שפל רוח

שפל רוח הוא פיוט מסוג "רשות לנשמת", שחיבר רבי שלמה אבן גבירול כהקדמה לתפילת נשמת כל חי. הפיוט מבטא את ענוות המשורר בעמדו מול בוראו, ואת השבח וההלל לבוראו. הוא נאמר בנוסח הספרדים בתפילת שחרית של ראש השנה, ויש מיהודי תימן שנהגו לפייט אותו גם בחתונות.

שפל רוח
שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה, אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה. לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָאֲדָמָה. מְלֹא עוֹלָם, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ, הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ, וּבַמֶּה, הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוֹן מַלְאֲכֵי־רוּם, וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה, הֱטִיבוֹתָ וְהִגְדַּלְתָּ חֲסָדִים, לְךָ תַּגְדִּיל לְהוֹדוֹת כֹּל נְשָׁמָה אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי, אֲשׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה.

המשורר מתאר את עצמו כשפל רוח וברך בעומדו מול הבורא, תחושת השפלות שבאה מתוך המחשבה על יחסו לבורא ("לפניך אני נחשב בעיני כתולעת קטנה באדמה") מעוררת בו מחד יראה ופחד, ומאידך תשוקה לקרבה ("אשחר אל בראשית רעיוני"). משקלו של הפיוט הוא המרובה - ואפר (מפעלים, מפעלים, פעולים). שם המחבר (שלמה) רמוז באקרוסטיכון.

השיר מציג את הבעייתיות בפניה עומד האדם המתפלל, המתעוררת מתוך הבנת הפער הבלתי נתפס שבין הבורא "אשר אין קץ לגדלו", לאדם, שהוא לעומתו "תולעת קטנה באדמה". פער זה יוצר שתי בעיות: איזו משמעות ישנה להילולו של האדם את גדולתו של הבורא? וגם אם ישנה לכך משמעות - כיצד ניתן להלל את מי שגדולתו אינה נתפסת כלל בחושיו ובשכלו של האדם? את הפיוט חותם המשפט: "אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי, אֲשׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה". המשורר עונה על תמיהתו בכך שהוא מתאר את הילול הבורא כחלק בלתי נפרד ממהותו של האדם ומחיפושו אחר קרבת הבורא.

על פי גרסה אחרת, מסתיים השיר במשפט: "הטיבות והגדלת חסדים, לך תגדיל להודות כל נשמה". לפי גרסה זו - עיקרו של הילול הבורא מצד האדם היא בהודאה ושבח על הטובות שהוא גומל עמו, ולא בדברי שבח על גדולתו, שאיננה נתפסת כלל בחושיו ובשכלו.

ביצועים

לשיר מספר לחנים במסורות עדות שונות. השיר (בלחן חדש) נכלל באלבום אבן גבירול, אדומי השפתות של ברי סחרוף ורע מוכיח, וכן באוסף "שואף" של להקת המדרגות.

קישורים חיצוניים

• הפיוט שפל רוח, באתר הפיוט והתפילה
• ארז ביטון, שפל רוח מעבר לזמן באתר הפיוט והתפילה