שלמון

דמות מקראית

שלמון, או שַׂלְמָה, היה, על פי הסיפור המקראי, סב סבו של דוד המלך. שלמון היה בנו של נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה בתקופת המדבר, ואביו של בעז, בעלה של רות המואביה והסבא רבא של דוד המלך.

לונטה שצייר מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית, (1511-1512). הכתובת: שלמון -בעז -עובד (איט') (איט')

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.

ברשימת היחס בספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק י"א מופיע השם שלמא. ברשימת היחס המופיע בספר דברי הימים א', פרק ב', פסוקים נ"אנ"ד מצוין כי הוא בנו של כלב בן חור ו"אבי בית לחם". לדעת יאיר זקוביץ ואחרים, מעתיקי המגילה ביקשו לשמר את שני השמות, שלמה ושלמון.[1]

בנצרות

עריכה

על פי הברית החדשה, שלמון ורחב הזונה הולידו את בעז.

רם הוליד את עמינדב, עמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמון. שלמון הוליד את בעז מרחב, בעז הוליד את עובד מרות ועובד הוליד את ישי. ישי הוליד את דוד המלך.

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יאיר זקוביץ, מקרא לישראל: רות, ירושלים, מאגנס, 1990, עמ' 118.