תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני
תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני היא אגדה אורבנית, לפיה המוזיקאי פול מקרטני, מלהקת הביטלס, נהרג בתאונת דרכים בשנת 1966, ומאז חי במקומו כפיל. המפרשים טוענים שחברי הלהקה לא רצו להפסיק לייצר מוזיקה מכיוון שהם היו בשיא הצלחתם. המעשייה נולדה כבדיחה סטודנטיאלית ב-1969, ועוררה בארצות הברית סערה של שמועות מופרכות. השמועות נעלמו בהדרגה בשנת 1970, משהתברר כי אין כל עדות התומכת באגדה, והסיפור הפך עם השנים שעשוע רווח בין מעריצי הביטלס, הנהנים מאיסוף ה'רמזים' למותו של מקרטני, גם כאשר ידוע להם היטב כי אין ממש בסיפור.[1]
רקע
עריכהתעשייה מפותחת של תאוריות קונסיפרציה נרקמה סביב מותם ונסיבות מותם של מוזיקאים פופולריים, כמו אלביס פרסלי וג'ים מוריסון. האגדה האורבנית על מותו של פול מקרטני, לעומת זאת, התפתחה מכיוון אחר. לפי האגדה, מקרטני מצא את מותו כבר בשיא פעילותה האמנותית של הלהקה והוחלף בכפיל.
בניגוד לתאוריות קשר רווחות, הנסמכות על פירוש שונה לממצאים עובדתיים, כמו דוחות פטירה, דיווחי אנשים שהיו קרובים לנפטר, חברים, ידידים או מומחים, לא יכלה האגדה על מותו של מקרטני להסתמך על ממצאים עובדתיים, ולכן פנתה לחיפוש רמזים נגישים לכל, כמו פרטי עטיפות התקליטים או ניואנסים בשירי הלהקה.
חיפוש זה השתלב היטב בנטייה הרווחת, כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20, לתור אחר מסרים חבויים ורמזים בשירי הלהקה. חברי הלהקה עצמם היו מודעים היטב לכך שהאגדה סביבם נרקמת בעודם פעילים ויוצרים, ולנון עצמו ביטא את גישתו לכך בשיר "בצל זכוכית" (Glass Onion), בו הוא מאזכר כמה משירי הלהקה בשנה החולפת (1967) וטוען, באחת השורות, "טוב, אז הנה עוד רמז לכולכם, הניבתן היה פול" ("the walrus was paul") (הרמז שנתן לנון נגע לעובדה שולית - מקרטני היה זה שלבש את תחפושת הניבתן בסרט "מסע הקסם המסתורי").[2]
היסטוריה של התאוריה
עריכהב-12 באוקטובר 1969 התקבלה בתחנת הרדיו WKNR בדטרויט שיחת טלפון בה יעץ המתקשר לשדרן, ראס גיב, להאזין היטב לקטעי הסיום במספר שירים של הביטלס או לנגן אותם לאחור, ובמיוחד לסוף השירים "Strawberry Fields Forever" ,"Revolution 9" וקטע המעבר בין "I'm So Tired" ו-"Blackbird" מה"אלבום הלבן". גיב עשה כפי שנתבקש ודימה שהוא שומע מסרים כמו "פול מת, בנאדם" או "אני קברתי את פול".
יומיים אחרי כן פרסם עיתון הסטודנטים "מישיגן דיילי" סקירה של האלבום Abbey Road, של פרד לבור וג'ון גריי, שהחליטו, כפי שמספר לבור,[3] במקום לפרסם סקירה רגילה, להתייחס לתקליט "ברמה הסמלית" ולהמציא או למצוא עדויות שונות ומשונות לכך שפול מקרטני מת. בין השאר, מצא לבור סימנים בעטיפת האלבום Abbey Road, כמו לבושם של חברי הלהקה המצולמים על העטיפה ומספר הרישוי של מכונית. זמן קצר אחרי כן נטל אלכס בנט מתחנת WMCA בניו-יורק את הבדיחה והפך אותה לנושא המרכזי באחת מתוכניותיו. העילה הייתה שיחת טלפון מאדם בשם לואיס יגר, שטען שהתעורר בלילה בגלל צרחות חברתו חובבת הביטלס, שחלמה כי פול מת. מתחריו של בנט בתחנת WMCB המשיכו במהתלה ובתוך ימים ספורים פשטה השמועה בין תחנות הרדיו השונות בארצות הברית והפכה לשיחת היום בקמפוסים ובעיתונות ה"אלטרנטיבית". מעטה של רצינות לסיפור ניתן כאשר שודרה תוכנית טלוויזיה מיוחדת, שנערכה כמשפט פומבי, בו הוצגו עדויות מצד אנשים כמו האמרגן אלן קליין והזמר פיטר אשר (אחיה של ג'יין אשר, ארוסתו לשעבר של מקרטני), שהעידו שהסיפור בדוי ופול חי, ולעומתם רס גיב ומרעיו שהציגו את שלל ה"עדויות" שבידיהם.
בנט טס לבריטניה, שם ניסה ללקט עדויות נוספות. רינגו סטאר דחה אותו בבדיחות הדעת, ואילו צלם העטיפה של "Abbey Road", איאן מקמילן, הכחיש סמליות מכוונת בצילום העטיפה. ג'ון לנון עצמו, כאשר נדרש לנושא, טען כי בסוף "Strawberry Fields Forever" הוא אינו אומר "אני קברתי את פול" (I buried Paul) אלא "רוטב חמוציות" (Cranberry sauce). בדיקות שנערכו העלו כי טענתו נכונה: בטייק השביעי של השיר, באלבום Anthology 2, לנון נשמע בבירור אומר פעמיים "cranberry sauce". לבסוף, הגיח גם פול מהתבודדות בסקוטלנד והכריז: "השמועות על מותי היו מופרזות... אילו הייתי מת הייתי האחרון שהיו מספרים לו". כל אלו לא הועילו לשיכוך הסערה, אלא רק הלהיטו אותה עוד יותר, משום שנתפשו כניסיון נוסף להסתיר את האמת. יתר על כן, השמועות הביאו לכך שאלבומי הביטלס שבהם טמונים "רמזים" שבו למצעדי המכירות וחברות התקליטים העדיפו להגיב בשתיקה, כדי לאפשר למכירות להמשיך לשגשג.
בין גרסאותיה השונות של האגדה יש הסכמה, בדרך כלל, כי מותו של מקרטני התרחש בנובמבר 1966 (לפי חלק מהגרסאות, ביום שלישי 9 בנובמבר, ולפי גרסאות אחרות, ביום רביעי בחמש בבוקר, כמו שנכתב במילות השיר "She's Leaving Home.") גרסתו של לבור, במקור, הייתה שמקרטני מת אחרי סיום הקלטת Revolver: פול יצא בסערה מאולפני אבי רוד, מרוגז בעקבות מריבה עם חבריו ללהקה, לקח את מכונית האסטון מרטין שלו (המוצגת על ברכה של הבובה על עטיפת האלבום "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band") ואז, כאשר הסתכל על פקחית החניה ריטה (מהשיר "Lovely Rita") "פוצץ את הראש במכונית / הוא לא שם לב לכך שהרמזור התחלף" (לפי השיר "A Day in the Life"). לפי טענות מסוימות, דוקטור רוברט (מהשיר "Doctor Robert") לא הצליח להציל את חייו (כלומר, האירוע קרה לפני מאי 1966, אז הוקלט השיר).
בהמשך לאותה תאוריה, שאר חברי הלהקה החליטו לשמור על הידיעה בסוד וערכו תחרות כפילים של פול מקרטני, בה ניצח ויליאם קמפבל, אך תוצאותיה לא פורסמו. קמפבל עבר סדרת ניתוחים פלסטיים כדי לשנות את מראהו, אך המנתחים הותירו צלקת מעל השפה העליונה, כך שאפשר להבחין בין תמונות פול המקורי וכפילו. קמפבל ניחן בכישרון מוזיקלי ובחן אישי שלא נפל כלל מזה של מקרטני, וכך הצליח להמשיך לקיים קשרי זוגיות עם ג'יין אשר, ארוסתו של מקרטני, במשך שנתיים נוספות, ואף להפוך למלחין הדומיננטי בביטלס, עם חיקויים מעולים של סגנון ההלחנה של מקרטני, בשירים כמו "Hey Jude", "The Fool on the Hill", "Blackbird", ועשרות אחרים. קשר השתיקה נשמר גם אחרי פירוק הביטלס, כאשר ויליאם קמפבל הפך למנהיגה של אחת מלהקות הפופ המצליחות בעולם, והמשיך בקריירה מוזיקלית ענפה ארבעים שנה נוספות.
סערת השמועות דעכה כעבור כשנה, כשהתברר לכל כי מעולם לא היה בה ממש, אך פריחתו של המיתוס שימשה חומר למחקרים סוציולוגיים ופסיכולוגיים רבים גם בשנות השבעים. לואיס ייגר, שהיה לו תפקיד מרכזי בכינון המיתוס, טען כעבור שנים: "כולם יודעים שזו תרמית, אבל אנשים עדיין אוהבים לשמוע את הרמזים. זה היה אחד התעלולים המרהיבים ביותר זה שנים."
הזווית הישראלית
עריכהבשנת 1976 ערך יואב קוטנר מחקר מקיף בנושא והביא את כל ההוכחות המפוברקות לכך שלכאורה פול מת והוחלף בכפיל, בתוכנית בגלי צה"ל בשם "פול מקרטני מת", שהגיש משה מורד ב-11 ביולי 1976. התכנית ולוותה בפסקול אלקטרוני של להקת טנג'רין דרים הגרמנית, דווקא. התוכנית זכתה בפרס רשות השידור לשנת 1978. מאוחר יותר הפיק קוטנר תוכנית רדיו נוספת בשם "פול מקרטני חי", כפרק בסדרה "מסע הקסם המסתורי", שבה הפריך, אחת לאחת, את כל הטענות.
רמזים
עריכהחסידי האגדה האורבנית מצאו כמה וכמה רמזים בעטיפה ובשירי האלבום: על העטיפה הראשונה, זו שנדחתה לבסוף, נראים חברי הלהקה עם כמה בובות קטועות ראש ונתחי בשר. האריסון מחזיק ראש של בובה ליד ראשו של מקרטני, היושב במרכז, ושתי בובות קטועות ראש פונות לעברו. המחזה המזעזע על העטיפה הוביל את חברת "קפיטול רקורדס" בארצות הברית למשוך את האלבומים ולהמיר בעטיפה נוחה יותר לעיכול, אך גם בה מוצג מקרטני, באופן סמלי, יושב בתוך מזוודה גדולה. חסידי האגדה מצאו רמזים גם בשירים Yesterday ("לפתע, אני אפילו לא חצי ממה שהייתי, צל תלוי מעלי"), Nowhere Man ("איש שום-מקום, האם אתה יכול לראות אותי בכלל?"), Dr. Robert ("הוא עושה את כל שביכולתו, ד"ר רוברט"), ו-And Your Bird Can Sing ("אינך יכול לראות אותי, אינך יכול לשמוע אותי").
בפועל, צילום העטיפה לאלבום בוצע מספר חודשים לפני התאריך המוקדם ביותר ל"מותו" של מקרטני, והאלבום יצא לאור ביוני 1966, מספר חודשים לפני מועד התאונה-כביכול. שירים עם 'רמזים' בו הוקלטו כבר בפברואר-מרץ אותה שנה.
האלבום, שהרכבו היה החלטה שיווקית של חברת "קפיטול" בארצות הברית, ושתוכנו לא נקבע על ידי חברי הלהקה, כלל אסופה של שירים משלושה אלבומים שונים וכן שירים מתקליטונים. מנקודת מבטם של הביטלס, רק גרסאות האלבומים כפי שהם הקליטו (הגרסאות הבריטיות) היו אכן אלבומים של הלהקה, אך מנקודת מבטם של מעריצי הלהקה בצפון אמריקה, היה מדובר באלבום ממש, ולכן נמצאו בו 'רמזים' בשירים מתקופות שונות, שהוקלטו לעיתים שנה ויותר לפני מועד צאת האלבום.
לבד מהשיר שנזכר (Nowhere Man) נמצא בתקליט זה רק רמז בודד, בדמות אופן הצגת שם האלבום, שהזכיר למחפשי הרמזים לב הפוך, כרמז ללבו של מקרטני המת. הטענות ביחס לאלבום זה, מכל מקום, משמען שפול מקרטני נהרג בקיץ 1965, מועד הקלטת האלבום. פרט לכך, זווית הצילום של חברי הלהקה מרמזת, כביכול, על זווית הראייה של פול מתוך קברו. וגם, רק לנון מביט למטה, בעוד שאר חברי הלהקה מביטים לצד, כביכול עובדה שלנון מצטער על מותו של פול יותר מהשאר, שהמשיכו הלאה. עובדה זו נראית כהגיונית למחפשי הרמזים, שכן לנון ומקרטני היו חברים קרובים עוד מילדותם, אבל שאר חברי הביטלס הכירו רק מאוחר יותר.
באלבום זה, שהוקלט לפני המועד בו מקרטני היה אמור למצוא את מותו, נמצאו רמזים רבים, כמו בשיר She Said, She Said ("אני יודע מה ההרגשה להיות מת"), Yellow Submarine ("שמי תכלת, ים ירוק, בצוללת הצהובה שלנו" - הצוללת פורשה כאן כארון קבורה תחת דשא), Tomorrow Never Knows (שם השיר לקוח מספר המתים הטיבטי. ציטוט: "שיחק את משחק הקיום עד תומו"), Taxman ("עצתי לאלו שמתו, הצהירו על המטבעות שעל עיניכם"), Got to Get You Into my Life ("נסעתי, לא ידעתי מה אמצא שם... ואז לפתע ראיתי אותך" - מקושר לנסיעה הרת הגורל של מקרטני, שבסופה ראה את ריטה). עוד נמצא רמז בתמונת העטיפה, עליה מוצג מקרטני בפרופיל, בשונה משאר חברי הלהקה.
אלבום זה של הלהקה היה מעיין הרמזים העיקרי, בזכות עטיפת האלבום המורכבת. כך, לדוגמה, הגיטרה העשויה פרחים בחזית, שלה שלושה 'מיתרי' פרחים הוצגה כסמל לשלושת חברי הלהקה הנותרים (או, לפי פרשנות חלופית, כגיטרה בעלת ארבעה מיתרים, כמו גיטרת הבאס עליה ניגן מקרטני; או, כהסבר שלישי, כאות הראשונה בשמו של מקרטני). רמז מרכזי אחר היה בהצבת מראה על התוף שבמרכז התמונה, שחלק מהמפרשים התאמצו לראות אותו מניב את התוצאה "1 ONE I X HE ^ DIE", שנתפשה כרמז נוסף למותו של מקרטני. רמזים משניים נמצאו בדמויות חברי הלהקה ממוזיאון מאדאם טוסו האבלות, כביכול על מותו של מקרטני. רמז נוסף נמצא בפסלו של האל שיווה, אל ההרס, המצביע על מקרטני הצעיר והבוגר (רמז זה בעייתי, שכן בפועל זהו פסלה של האלה לאקשמי). רמז חשוב אחרון נמצא בדמות כף היד המנופפת לשלום של הקומיקאי איסי בון, הנמצאת מעל ראשו של מקרטני. בצד האחורי בתמונה של החיפושיות מקרטני הוא היחיד שמפנה גבו אל המצלמה, ובנוסף ג'ורג' האריסון מצביע על השורה מהשיר She's leaving home שבה כתוב ביום רביעי בחמש בבוקר שעת מותו של מקרטני לכאורה.
רמזים רבים נמצאו גם בשירי האלבום: סוף השיר Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band ("הרשו לי להציג בפניכם את בילי שירס האחד והיחיד..." כרמז לחבר הלהקה החדש), Lovely Rita ("כשעמדתי ליד המדחן, ראיתי פתאום את ריטה"), Good Morning, Good Morning ("אין מה לעשות להציל את חייו... אתה מציץ בבחורות ומתחיל לפלרטט, עכשיו אתה כבר בעניינים... אנשים מתרוצצים, חמש אחרי הצהריים"), She's Leaving Home ("ביום רביעי בחמש בבוקר"), ו-A Day in the Life ("הוא נדהם במכוניתו, הוא לא שם לב שהרמזור התחלף, המון אנשים עמדו ובהו, הם ראו אותו כבר קודם, אבל אף אחד לא היה בטוח אם הוא מבית הלורדים" - לפי תסריט התאונה, מקרטני בהה בריטה ולכן היה מעורב בתאונה שסביבה התקהלו רבים), Within You Without You ("לעולם אינך מציץ אל האמת, ואז כבר מאוחר מדי, כשאתה מת").
באלבום זה, שאיגד כמה שירים שנכתבו עבור הסרט Magical Mystery Tour עם כמה שירים משנת 1967, שלא הופיעו במסגרת אלבומית, נמצאו 'רמזים' בעטיפת האלבום ובחוברת שצורפה לו - חלקם מומצאים (כמו הצלבת דגלים כסמל למוות), אחרים תמוהים (כמו קריאת הכיתוב "Love the >3 Beatles" על תופו של רינגו סטאר) והתמוה מכל הוא הצבת דמות מראה מול שם הלהקה, כך שניתן יהיה לקרוא בשם הלהקה מספר טלפון.
הרמז המשמעותי ביותר באלבום נמצא בשיר Strawberry Fields Forever, שבסופו נשמע לנון אומר, כביכול, "I buried Paul" (אני קברתי את פול). בפועל, לנון אומר פעמיים ובקול ברור למדי "Cranberry Sauce" (רוטב חמוציות). רמז בולט נוסף נמצא בשיר All You Need Is Love, בו דימו חלק ממחפשי הרמזים לשמוע את המילים "Yes he's dead... we love you yeah, yeah, yeah". בפועל, לנון אומר "Yesterday, She Loves You, Yeah, Yeah, Yeah", כמחווה לשיריה הידועים של הלהקה. רמזים נוספים, קלושים אף יותר, נמצאו גם בשיר I Am the Walrus.
באלבום זה, שעטיפתו לבנה כמעט לחלוטין, לא נמצאו רמזים כלשהם על העטיפה, אך נמצאו רמזים רבים בין שירי האלבום. בין השאר נמצאו כאלו בשיר Don't Pass Me By של סטאר ("היית בתאונת דרכים/ואיבדת את שיערך"), בשיר While My Guitar Gently Weeps (בסופו דימו מחפשי הרמזים לשמוע את האריסון נאנח "Paul, Paul, Paul..." במקום, כפי שמבהירה שמיעת השיר, "oh, oh, oh..."), בשיר Glass Onion, לגביו נטען כי "בצל זכוכית" הוא ארון קבורה חלק מזכוכית ונמצאו רמזים בטקסט ("הנה עוד רמז לכולכם, סוס הים היה פול" - בפועל, "בצל זכוכית" הוא פשוט משקף בסלנג בריטי.). רמז מרכזי נוסף נמצא בשיר I'm So Tired, שבסופו, אם משמיעים את התקליט לאחור, נשמע מלמול שבו דימו מחפשי הרמזים לשמוע "Paul is dead man, miss him, miss him" (פול מת עכשיו, מתגעגע אליו, מתגעגע אליו, מתגעגע אליו). חשוב לא פחות היה הרמז בשיר Revolution 9, בו המשפט החוזר "Number nine" (משפט שאמר טכנאי הקלטות בעת הקלטת השיר), כאשר הוא מושמע לאחור, פורש כאילו הוא נשמע "Turn me on dead man" (הדלק אותי, איש מת). רמזים משניים יותר נמצאו בשיר The Continuing Story of Bungalow Bill.
גם באלבום זה, שלמעשה כלל רק ארבעה שירים של הלהקה (השאר היו שירים ישנים יותר ותוספות מוזיקה שעיבד ג'ורג' מרטין) נמצאו סימנים, כמו כף יד פתוחה מעל ראשו של מקרטני (בפועל, דמותו המצוירת של לנון מחווה את הסימן המוכר משנות השישים שצורתו דמוית /m\). רמזים נמצאו גם בשירו של האריסון, Only a Northern Song ("כשאתם מקשיבים לשיר... נדמה לכם שהלהקה מזייפת... אתם צודקים, אין שם אף אחד". בפועל, השיר עוסק בזכויות יוצרים והצלילים ה"לא נכונים" מכוונים, כפי שכותב האריסון: "הם פשוט מנגנים את זה כך").
עטיפת האלבום האיקונית שימשה כר נרחב להשערות. ארבעת חברי הלהקה לוהקו לתפקיד האלוהים (לנון), הכומר (סטאר), הקברן (האריסון) והמת (מקרטני, בגלל היותו יחף ועיניו עצומות). על העטיפה נראה פול כאשר הוא מחזיק סיגריה בידו הימנית למרות העובדה שהיה שמאלי דבר המרמז שאין זה פול המופיע על העטיפה. רמז חשוב אחר נמצא במכונית משטרה החונה ברקע ובחיפושית פולקסווגן שמספרה "LMW 281F". מספר זה פורש כראשי תיבות של "לינדה מקרטני בוכה" או "לינדה מקרטני אלמנה" ואילו ב"281F" נמצא הפירוש "28 if" - "אילו 28": אילו מקרטני היה בחיים בזמן הקלטת התקליט הוא היה בן 28. למעשה, בעת הקלטת האלבום הוא היה אמור להיות בן 27. בתמונה נראה כי מכונית נוסעת לעברו של מקרטני שנראה כי עומדת לדרוס אותו.
בפועל: כמעשנים רבים, מקרטני אוחז לעיתים סיגריה בידו הימנית (מקרטני שמאלי). הוא גם מופיע כך בצילום מוכר של הביטלס, שהופיע על מספר עטיפות תקליטונים. הפרשנות של LMW כמתייחסת ללינדה מקרטני בעייתית, שכן ההכרות ביניהם חלה בשנת 1968, שנתיים אחרי מותו המשוער של מקרטני המקורי. פול יחף כי היה חם באותו יום. תמונות אחרות מאותו יום מראות אותם הולכים לכיוון ההפוך במעבר החצייה כשפול נועל סנדלים.
במלל השיר נמצאו כמה רמזים, וביניהם בשיר Come Together ("יש לו שיער עד לברך... אצבע של קוף... אחד ועוד אחד ועוד אחד הם שלושה... בואו ביחד עכשיו, מעלי") ובשיר She Came in Through the Bathroom Window ("ולכן עזבתי את המשטרה ומצאתי לעצמי ג'וב קבוע" כרמז לכפיל ויליאם קמפבל).
רמז נוסף ניתן לראות בתנוחות הרגליים כאשר מקרטני צועד כשרגלו הימנית לפנים בעוד שאצל שאר חברי הלהקה רגלם השמאלית דווקא לפנים, כדי להראות את השוני בינם לבין מקרטני הכפיל, כביכול.
עוד רמז מיוחס לשלושת האנשים העומדים בלבן במדרכה שמשמאל (ברקע) המרמזים לכאורה על שלושת חברי הלהקה החיים. מולם, במדרכה ממול, עומד אדם מבוגר, לצד מכונית המשטרה השחורה. דמותו מיוחסת לסוכן מקסוול מ-MI5 ששמר על חברי הביטלס לבל יגלו את הסוד.
עטיפת האלבום האחרון של הביטלס שימשה אף היא כר נרחב לשמועה, כאשר תמונתו של פול מקרטני היא היחידה המופיעה ברקע אדום המרמז על דם בעוד ששאר חברי הביטלס מוצגים על רקע לבן. פול מקרטני הוא גם היחיד המביט ישר בעוד ששאר חברי הלהקה מביטים הצידה ומופיעים בחצי פרופיל.
תגובת חברי הלהקה
עריכהחברי הביטלס התייחסו תמיד בביטול לאגדה ולמאמיניה. בשיר הקינטור למקרטני של לנון, "How Do You Sleep?",(אנ') שר לנון "הטמבלים האלה צדקו כשהם אמרו שהיית מת". מקרטני ניצל את השמועות מספר פעמים, לצורך התחכמויות לשוניות בשמות הופעות או תקליטים, וכינה את מסע ההופעות ואלבום ההופעה החיה שלו מ-1993 "Paul is Live" (שיכול להשתמע כ-פול חי בצורה שאינה תקנית וגם כ-פול בהופעה חיה.), ובעטיפת האלבום שמצולמת במעבר החצייה מעטיפת Abbey road מופיעה ברקע מכונית חיפושית פולקסווגן שעל לוחית הרישוי שלה כתוב "51IS" מה שאומר שהוא בן 51 ולא מת בתאונה.
בשנת 1999 פורסמה קלטת עם עדות של ג'ורג' האריסון שהסבירה על הנושא ונתנה את הסיבות להחלפת חבר הלהקה, אך קלטת זו התבררה כשקרית ולא מהימנה.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
- Paul Is Dead (because THE KING IS NAKED!)
- להאזנה לתוכנית "פול מקרטני מת?", באתר גלי צה"ל
- להאזנה לתוכנית "פול מקרטני חי", באתר גלי צה"ל
הערות שוליים
עריכה- ^ המקור הטוב ביותר למידע על האגדה נמצא אצל Nicholas Schaffner, The Beatles Forever 1977, עמ' 125-127. שאפנר גם סוקר כמה מהמחקרים הסוציולוגיים שעסקו בפרשה, כולם מאמצע שנות השבעים.
- ^ Barry Miles, Paul McCartney: All those Years Ago, עמ' 495-496.
- ^ ראו ראיון רדיופוני כאן: http://fliiby.com/file/69129/bxdwyf2q76.html
- ^ קלטת עם העדות האחרונה של ג'ורג' הריסון, באתר paulreallyisdead.com