ת'רי דייז גרייס
ת'רי דייז גרייס (באנגלית: Three Days Grace; תרגום חופשי: שלושה ימי חסד) היא להקת רוק קנדית מהעיר טורונטו, שהוקמה בשנת 1992 בעיירה נורווד(אנ') שבאונטריו. הלהקה נקראה במקור גראונדסוול (Groundswell), והחלה את דרכה בנגינה במסיבות ובמקומות בילוי מקומיים, עד לפירוקה ב-1995. הלהקה התאחדה וחזרה לפעילות ב-1997.
 | |
 | |
| ת'רי דייז גרייס בהופעה, 2006 | |
| מקום הקמה |
נורווד  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | מ-1992 |
| סוגה |
הארד רוק פוסט-גראנג' רוק אלטרנטיבי מטאל אלטרנטיבי הבי מטאל רוק גותי אימו |
| חברת תקליטים | ג'ייב רקורדס |
| פרסים והוקרה |
CASBY Award |
| אתר רשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
מאט וולסט בראד וולסט ניל סנדרסון ברי סטוק | |
| חברים לשעבר | |
| אדם גונטיאר (2013-1992) | |
  | |
ההרכב המקורי של הלהקה כלל את אדם גונטיאר (גיטרה ושירה), ניל סנדרסון (תופים וקולות רקע) ובראד וולסט (בס). ב-2003 צירפה הלהקה את ברי סטוק כגיטריסט מוביל, והפכה לרביעייה. ב-2013 עזב גונטיאר את הלהקה, והוחלף על ידי הזמר מאט וולסט, סולן להקת מיי דארקסט דייז(אנ') ואחיו הקטן של בראד וולסט.
הלהקה חתומה בחברת RCA רקורדס, ונכון ל-2023 הוציאה שבעה אלבומי אולפן ששישה מתוכם יצאו בהפרשים של שלוש שנים זה מזה: Three Days Grace ב-2003, One-X ב-2006, Life Starts Now ב-2009, Transit of Venus ב-2012, Human ב-2015, ו-Outsider ב-2018. אלבום האולפן השביעי שלהם, Explosions יצא לאור ב-6 במאי 2022. שלושת האלבומים הראשונים קיבלו מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי תעודות פלטינה כפול, פלטינה משולש ופלטינה בהתאמה על סך המכירות בארצות הברית. בקנדה קיבלו האלבומים מאיגוד תעשיית ההקלטות הקנדי הכרה כאלבומי פלטינה, פלטינה משולשת ופלטינה כפולה בהתאמה. בבריטניה זכה אלבומם השני, One-X לתואר אלבום כסף מאיגוד תעשיית ההקלטות הבריטי.[1] ללהקה 17 שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של מגזין הבילבורד,[2] ושלושה שהגיעו למקום הראשון במצעד הרוק האלטרנטיבי של המגזין.[3]
היסטוריה
עריכה1992–1997: הקמת גראונדסוול
עריכההלהקה הוקמה ב-1992 בנורווד, אונטריו, בשם "Groundswell".[4] אלבומה הראשון של הלהקה, Wave of Popular Feeling, יצא לאור ב-1995 ומתוכו יצאו הסינגלים "Eddie", "Poison Ivy" ו-"Stare". חמשת חברי ההרכב היו אדם גונטיאר כסולן, ניל סנדרסון כמתופף, בראד וולסט כבסיסט, פיל קרואו כגיטריסט ראשי וג'ו גרנט כגיטריסט הקצב. בעת הקמתה, היו רוב החברים בה תלמידי תיכון.[4][5] הלהקה התפרקה במהלך 1997.
1997–2002: הקמה מחדש ושנים ראשונות
עריכהב-1997 התאחדו מחדש שלושה מחברי ההרכב המקורי, גונטיאר, סנדרסון ווולסט תחת השם "ת'רי דייז גרייס". גונטיאר סיפר בהמשך שמקור השם היה בתחושה של דחיפות, בהתייחס לשאלה האם אדם יכול לשנות דבר מה בחייו אם ניתנים לו רק שלושה ימים לעשות כן.[6] עם המעבר לטורונטו הכירו חברי הלהקה את גאווין בראון, מפיק מקומי. הם העבירו לו חומרים שכתבו במשך מספר שנים, והוא "בחר מתוכם מה שכינה 'גושי הזהב'", כך לפי גונטיאר.[7] בראון והלהקה ליטשו את השירים שנבחרו ויצרו אלבום דמו אותו העבירו לסניף הקנדי של EMI רקורדס. חברת התקליטים ביקשה לשמוע חומרים נוספים, והלהקה הקליטה את השיר "I Hate Everything About You" בהפקתו של בראון. השיר משך את תשומת לבן של חברות תקליטים שונות,[7] כשלבסוף הוחתמה הלהקה על ידי ג'ייב רקורדס, ביוזמת נשיא החברה.[4]
2003–2005: Three Days Grace
עריכההלהקה עברה לסטודיו לונג ויו פארם(אנ') בצפון ברוקפילד שבמסצ'וסטס במטרה להקליט את אלבומם הראשון.[7] תהליך הפקת האלבום, ששמו היה כשם הלהקה, הסתיים בוודסטוק שבאפסטייט ניו יורק, והוא יצא לאור ב-22 ביולי 2003.[4]
Three Days Grace קיבל ביקורות מעורבות, אך חיוביות ברובן. דייב דוריי מהאתר IGN ציין ש"אין באלבום הרבה טעויות".[8] הת'ר פרז מהאתר AllMusic כתבה שההעדפה והמיקוד של הלהקה במטאל אלטרנטיבי, בשילוב עם כתיבה טובה ופזמונים טובים באופן בלתי צפוי, יוצרות שירים חזקים שייזכרו יותר משל להקות אחרות שפועלות במקביל אליהם.[9] עם זאת, היא ביקרה את הפשטות של האלבום וציינה שהלהקה היא אחת מלהקות המטאל האלטרנטיבי הנגישות ביותר של העשור, ושעליהם לעבוד על צליל ייחודי יותר.[9]
על מנת לקדם את הוצאת האלבום, הוציאה הלהקה ב-2003 את הסינגל הראשון שלה, "I Hate Everything About You" (שגרסת הדמו שלו הביאה את הלהקה לחתימה על חוזה ההקלטות).[7] השיר זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו, הפך במהרה לשיר מוכר מאוד,[10][11][12] והוגדר כ"להיט הפריצה" של הלהקה.[13] לאחר הצטרפותו של ברי סטוק כגיטריסט המוביל של הלהקה בסוף 2003,[5] יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מתמשך ועמוס שנמשך קרוב לשנתיים, במטרה לקדם את האלבום.[4] האלבום הגיע עד למקום ה-9 במצעד האלבומים הקנדי[14] למקום ה-69 במצעד הבילבורד 200,[15] בדצמבר 2004 קיבל מעמד של תקליט פלטינה מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי,[16] ופלטינה כפולה מאיגוד תעשיית ההקלטות הקנדי.[17]
בשנת 2004 הופיעה הלהקה בתפקיד עצמה בסרט "בקול גדול", וביצעה את השירים "Are You Ready" ו-"Home".[18]
2006–2008: One-X
עריכה
ב-31 במרץ 2006 הלהקה הוציאה את הסינגל הראשון מהאלבום השני שלהם "One-X" שנקרא "Animal I Have Become", שהצליח להגיע למקום הראשון במצעד הרוק המודרני של ארצות הברית. האלבום "One-X" יצא ב-13 ביוני 2006 והגיע למקום החמישי במצעד האמריקאי. האלבום מכר 78,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. ב-1 בדצמבר ת'רי דייז גרייס הצטרפו ל-נופוינט, פלייליף, סטון סור ו-דיסטורבד למופע מוזיקלי אחד. הם ביצעו את השירים: Animal I Have Become, Pain, Time Of Dying, Riot, Scared, I Hate (Everything About You), and Home. הסינגל השני של האלבום "Pain" הגיע למצעדי רוק מרכזיים בדצמבר 2006 ולמצעדי רוק מודרני בפברואר 2007. הסינגל השלישי "Never Too Late" יצא באפריל 2007.
באוגוסט 2007 האלבום One-X קיבל אלבום פלטינה על מכירת מיליון עותקים.
2009–2011: Life Starts Now
עריכהב-22 בספטמבר 2009 הוציאה לאור הלהקה את אלבומה השלישי שנקרא Life Starts Now. הסינגל הראשון מהאלבום ("Break") יצא לרדיו ב-1 בספטמבר 2009 וסחט מחמאות ותגובות טובות, הקליפ של השיר יצא ב-13 בספטמבר. Life Start Now מכר כ-79,000 עותקים בשבוע הראשון לאחר יציאתו ובכך ניצח את האלבום הקודם ONE-X (שמכר 78,000 עותקים) וקיבל את המקום ה-3 הגבוה במצעד ה-Billboard 200 בניגוד ל-ONE-X שהגיע רק למקום ה-5.. השירים "The Good Life","World So Cold","Lost In You הוצאו לאור גם כסינגלים מהאלבום. ב-18 באפריל 2010 האלבום היה מועמד לפרס JUNO בקטגוריית אלבום הרוק הטוב של השנה, אך לא זכה בו.
האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב בארצות הברית.
אחרי יציאת האלבום, הלהקה החלה בסיבובי הופעות רבים לקידום אלבומה והיו גם שותפים בסיבובי הופעות עם להקות כמו:ברייקינג בנג'מין, אוונג'ד סבנפולד ועוד..
2012–2013: Transit Of Venus
עריכהבתחילת שנת 2012 הודיעה הלהקה שהיא רשמית נכנסה לסטודיו לעבוד על אלבומה הרביעי ביחד עם המפיק המוערך דון גילמור שעבד עם להקות כמו: לינקין פארק, בולט פור מיי ולנטיין וגוד שארלוט.
שמו של האלבום הוא "Transit of Venus", והוא יצא ב-2 באוקטובר 2012. הסינגל הראשון הוא "Chalk Outline" יצא ב-14 באוגוסט 2012 אך דלף לאינטרנט יומיים לפני. הסינגל השני נקרא "The High Road" ויצא באוקטובר.
בפברואר הודיע הלהקה על עזיבתו של הסולן, אדם גונטיאר, והשאיר הודעה בה רשם שהוא עוזב עקב בעיה בריאותית לא מסכנת חיים. הסולן של להקת "My Darkest Days", מאט וולסט, החליף את גונטיאר.
2014–2017: Human
עריכה
ב-19 ביולי 2013 סיפר ניל סנדרסון בראיון לתחנת הרדיו 99.9 KISW בסיאטל שהלהקה עובדת על אלבום חדש שחצי ממנו כבר הוקלט. סנדרסון סיפר שהלהקה נרגשת מאוד לקראת האלבום, שיש לו אנרגיה חדשה, ושמדובר באלבום כבד ואגרסיבי יותר, שהוא וייב חדש ורענן ללהקה.[19] הסינגל הראשון מתוך האלבום שבדרך היה "Painkiller" שיצא לתחנות הרדיו ב-8 באפריל 2014. ב-6 ביוני 2014 הגיע "Painkiller" למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד, והפך לשיר ה-11 של הלהקה שמגיע להישג.[20] בראיון באוגוסט 2014 חשפה הלהקה שהסינגל הבא שלהם ייקרא "I Am Machine". הסינגל יצא ב-30 בספטמבר 2014.[21][22] ב-26 בינואר 2015 חשפה הלהקה ששם האלבום יהיה Human.[23] ב-23 במרץ יצא הסינגל השלישי מתוך האלבום, "Human Race". האלבום כולו יצא לאור כשבוע לאחר מכן, ב-31 במרץ.[24] בתחילת 2015 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות באירופה, ולאחר מכן, בנובמבר, בארצות הברית ובקנדה.[25] Halestorm חיממה את הלהקה ברוב מסע ההופעות הקנדי.[26] בתחילת 2016 חזרה הלהקה למסע הופעות באירופה וברוסיה. ב-18 בנובמבר 2016 הוציאה הלהקה גרסת כיסוי לשיר "You Don't Get Me High Anymore" של להקת האינדי פנטוגרם(אנ').[27]
2017–2020: Outsider
עריכהביולי 2017[28] החלה הלהקה להקליט את אלבום האולפן השישי שלה, Outsider,[29] הסינגל הראשון מתוך האלבום, "The Mountain", יצא ב-25 בינואר 2018, בלוויית וידאו קליפ.[30] במרץ 2018 הגיע השיר למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של מגזין הבילבורד, והפך בכך לשיר ה-13 של הלהקה שמגיע להישג, והשווה אותם לואן היילן שהחזיקו בשיא.[31] האלבום עצמו יצא לאור ב-9 במרץ 2018.[32] ב-12 ביוני יצא הסינגל השני מתוך האלבום, "Infra-Red".[33] גם השיר הזה הגיע למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד, והיה לשיר ה-14 של הלהקה שמגיע להישג, מה שהביא את הלהקה לשבור את השיא של ואן היילן, שהחזיק מעמד שני עשורים.[34] ב-13 בנובמבר אותה שנה יצא הסינגל השלישי מהאלבום, "Right Left Wrong", שאף הוא הגיע למקום הראשון במצעד, ה-15 במספר.[35] ב-14 במרץ 2019 זכתה הלהקה בתואר אמן הרוק של השנה בטקס פרסי המוזיקה של iHeartRadio.[36]
2021–הווה: Explosions
עריכהב-1 במרץ 2021 אישרה הלהקה בפוסט ברשת החברתית "אינסטגרם" שהיא שוהה באולפן בהקלטות לקראת אלבומם השביעי.[37]
ב-29 בנובמבר 2021 הוציאה הלהקה את הסינגל “So Called Life”, שהיה הראשון מתוך אלבומה השביעי, Explosions. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד שירי הרוק המיינסטרימי של מגזין הבילבורד ושהה בו ארבעה שבועות רצופים, הפך לסינגל ה-16 של הלהקה שמגיע להישג זה והביא את הלהקה להשוות את השיא שהוחזק מאז 2020 על ידי להקת "שיינדאון".[38][39] בפברואר 2022 חזרה הלהקה למקום השני לאחר שהסינגל "Planet Zero" של "שיינדאון", הגיע למקום הראשון.
שלושה חודשים לאחר מכן, ב-17 בפברואר 2022, הוציאה הלהקה את הסינגל השיווקי "Neurotic" בהשתתפות מוזיקאי הרוק הקנדי לוקאס רוסי.[40] במקביל יצא וידאו קליפ עם מילות השיר.[40] ב-11 באפריל יצא לאור הסינגל השני מהאלבום, "Lifetime".[41] השיר הוקדש לתושבי העיירה מייפילד בקנטקי, שנפגעו מטורנדו בדרגה EF4 שפגע בעיירה בדצמבר 2021.[41] גם שיר זה הגיע למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד והיה ה-17 של הלהקה לעשות כן, מה שהשווה את הלהקה פעם נוספת עם שיאה העדכני של שיינדאון.[42]
ב-27 בספטמבר 2022 יצא הסינגל השלישי מהאלבום, "I Am the Weapon", כשבמקביל החלה הלהקה לבצע את השיר בהופעותיה באירופה במסגרת מסע ההופעות לקידום האלבום.[43]
ב-2 באוקטובר 2024 הודיעה הלהקה כי אדם גונטיאר שב ללהקה, אך לא יחליף את מאט וולסט, והשניים ישמשו כסולנים משותפים.[44]
הלהקה וישראל
עריכההלהקה הייתה אמורה להגיע להופעה ראשונה בישראל, שעתידה הייתה להתקיים בהיכל הטוטו בחולון ב-15 באוקטובר 2022. ב-12 באוקטובר הודיעה הלהקה כי מאחר שחברת ההפקה פרוגסטייג' לא עמדה במחויבויותיה הכספיות כלפי הלהקה, היא נאלצת לבטל את ההופעה.[45]
חברי הלהקה
עריכהחברים נוכחיים
- בראד וולסט – גיטרה בס, קולות רקע (1997−הווה)
- ניל סנדרסון – תופים, קולות רקע (1997−הווה); קלידים (2009–הווה)
- ברי סטוק − גיטרה מובילה (2003−הווה); גיטרת קצב (2013−2017)
- מאט וולסט − סולן (2013−הווה); גיטרת קצב (2017−הווה)
חברים לשעבר
- אדם גונטיאר – סולן, גיטרת קצב (2013–1997); גיטרה מובילה (1997–2003)
חברי הופעות
- דני רוזנאור – קולות רקע, קלידים (2018–2012)
ציר זמן
דיסקוגרפיה
עריכה- Three Days Grace (2003)
- One-X (2006)
- Life Starts Now (2009)
- Transit of Venus (2012)
- Human (2015)
- Outsider (2018)
- Explosions (2022)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ת'רי דייז גרייס
ת'רי דייז גרייס, ברשת החברתית פייסבוק
ת'רי דייז גרייס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ת'רי דייז גרייס, ברשת החברתית אינסטגרם
ת'רי דייז גרייס, ברשת החברתית טיקטוק
ת'רי דייז גרייס, סרטונים בערוץ היוטיוב
ת'רי דייז גרייס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר ספוטיפיי
ת'רי דייז גרייס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר Last.fm (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר AllMusic (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר דיזר
ת'רי דייז גרייס, באתר Discogs (באנגלית)
ת'רי דייז גרייס, באתר Songkick (באנגלית)- ת'רי דייז גרייס, באתר Genius
- ת'רי דייז גרייס, באתר SecondHandSongs
ת'רי דייז גרייס, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ One-X, on BPI
- ^ "Three Days Grace (Mainstream Rock Airplay)". Billboard.
- ^ Hot Rock & Alternative Songs, Billboard
- ^ 1 2 3 4 5 Sutton, Michael. "Three Days Grace > Biography". AllMusic. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Sarig, Roni (14 בינואר 2004). "New Faces: Three Days Grace". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2007. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Montes, Michael (2004). "Interview with Adam Gontier of Three Days Grace". Florida Entertainment Scene. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2009. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Three Days Grace Biography". MapleMusic Recordings. אורכב מ-המקור ב-14 בנובמבר 2011. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Doray, Dave (2 בדצמבר 2003). "IGN: Three Days Grace Review". IGN. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2011. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Phares, Heather. "Three Days Grace > Overview". AllMusic. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wiederhorn, Jon (7 באוקטובר 2004). "Three Days Grace Endure Fire, Asbestos for Their Art". MTV. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Bounds Towards Bigger Venues". Flint Journal. 20 במרץ 2008. אורכב מ-המקור ב-15 בנובמבר 2009. נבדק ב-14 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wuensch, Yuri (25 ביולי 2006). "Three Days Grace cheats death". CANOE. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2013. נבדק ב-21 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Garisto, Julie (26 באפריל 2007). "Rockfest: a sound revision". St. Petersburg Times. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Williams, John (21 ביוני 2006). "Three Days Grace Makes Solid Debut". CANOE. אורכב מ-המקור ב-1 בינואר 2013. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace – Chart History". Billboard. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "RIAA – Gold & Platinum – January 26, 2023". RIAA. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace - Gold/Platinum". Music Canada. 26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Raise Your Voice - Home/Are You Ready (Three Days Grace)". YouTube. 25 בספטמבר 2011. נבדק ב-26 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace in the 95.7 The Rock booth at Rock Fest 2013!". 19 ביולי 2013. ארכיון מ-4 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בינואר 2023 – via YouTube.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Album & Song Chart History – Mainstream Rock Tracks". Billboard. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Interview – Adam Gontier Departure, I Am Machine Single & More". ארכיון מ-4 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בינואר 2023 – via YouTube.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New Single 'I Am Machine'". Three Days Grace. אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2014. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace To Release 'Human' Album in March". Blabbermouth.net. 27 בינואר 2015. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Childers, Chad (25 בפברואר 2015). "Three Days Grace Reveal 'Human' Track Listing + More". Loudwire. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Blog". Three Days Grace. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Canadian Tour". Three Days Grace.
- ^ "You Don't Get me High Anymore on YouTube". Three Days Grace. ארכיון מ-4 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace To Begin Recording New Album in July". blabbermouth. 4 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Sixth Album "Outsider" Confirmed". threedaysgrace.com. 25 בינואר 2018. אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2018. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Announce 'Outsider' Album, 'The Mountain' Video". Loudwire. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Ties Van Halen for Most No. 1s on Mainstream Rock Songs Chart". Billboard. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Dickman, Maggie (25 בינואר 2018). "Three Days Grace are officially back, debut seismic new single "The Mountain"". Alternative Press. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rock Future Releases - Rock Music Radio Songs' Release Dates - AllAccess.com". 11 ביוני 2018. אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Set Billboard Record With 14th Chart-Topper". Loudwire. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace Chart History". Billboard. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace wins Rock Artist of the Year at iHeartRadio Music Awards". 107.9 KBPI. נבדק ב-28 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace on Instagram: "It's go time! #newmusic #threedaysgrace #vocals #newalbum"". Instagram (באנגלית). נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Three Days Grace (Mainstream Rock Airplay)". Billboard. נבדק ב-26 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rutherford, Kevin (1 בפברואר 2022). "Three Days Grace Ties Shinedown for Most Mainstream Rock Airplay No. 1s". Billboard. נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Childers, Chad (17 בפברואר 2022). "Three Days Grace Team With Lukas Rossi on Anthemic New Song 'Neurotic'". Loudwire. נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Childers, Chad (11 באפריל 2022). "Three Days Grace Dedicate 'Lifetime' Video + U.S. Tour to Helping Mayfield Tornado Victims". Loudwire. נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rutherford, Kevin (6 ביולי 2022). "Three Days Grace Ties Shinedown Again for Most Mainstream Rock Airplay No. 1s". Billboard. נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Future Releases - Rock". All Access. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2022. נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chad Childers, Three Days Grace Issue Statement Confirming Reunion With Adam Gontier (With a Twist), October 3, 2024, Loudwire
- ^ שלושה ימים לפני הגעתם: Three Days Grace ביטלו הופעתם בישראל והאשימו את ההפקה המקומית, באתר ynet, 12 באוקטובר 2022