שפם (בעלי חיים)
בזואולוגיה, שפם הוא כינוי לזיפי שיער הצומחים מצידי פניהם של מספר בעלי חיים ומשמשים לחישה בידי מישוש, דומה מעט לזה של מחוש חרקים או למשוש החילזון.
לרוב שפמות מצויים אצל יונקים ובעיקר ליליים כמו חתולים ומיני טורפים אחרים. עם זאת היא נפוצה גם במיני יונקים אחרים (למעט אצל כמה יונקים ימיים) ואפילו במספר עופות למשל אלקית מצוייצת, תוכיליל או קיווי. אצל הדגים השפם מוחלף בבינים כמו של השפמנונאים והקרפיונאים והוא משמש למטרה דומה.
השפם מורכב מזקיק שיער ארוך בעל תאים עצביים המקושר בידי סינוסים לאונה הקודקודית של המוח. לרוב השפמות מפוזרות לאורך הראש בעיקר ב-4 אזורים: מעל העיניים, בלחיים, מתחת האף (באזור של השפם האנושי) ותחת הלסת התחתונה. אורך השפם משתנה אצל מינים כשאצל הצ'ינצ'ילה למשל אורך השפם הוא שליש מאורכו של הגוף.
שפם החתול והכלב התפתח מחלק מנוצות התרופודים. אצלם התפתחו סוגי נוצות שונים. בין שימושי הנוצות היו בידוד, קישוט ותעופה. שערות ונוצות היו פעם איברי מישוש, שתנועתם הפעילה חיישנים על העור, כנראה אצל הדינוזאורים, ורק לאחר מכן החלו לשמש גם לבידוד וכן תעופה. חלק מהשערות האלה עדיין שומרות על התפקיד האבולוציוני הזה, של חיישנים, למשל שפם החתול או הכלב. [1]
מטרת השפם היא בעיקר כחוש המקביל לראייה ומשמש כאשר הראייה חלשה למשל בחשיכה, או במים עכורים. בנוסף נטען שזרימת האוויר שלאורך השפם יכולה לעזור לבעליו, למשל חתול לעבור לפתח באורך השפם. אצל חולדות אורך השפם עוזר לחולדה להסתמך על החישה כדי להחליט על מעבר בפתח מקביל לאורך הגוף, אך חתולים רבים ינסו לעבור בפתחים ברוחב שונה מאורך שפמם, כך שהדבר לא מוכח אצלם. עם זאת אצל כלבי ים נראה שהשפם מצליח להחליף את הראייה וכך כלבי ים עיוורים מצליחים לשרוד עם שפמם. לעומת זאת פגיעה בזיפים תקשה מאוד על בעליו לנוע ביעילות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- עולם קטן עם שפמים באתר מכון דוידסון
- שפם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)