שניאור זלמן פרדקין
הרב שניאור זלמן פרדקין מלובלין (אדר ה'תק"צ, 1830 – ה' בניסן ה'תרס"ב, 11 באפריל 1902) מכונה גם הגאון מלובלין והתורת חסד על שם ספרו. היה רב ופוסק חב"די מחסידיו של הצמח צדק.
 | |
| לידה |
1830 תק"צ  ליאדי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 1902 (בגיל 72 בערך) ה' בניסן תרס"ב  ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מקום פעילות | פולוצק, בלארוס; לובלין, פולין; ירושלים |
| תקופת הפעילות |
? – 11 באפריל 1902 |
| השתייכות | חב"ד |
| תחומי עיסוק | פסיקת הלכה |
| תפקידים נוספים | רב הקהילה החסידית בירושלים |
| רבותיו | הצמח צדק |
| חיבוריו | שו"ת "תורת חסד" |
  | |
תולדותיו
עריכהנולד לשלמה ואידל בעיירה לאדי, עיירתו של מייסד תנועת חב"ד – רבי שניאור זלמן מלאדי, ונקרא על שמו. היה תלמיד מובהק של בעל הצמח צדק מלובביץ'. בשנת תרט"ו (1855) נבחר לכהן כרב העיר פולוצק בבלארוס, בשנת תרכ"ח (1868) נבחר לכהן כרבה של העיר לובלין, ומאז נודע בכינוי "הגאון מלובלין". היה ידוע כאחד מגדולי דורו הודות לגאונותו ובקיאותו הגדולה. עם פטירת רבו, בעל הצמח צדק, פעל רבות למען המשכה של תנועת חב"ד על ידי בנו הרב שמואל שניאורסון, בעיירה לובביץ'.
עלה לירושלים בקיץ תרנ"ב (1892) וייסד בה את בית הדין של כוללות החסידים, בנפרד מבית הדין של עדת הפרושים בראשות הרב שמואל סלנט[1]. התגורר בחצר ראנד[2]. בתחילה לא קיבל עליו את עול הרבנות, אך לבסוף שימש גם כרב הקהילה החסידית בירושלים לזמן קצר. כרב, נהג לקבל פתקאות ובקשות ברכה ונודע כבעל רוח הקודש. נפטר בה' בניסן ה'תרס"ב (1902) ונקבר בחלקת חב"ד שבבית הקברות בהר הזיתים.
הרב מלובלין כתב את ספר השו"ת תורת חסד, שחלקו הראשון על חלק אורח חיים יצא לאור בוורשה תרמ"ג, ירושלים תרס"ט. חלקו השני של הספר על חלק אבן העזר, הודפס לאחר פטירתו על ידי הדיין טוביה אריה גולדברגר.
רחוב "תורת חסד" בקריית בעלז בירושלים קרוי לזכרו.
משפחתו
עריכהידוע על שמונה ילדים שהיו לו – ארבעה בנים וארבע בנות. בנו וממשיך דרכו, היה הרב דוב בער שכונה "לאדיער".[3]
נכדו – בן בתו רבקה, הוא מפקד הפלמ"ח הראשון יצחק שדה. נינו הוא הפילוסוף ישעיה ברלין.
מעשה שאירע לאחת מבנותיו עורר פולמוס הלכתי. בחארקוב אסרו אנשי ה"טש"ק" מספר רב שלא אנשים וירו בהם. למחרת פורסמו בעיתונים רשימת המומתים, כאשר אחד מהם היה חתנו של ה'תורת חסד'. יצחק גינזבורג מפטרבורג, היה אלמן באותה עת, והציעו לו לשאת לאשה את גיסתו. שני הצדדים הסכימו להצעה, אולם הרוגוצ'ובר אסר עליה להינשא בטענה שגוי נאמן להעיד על מות הבעל כאשר הוא מסיח לפי תומו ולא כאשר "מתפארין שהרגו בדין".[4] כמה רבנים חלקו עליו וכתבו תשובות כדי להתיר את האשה מעגינותה,[5] אולם גינזבורג לא רצה לעבור על דעת הרוגוצ'ובר.[6]
לקריאה נוספת
עריכה- י. חננאל - הגאון מלובלין, פרקי חייו ולקט מתורתו של רבי שניאור זלמן פראדקין (הוצאת כולל חב"ד, ירושלים תשל"ז).
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ב, בני ברק, תשמ"ז, עמ' ט-כ.
- יהושע מונדשיין (עורך) - אגרות בעל התורת חסד: מירושלים לריגא, איגרותיו של מוהר"ר שניאור זלמן פראדקין אל מו"ה ישעיה ברלין מריגא, תרנ"ב-תרס"ב (ירושלים תשס"א).
- ישראל אלפנביין - חסידים הראשונים חלק א' (הוצאת כפר חב"ד).
| תקופת חייו של הרב שניאור זלמן פרדקין על ציר הזמן |
|---|
 |
קישורים חיצוניים
עריכה
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' שניאור זלמן פראדקין, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמודים 28–29, באתר היברובוקס
- שו"ת תורת חסד - חלק א', חלק ב' - אתר hebrewbooks
- "אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ" מאגרות ה'תורת חסד' - אתר שטורעם
- הרב חנניה יוסף אייזנבך, הגה"ק רבי שניאור זלמן מלובלין נ"ע בעל התורת חסד, בטאון חב"ד אלול תשכ"ט - אתר hebrewbooks
- הערות בדבר הגאון התורת חסד, הרב יעקב גולדמן, בטאון חב"ד ניסן תשל"ג, אתר hebrewbooks
- דב לבנון, מרא דאתרא דירושלים מתולדותיו, שבועון בית משיח
שניאור זלמן בן שלמה פרדקין (1830-1902), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ פרק כט. רבני חב"ד בירושלים, אתר ספריית חב"ד
- ^ שבתי זכריה, שכונות היישוב הישן בירושלים: "שוק הכותנה" - ה"חנויות", ירושלים תשנ"ח, עמ' 9
- ^ ע"ש העיר לאדי מקום מושבו של בעל התניא לאחר שחרורו ממאסר.
- ^ רש"י גיטין כח עמוד א.
- ^ כגון במעין מי נפתוח על מסכת יבמות, עמ' 91.
- ^ תיאור הסיפור מופיע אצל הרב שלמה יוסף זווין, סופרים וספרים - פסקים פירושים וחידושים, עמ' 161-162.