תאודור ז'ריקו
תאודור ז'ריקו (בצרפתית: Théodore Géricault; 26 בספטמבר 1791, רואן, נורמנדי – 26 בינואר 1824) צייר צרפתי. יוצרה של רפסודת המדוזה ומחלוצי התנועה הרומנטית.
 | |
| לידה |
26 בספטמבר 1791 רואן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1824 (בגיל 32) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Jean-Louis André Théodore Géricault |
| מקום קבורה |
Grave of Théodore Géricault |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1810–1824 (כ־14 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור, פיסול |
| זרם באמנות |
הרומנטיקה |
| יצירות ידועות |
רפסודת המדוזה, פורטרט של קלפטומן, הדרבי באפסום |
| צאצאים |
Georges-Hippolyte Géricault |
  | |
טיול בפירנצה וברומא (בשנים 1816–1817) יצר אצלו משיכה למיכלאנג'לו ולאמנות הבארוק. מפני שציורו, רפסודת המדוזה, לא זכה להצלחה רבה בצרפת, הוא נאלץ לעבור לאנגליה (בשנת 1820).
לאחר שנחלש כתוצאה מתאונת רכיבה ומשחפת כרונית, הוא מת בדמי ימיו בגיל 33 בפריז בשנת 1824, לאחר תקופה ארוכה של ייסורים. ז'ריקו קבור בבית העלמין פר לשז.
יצירתו של ז'ריקו
עריכה
ב-1812 ז'ריקו צייר דיוקן בשם 'קצין בחיל הקלעים' ואילו ב-1814 הוא צייר 'פרש פצוע עוזב את שדה המערכה'.
כרבים מציוריו, שני הציורים הלו הם ענקי ממדים ומתארים את דמותם של החיילים ושל הסוסים בגודל טבעי. ג'ריקו הרבה לצייר דימויים של הרס, אלימות ואבדון. מאפיין נוסף ביצירתו הוא הסוסים, והוא עצמו נפטר כתוצאה מתאונה ברכיבה. יצירתו, 'פרש פצוע עוזב את שדה המערכה' בוצעה עת נפולאון הוגלה בידי האנגלים לאי אלבה. הציור מזעזע ומתאר בצבעים קודרים את תבוסת צבאות נפוליאון ומסמל את הגדולה שבמוות.
.jpg)
יצירת המופת של ז'ריקו משנת 1816 היא 'הרפסודה של האוניה מדוזה'. היא זכתה למדליה בסלון, שבו היא הוצגה לראשונה. יצירה ענקית ממדים מייצגת את הזרם הרומנטי בציור הצרפתי, אף שהיא הושפעה מהציור הקלאסי. היא מתארת את האוניה 'מדוזה' נטרפת בלב ים. נושאה הוא פרשה שעוררה סקנדל, אשר התלווה לו ביקורת נוקבת על אוזלת ידה של הממשלה, על שום שטרם הטבעת האוניה ברחו קציניה, כשהם הותירו את המפליגים. אלו ידעו אימה וחלחלה, ותקוות שוווא, כאשר חלפה בפניהם אונייה אחרת, שלא הבחינה במדוזה הטובעת. הניצולים היו עדים למות חבריהם; ובכדי לשרוד הם נאלצו לאכול בשר אדם. מבחינה אומנותית, הציור מושפע מהבארוק, ומודגשים בה הקווים האלכסוניים. קיימת ביצירה אידיאליזציה של דמויותיה, אשר מעוצבות בקוים קלסיים. שלא כרישומים האובייקטיביים ביותר של ז'ריקו שעל פיהם צוירה היצירה, מבנה הגוף הן של החיים והן של המתים הוא מושלם למראה, ואין סימן להשחתת צורה, כמצופה מדמויות של גוויות ושל עומדים למות.
בדרך חזרה מאנגליה לצרפת, הוא התמלא השראה, והחל לצייר סדרה של דיוקנאות של אנשים מטורפים, כאשר כל תמונה שונה הציגה סוג שונה של טרוף. ביצירות אלו צוירו למען ידידו הפסיכיאטר.[1]
-
דיוקן של קלפטומן, 1822 (Museum of Fine Arts, Ghent) -
המהמרת, 1822 (Louvre, Paris) -
חייל פוסט-טראומטי, 1822 (Collection Oskar Reinhart am Römerholz, Winterthur) -
בעלת תאוות הבצע (Insane Woman), 1822 (Museum of Fine Arts of Lyon) -
Museum of Fine Arts, Springfield, Massachusetts) -
בעל המרה השחורה
.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- תאודור ז'ריקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תאודור ז'ריקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ונדי בקט, סיפורו של הציור, המדריך הבסיסי לתולדות הציור המערבי, תל אביב 1999, עמ' 259-261; דייוויד פייפר, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, אופקים חדשים, תולדות הציור והפיסול, כרך שלישי, עמ' 78-80.
