לימוד נהיגה

לימוד נהיגה הוא רכישה של ידע ומיומנות בנושאי נהיגה, כהכנה לקבלת רישיון נהיגה. לימוד הנהיגה יכול להתרחש בכיתה, ברכב, באינטרנט, או בכל שילוב של האמצעים הללו. בין נושאי ההוראה חוקי התנועה המקומיים, הפעלת הרכב והכרת חלקיו.

תלמיד נהיגה מתרגל במזג אוויר חורפי (רוסיה, 2002)

ניתן לחלק את לימוד הנהיגה לשני חלקים:

לימוד של הידע באופן תאורטי, אם באמצעות חומרי הדרכה כתובים ואם בלימוד בעל פה מפי מורה. בישראל מתבצע הלימוד הזה לרוב בצורה עצמאית. יש להבדיל זאת ממקצוע בשם "זהירות בדרכים" (בארצות הברית driver and traffic safety education^[1]), שמלמד ילדים בגילאים צעירים יותר על הסכנות הטמונות בכבישים ועל הדרכים להימנע מהן.
לימוד מעשי – נסיעה בכלי רכב – המכין את התלמידים למבחן לקבלת רישיון נהיגה. במדינות רבות לימוד נהיגה מעשי מתבצע על ידי מורה שהוכשר לכך. בלימוד זה המורה והתלמיד נוסעים ברכב ייחודי, שבו למורה יש שליטה על מערכות הבלימה (לרוב גם על ההאצה והתמסורת) באמצעות דוושה כפולה, כדי למנוע סכנה בזמן השיעור.

מכונית של מורה נהיגה, שעליה מופיע הלוגו של החברה שמטעמה הוא פועל

בכל מדינה גיל שונה להתחלתו של לימוד הנהיגה המעשי. בארצות הברית, לימוד נהיגה מוצע בדרך כלל לתלמידים בני שש עשרה או שיהיו בני שש עשרה עד סוף תהליך לימוד הנהיגה; בישראל, ניתן להתחיל בלימוד המעשי בגיל 16 ושישה חודשים^[2]. לכל מדינה חוקים משלה לגבי רישוי של בני נוער.

לימוד נהיגה מקוון הוא אחת הדרכים הזולות והנוחות ביותר לרכוש ידע על נהיגה. קורסים רבים ללימוד נהיגה זמינים ברשת^[3]. לימודים ברשת האינטרנט עשויים להוות תחליף לקורסי למידה חזיתית של כללי הנהיגה ב-13 מדינות^[4], אך הם אינם מחליפים לימודי נהיגה מעשיים ברכב.

ישנם מועדוני מכוניות המנהלים תוכניות חינוך לנהגים, המתמקדות בטיפול במכונית בתנאי נהיגה במהירות גבוהה, ולא בלימוד כללי הכביש. תוכניות אלה, שניתנות לרוב לנהגים מנוסים יותר, שכבר מחזיקים ברישיון נהיגה, מתקיימות בקורסי מרוצי כביש וכוללות הן הדרכה בכיתה והן הדרכה מעשית ברכב.