שפות אוסטרו-אסיאתיות
שפות אוסטרו-אסיאתיות היא משפחת שפות המדוברות בעיקר בדרום-מזרח אסיה. המונח הוא הלחם המילים היווניות שמשמעותן "דרום אסיה". למשפחת שפות זו שטחי תפוצה מפוצלים, המופרדים על ידי אזורים בהם מדברים שפות ממשפחות לשוניות אחרות. פרט לארצות המוגדרות כחלק מדרום-מזרח אסיה, דוברים של שפות אלה חיים גם בהודו, בבנגלדש, בנפאל ובאזור הסְפר הדרומי של סין.
מקרב השפות האוסטרו-אסיאתיות, רק לשלוש שפות – וייטנאמית, קמרית ומון – יש היסטוריה ארוכה של תיעוד כתוב. לשתיים מהן, וייטנאמית וקמרית, יש מעמד של שפות לאומיות מודרניות רשמיות – בווייטנאם ובקמבודיה בהתאמה. במיאנמר לשפה וא יש בפועל מעמד של שפה רשמית של מדינת וא. שאר השפות מדוברות על ידי קבוצות מיעוט ואין להן מעמד רשמי.
מאגר אתנולוג מזהה 168 שפות אוסטרו-אסיאתיות, המתחלקות ל-13 קבוצות (או 14 אם מביאים בחשבון את שומפן) תחת שתי תתי-משפחות: מון-קמרית ומונדה. בשיטות מיון אחרות מוגדרות שלוש תתי-משפחות: מונדה, קמרית גרידא וחאסי-חמואית.
משערים כי השפות האוסטרו-אסיאתיות הן שפות של אוכלוסייות ילידות בדרום-מזרח אסיה ובדרום הודו, במובן שדובריהן קדמו לגלי ההגירה של דוברי השפות טאי-קדאי (אנ'), אוסטרונזיות, דראווידיות, סינו-טיבטיות והודו-אירופיות.
הועלו תאוריות באשר לקשר של שפות אלה למשפחות שפות אחרות, בעיקרן התאוריה האוסטרית – של שמידט (1906) ועד לקשר הדרום-מזרחי של סגארט-סטארוסטה (2005).
מספר דוברי השפות האוסטרו-אסיאתיות חצה בתחילת המאה ה-21 את ה-100 מיליון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- שפות אוסטרו-אסיאתיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Paul Sidwell, Roger Blench. 2011. "The Austroasiatic Urheimat: the Southeastern Riverine Hypothesis." Enfield, N.J. (ed.) Dynamics of Human Diversity, 317–345. Canberra: Pacific.
