שמעון בן נר

טפסר בכיר ברשות הארצית לכבאות והצלה, כיהן כממלא מקום נציב כבאות והצלה

שמעון בן נר (נולד בשנת 1954) הוא טפסר בכיר ברשות הארצית לכבאות והצלה, כיהן כממלא מקום נציב כבאות והצלה. שירת בצה"ל כטייס תובלה, כמפקד היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669) וכמפקד בית הספר הארצי לחילוץ והצלה.

שמעון בן נר
שמעון בן-נר
לידה 1954 (בן 70 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה (צה"ל)
טפסר בכיר טפסר בכיר (הרשות הארצית לכבאות והצלה)
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
תפקידים אזרחיים
ממלא מקום נציב כבאות והצלה
סגן נציב כבאות והצלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בן נר למד בבית הספר להכשרת טכנאים בתל אביב-יפו. במאי 1972 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת אגוז. במהלך שירותו כצוער בקורס קציני חי"ר פרצה מלחמת יום הכיפורים והוא נלחם יחד עם עמיתיו לקורס בחזית המצרית. לאחר הפסקת האש עם מצרים, שרת כקצין בסיירת אגוז ונלחם במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית. בעקבות פירוק הסיירת ב-1974 עבר לשרת כקצין בפלס"ר 244 (יחידת הסיור הדרוזית), שירת בפלוגת החוף באזור ראש הנקרה ובהמשך שימש כמפקד פלוגה ביחידת גששים בדרום ישראל. בשנת 1976 התנדב לקורס טיס, סיים אותו בהצלחה ושירת כטייס תובלה בחיל האוויר. לאחר שנתיים עבר ליחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669) וב-1989 מונה למפקדה[1].

בשנת 1991 מונה למפקד בית הספר ארצי לחילוץ והצלה ושירת בתפקיד עד 1993. ב-1992 עמד בראש ועדת חקירה של חיל האוויר לבדיקת אסון הכבל[2]. לאחר שחרורו מצה"ל שימש במשך כשנתיים כסגן נציב כבאות והצלה. לאחר מכן ניהל חברה בתחום בטיחות, חילוץ והצלה וכיהן כמנכ"ל מועצת גני תקווה. ב-2008 מונה לראש איגוד שרותי כיבוי אש של בני ברק, קריית אונו, אור יהודה וגבעת שמואל (בקעת אונו והסביבה). בשנת 2011 מונה לסגן נציב כבאות והצלה בדרגת טפסר בכיר. במאי 2016 מונה לממלא מקום נציב כבאות והצלה לאחר פרישתו של שחר איילון וכיהן בתפקיד זה עד מרץ 2017.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ איתי אילנאי, "669 - סיפורה של יחידה מיוחדת", כנרת זמורה-ביתן, 2014, עמוד 383.
  2. ^ איתי אילנאי, "669 - סיפורה של יחידה מיוחדת", כנרת זמורה-ביתן, 2014, עמוד 323.