבל הטבור. אם השליה לא יוצאת, ישנו סיכון מוגבר לדמם לאחר לידה, ולכן יש לנקוט פעולה כירורגית כדי להוציא את השליה בשלמותה.

ישנו מנהג סיני שהיולדת אוכלת את השליה לאחר הלידה^[2], מתוך אמונה שאכילת השליה תורמת לבריאות, משפרת את מצב הרוח ומעלה את רמת האנרגיה בגוף^[3] אולם במחקר הרפואי לא נמצאו לכך ראיות.

ביהדות

בספרות הפוסקים דנו בכמה היבטים השייכם לשליה:

קבורה: שליה שאין בה חלקי איברים אינה חייבת בקבורה יהודית^[4] אולם ישנה סגולה המובאת בתלמוד ירושלמי המצריכה קבורה לשליה^[5]^[6].
אכילה: אכילת בשר אדם אסורה בהלכה^[7] אך הפוסקים התחבטו בשאלה אם שליה נחשבת לבשר אדם או ל'מאכל דוחה' המותר באכילה לצורכי רפואה^[8].

צד אמהי של שליה שלמה, מיד לאחר הלידה
צד עוברי של אותה שליה

ראו גם

לקריאה נוספת

צבי רייזמן, רץ כצבי "ענייני נשים בהלכה" חלק א' סימן כ באתר היברובוקס.
[1], Dayton Daily News, 24.12.2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שליה בוויקישיתוף

אבי בליזובסקי, ‏העשור של חקר השליה – רשמי סיור במפעל פלוריסטם, באתר "הידען", 28 באוקטובר 2014
שליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שליה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ד״ר קריידן חרץ קרינה, שליה - קדמית אחורית ופתח, באתר תינוק ישראלי
^ ד"ר איתי גל, "טרנד: נשים אחרי לידה אוכלות השליה", באתר ynet, 26 ביוני 2012
^ ד"ר איתי גל, "סופית: האם אכילת שליה אכן טובה נגד דיכאון ותשישות?", באתר ynet, 7 ביוני 2015
^ הרב משה פיינשטיין אגרות משה, יורה דעה חלק ד סימן קמ"א. אליעזר יהודה וולדנברג ציץ אליעזר חלק י' סימן כה</
^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ח, הלכה ג'
^ הרב ניסים אברהם אשכנזי, בספרו "נחמד למראה" חלק ב' נד: "ולפי זה הנשים פה העירה יע"א שזורקין אותה לבית הכיסא לא יפה הן עושין, דהטוב הוא לקבור אותה בארץ", הביאו הרב חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" מערכת ק' כלל ל"ז.
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ב', הלכה ג'
^ בן איש חי שנה שנייה פרשת אמור סעיף ז

[1] ד״ר קריידן חרץ קרינה, שליה - קדמית אחורית ופתח, באתר תינוק ישראלי

[2] ד"ר איתי גל, "טרנד: נשים אחרי לידה אוכלות השליה", באתר ynet, 26 ביוני 2012

[3] ד"ר איתי גל, "סופית: האם אכילת שליה אכן טובה נגד דיכאון ותשישות?", באתר ynet, 7 ביוני 2015

[4] הרב משה פיינשטיין אגרות משה, יורה דעה חלק ד סימן קמ"א. אליעזר יהודה וולדנברג ציץ אליעזר חלק י' סימן כה</

[5] תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ח, הלכה ג'

[6] הרב ניסים אברהם אשכנזי, בספרו "נחמד למראה" חלק ב' נד: "ולפי זה הנשים פה העירה יע"א שזורקין אותה לבית הכיסא לא יפה הן עושין, דהטוב הוא לקבור אותה בארץ", הביאו הרב חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" מערכת ק' כלל ל"ז.

[7] משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ב', הלכה ג'

[8] בן איש חי שנה שנייה פרשת אמור סעיף ז

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]