חברה ציבורית
חברה ציבורית היא חברה שהציעה את מניותיה לציבור והן נסחרות בבורסה לניירות ערך.
חברה ציבורית בישראל
עריכהבהתאם לסעיף 1 לחוק החברות, חברה ציבורית היא "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף ומוחזקות בידי הציבור". לעיתים נקראת חברה ציבורית גם בשם "חברה נסחרת".
חברה ציבורית היא גם תאגיד מדווח מכוח חוק ניירות ערך, ולכן היא מפוקחת על ידי רשות ניירות ערך וכן חלות עליה חובות דיווח המבוצעות באמצעות מערכת המגנא[1] (מערכת גילוי נאות) של רשות ניירות-ערך.
חובות הדיווח כוללות שלושה סוגים עיקריים של דיווחים: דוח תקופתי המוגש פעם בשנה; דוח רבעוני המוגש פעם בשלושה חודשים; ודוח מיידי המוגש בהתאם לאירוע מהותי שהתרחש בחברה.
לרוב, בחברה ציבורית ישנם בעלי מניות המחזיקים חלק ניכר ממניות החברה או חלק המקנה להם שליטה (בעלי שליטה), וכל שאר המניות מפוזרת בקרב הציבור. מצב זה יוצר כוח משמעותי לבעלי השליטה אשר מאפשר להם פעמים רבות ליצור רוב מוחלט או יחסי באסיפות הכלליות. בנוסף, הם ממנים את הדירקטורים ומציעים את מינויים של הדירקטורים החיצוניים ולכן גם בקרב חברי הדירקטוריון יש להם יתרון. לרוב, בעלי המניות מן הציבור אינם נוכחים באסיפות הכלליות, ולכן אף אם מספרם רב, הרי שכוחם מצומצם: הם מפוזרים, מתחלפים מדי יום, ואדישים בנוגע לאופן ניהול החברה ("אדישות רציונלית"). לרוב, מסתכם עניינם של בעלי המניות מן הציבור בחברות ציבוריות, בתשואה על המניה בטווחים קצרים ולאו דווקא באופן ניהול החברה הציבורית בטווח הארוך. מצב זה מותיר כאמור, כר נרחב לפעולה של בעלי השליטה.
כללי ניהול חברה ציבורית בישראל
עריכהבשל העובדה שחברה ציבורית משתפת את הציבור בהחזקות של מניותיה, חלות עליה הוראות חוק מיוחדות וכללי ניהול קפדניים מכוח חוק החברות וחוק ניירות ערך:
- בדירקטוריון חובה למנות ועדת ביקורת וועדת תגמול.
- בדירקטוריון חובה שיהיו חברים לפחות שני דירקטורים חיצוניים (דח"צים).
- בדירקטוריון חובה שימונו דירקטורים בני שני המינים.
- חובה למנות מנכ"ל וניתן למנות מנכ"לים משותפים.
- חובה למנות יו"ר לדירקטוריון.
- חובה למנות מבקר פנימי.
- ניתן לעשות שימוש במנגנון הצבעה בכתב והודעות עמדה על מנת לשתף את בעלי המניות מן הציבור בהחלטות באספה הכללית.
- כללי ממשל תאגידי מומלצים לאימוץ בחברה ציבורית.
- עסקאות עם בעלי עניין יאושרו בדרך המאפשרת ביקורת על בעלי השליטה תוך דרישה להצבעה של בעלי המניות מן הציבור.
