תאילנדים
תאילנדים (בתאית: ชาวไทย) הם הקבוצה האתנית הדומיננטית במרכז תאילנד ובדרום תאילנד. התאילנדים דוברים שפות במשפחת השפות סוכותאי (השפה של מרכז תאילנד והשפה של דרום תאילנד (אנ')).[1]
 | |
| תאילנדים בטקס דתי בצ'יאנג מאי | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
|
בתאילנד בסביבות 51 עד 57.8 מיליון | |
| שפות | |
| השפה של מרכז תאילנד, השפה של דרום תאילנד (אנ') | |
| דת | |
|
בעיקר: |
רובם המכריע של התאילנדים המודרניים הם בודהיסטים המשתייכים לזרם הבודהיסטי טהרוואדה.
מדיניות הממשל התאילנד בסוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 (אנ') הובילה בהצלחה את ההטמעה התרבותית הכפויה של קבוצות אתנו-לשוניות שונות בחברה התאילנדית, ובעקבות השינויים הללו כיום המונח "תאילנדים" נוטה להתייחס לכלל אוכלוסיית תאילנד, במקום רק לקבוצה מסוימת בחברה התאילנדית.
גאוגרפיה ודמוגרפיה
עריכה
רוב התאילנדים חיים כיום בתאילנד, אם כי ניתן למצוא תאילנדים רבים גם בחלקים אחרים של אזור דרום-מזרח אסיה. בסביבות 51 עד 57 מיליון תאילנדים חיים בתאילנד לבדה.[2] ריכוזי אוכלוסייה העיקריים של הקהילות התאילנדיות מחוץ לתאילנד כוללות את ארצות הברית, סין, לאוס, טאיוואן, מלזיה, סינגפור, קמבודיה, מיאנמר, קוריאה הדרומית, גרמניה, הממלכה המאוחדת, קנדה, אוסטרליה, שוודיה, נורווגיה, לוב ואיחוד האמירויות הערביות.
תרבות וחברה
עריכהניתן גם לחלק את התאילנדים למספר תתי-קבוצות אזוריות. התרבות המודרנית של מרכז תאילנד היא זו שהפכה עם השנים לתרבות הדומיננטית ביותר בקרב התאילנדים בשל המדיניות הרשמית של הממשל התאילנדי אשר נועדה להטמיע ולאחד את כל האוכלוסייה התאילנדית.
תרבות ילידית ייחודית לתאילנדים כוללת בין היתר את אמנות הלחימה העתיקה של האגרוף התאילנדי (มวยไทย), ריקודי עם תאילנדים (אנ'), מאקרוק (אנ') (שחמט תאילנדי), ליקאי (אנ') (תיאטרון עממי תאילנדי) ונאנג יאי (אנ') (סוג של תיאטרון צלליות).
דת
עריכההתאילנדים מהווים את הקבוצה האתנו-לשונית השנייה בגודלה מתוך כלל האוכלוסייה הבודהיסטית בעולם.[3] רובם המכריע של התאילנדים המודרניים (בסביבות 90 אחוזים) הם בודהיסטים המשתייכים לזרם הבודהיסטי טהרוואדה, והמנהגים הדתיים שלהם מהווים חלק חשוב בזהות האתנית שלהם.
רבים מהתאילנדים נוטים גם להאמין באסטרולוגיה, נומרולוגיה, וקמעות (אשר לעיתים רבות מכילים תמונות של נזירים נערצים).
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Antonio L. Rappa; Lionel Wee (2006), Language Policy and Modernity in Southeast Asia: Malaysia, the Philippines, Singapore, and Thailand, Springer, pp. 114–115
- ^ "CIA – The World Factbook". Cia.gov. נבדק ב-2012-08-29.
95.9% of 67,497,151 (July 2013 est.)
- ^ "The Global Religious Landscape". Pew Research Center. בדצמבר 2012. נבדק ב-5 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)