תא הקבורה סנט לייתנס
תא הקבורה סנט לייתנס (באנגלית: St Lythans burial chamber, בוולשית: Siambr Gladdu Llwyneliddon) הוא דולמן מגליתי מאבן אחת, שנבנה כחלק מרוגם ארוך המחולק לתאים (chambered long barrow) באמצע התקופה הנאוליתית, סביב האלף החמישי לפנה"ס, באזור עמק גלמורגן (Vale of Glamorgan) בוויילס.
 | |
| תא הקבורה סנט לייתנס | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות | נאוליתית |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | מעט נזק |
| אתר אינטרנט |
https://cadw.gov.wales/visit/places-to-visit/st-lythans-burial-chamber  |
| מיקום | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| קואורדינטות | 51°26′33″N 3°17′42″W / 51.442574°N 3.295133°W |
  | |
הדולמן שוכן כקילומטר מערבית לכפריר סנט לייתנס בסמוך לגני דפרין (Dyffryn Gardens). הוא גם שוכן כקילומטר וחצי דרומית לתא הקבורה טינקינסווד, דולמן גדול יותר שייתכן שפעם דמה לו, שנבנה בערך באותה תקופה.
האתר שוכן בתוך שטח מרעה סגור, אבל נגיש בחינם להולכי רגל, כשבסמוך מגרש חניה קטן.
הדולמן, שלא נחפר בשלמותו,[1] מתוחזק על ידי Cadw (מוולשית "לשמור"),[2] ארגון השייך לממשלת ויילס האחראי על אתרים היסטוריים.[3]
מיקום
עריכהתא הקבורה ניצב בשדה סגור, מאסיפלין (Maesyfelin, בוולשית: שדה הטחנה), שלרוב רועה בו עדר של פרות, דרומית לכביש סנט לייתנס, בערך כקילומטר מערבית לכפריר סנט לייתנס. ליד האתר הוכנה חנייה ל-2–3 מכוניות, כ-50 מטרים מהאתר. האתר מתוחזק על ידי Cadw (מוולשית "לשמור"),[2] ארגון השייך לממשלת ויילס האחראי על אתרים היסטוריים.[3] הגישה לשדה, המשתפל מעדנות כלפי צפון-מערב, מותרת ובחינם, באמצעות שער נשיקה.[א] אין גישה לכיסאות גלגלים, אם כי אפשר לראות מהשער את הדולמן השוכן כ-50 מטרים משם.
מאפיינים
עריכהתא קבורה זה הוא דולמן,[4] הצורה הנפוצה ביותר של מבנה מגליתי באירופה. הוא ניצב בקצה המזרחי של תל עפר רחב, שפסגתו שטוחה, שאורכו 27 מטרים ורוחבו 11 מטרים. הארכאולוגים מסווגים אתר זה כרוגם ארוך המחולק לתאים[ב] ואחד מקברי סוורן-קוטסוולד.[ג][3] הדולמן בנוי מקוב[ד] של שלוש אבנים עומדות (אורתוסטטים[ה]), התומכות באבן גדולה שטוחה המשמשת כתקרה. כל האבנים הן מסוג אבן בוץ, שכנראה, כמו האבנים שבהן השתמשו בטינקינסווד, היו זמינות מקומית.[1] אבן התקרה משתפלת מדרום-מזרח לצפון-מערב (מהצד השמאלי של הכניסה כלפי הצד הימני של החלק האחורי). אורכה 4 מטרים, רוחבה 3 מטרים ועובייה כ-70 סנטימטרים.[5] הצד הפנימי של שתי האבנים המקבילות המלבניות עבר החלקה ובקצה העליון של אבן השלישית המשולשת המהווה את גב התא יש פתח בדומה לכמה דולמנים אחרים, כדוגמת טרתוויי קוויט (Trethevy Quoit) בקורנוול. הגובה המינימלי בתוך תא הקבורה הוא 1.8 מטרים והוא בכיוון מזרח-מערב, כשהכניסה פונה למזרח. כמו במרבית הדולמנים, סביר להניח שהייתה חצר מול הכניסה לתא הקבורה, ושהתא כוסה בתל עפר ואבנים קטנות. אלו נסחפו או הוסרו במשך השנים, והותירו מאחוריהם תל מאורך קטן בהרבה מאחורי המבנה הנוכחי. עם זאת, כיוון שתא הקבורה גבוה בצורה יוצאת דופן, ייתכן שאבן התקרה לא כוסתה בשלמותה.[6]
היסטוריה
עריכהמקורות פרהיסטוריים
עריכהעם סיום עידן הקרח האחרון (בין לפני 12,000 ללפני 10,000 שנים), החלו ציידים-לקטים מזוליתים ממרכז אירופה להגר לבריטניה הגדולה. הם היו מסוגלים לעבור בין יבשת אירופה לבריטניה הגדולה על גשר יבשתי המכונה דוגרלנד, בטרם עלו פני הים בתקופה שלאחר התמוססות הקרחונים בין לפני 7,000 ללפני 6,000 שנים.[7] מכיוון שהאזור היה מיוער בצפיפות והתנועה בו הייתה מוגבלת, ייתכן שתושבים הגיעו לאזור ויילס של ימינו בספינות מחצי האי האיברי.[8] מתיישבים נאוליתים אלו התמזגו עם הילידים המקומיים, ובהדרגה שינו את אורח חייהם מחיי נדודים של ציידים-לקטים לחקלאים מיושבים. הם ביראו את היערות במטרה להכין שדות מרעה ולעבד את האדמה. הם בנו את הרוגם הארוך בסנט לייתנס לפני 6,000 שנה, כ-1,500 שנים לפני שהסתיימה בנייתם של סטונהנג' או הפירמידה הגדולה של גיזה.[9] יש מעל ל-150 דולמנים אחרים ברחבי ויילס, כדוגמת ברין קל'י ד'י (Bryn Celli Ddu) וברקלודיאד אי גאוור (Barclodiad y Gawres) על אנגלסי ופנטרה איוון (Pentre Ifan) בפמברוקשייר, שהם מאותה תקופה.
מטרה
עריכה
מלבד מקומות לקבור ולהעניק כבוד למתים, ייתכן שדולמנים אלו היו אולי אתרים קהילתיים וטקסיים שבהם, על פי הארכאולוג האנגלי ד"ר פרנסיס פריור (Dr Francis Pryor), היו אנשים נפגשים "כדי לתקשר, לפגוש שותפים חדשים, לרכוש בעלי חיים חדשים ולהחליף מתנות טקסיות ".[10] ככל הנראה הושארו הגוויות של המתים חשופות על מנת שירקבו, לפני שהעצמות הועברו לתא הקבורה.
תרבויות חדשות
עריכהבמשותף עם התושבים שחיו בכל רחבי בריטניה הגדולה, הטמיעו במאות השנים אחר-כך האנשים שחיו סביב מה שידוע כיום כסנט לייתנס מהגרים חדשים והחליפו רעיונות של התרבויות הקלטיות בתקופת הברונזה ותקופת הברזל. יחד עם האזורים הקרובים הידועים כיום בשם ברקנוקשייר, מונמות'שייר ושאר גלמורגן היה סנט לייתנס מיושב על ידי שבט הסילורים הקלטי בריטוני.
אף שהכיבוש הרומאי של בריטניה לא הותיר בסנט לייתנס סימנים מוחשיים, תושבי האזור אימצו את הדת הרומאית של הנצרות והקדישו כנסייה לסנט בלדיאן (St Bleddian), שנשלח לבריטניה לדכא את המינות הפלגיאנית. הכנסייה הנוכחית של סנט בלדיאן בסנט לייתנס היא בניין רשום מדרגה II. הכנסייה נבנתה כקילומטר מזרחית לאתר הרוגם ויש בחצרה עץ טקסוס מעונב עתיק.
היסטוריה מודרנית
עריכה
במאה ה-16 נרכש המנור על ידי משפחת בטון (Button), שבנתה את הבית הראשון כחצי קילומטר צפונית-מערבית לרוגם. שם האחוזה שונה לדפרין סנט ניקולס (Dyffryn St Nicholas) ובית האחוזה נבנה מחדש במאה ה-18, כאשר האחוזה נרכשה על ידי תומאס פרייס (Thomas Pryce). בספרו "מילון טופוגרפי של הדומיניון של ויילס" שיצא בלונדון ב-1811 כתב ניקולס קרלייל (Nicholas Carlisle): "האוכלוסייה הקבועה של קהילה זו ב-1801 הייתה 72. היא שוכנת 6 מילים מערבית-צפון-מערבית לקארדיף" ומציין "יש כאן מזבח דרואידי".[11] בהגיע 1831 גדלה האוכלוסייה במעל ל-50% ("לייתנ'ס, סנט, סנט לייתנס, קהילה בפלך של דינאס-פוויס, מחוז גלמורגן, דרום ויילס, 6 מילים (מערבית-צפון-מערבית) לקארדיף, כוללת 103 תושבים), ובית דפרין שימש כ"בית ספר לכל ילדי העניים בקהילה זו". במועד זה הדולמן כבר זוהה בצורה נכונה: "יש קרומלך[ו] בשדה הפתוח של סנט לייתנ'ס" (ממילון טופוגרפי של ויילס מאת סמיואל לואיס, 1833).[11] רישומי מפקד האוכלוסין הראו שהאוכלוסייה של סנט לייתנס התנדנדה בין 81 (1881) ו-136 (1861) ביתרת המאה ה-19.[11] ב-1939 הושכרה אחוזת דפרין למועצת המחוז של גלמורגן ל-999 שנים.[12]
פולקלור מקומי
עריכהתא הקבורה סנט לייתנס ידוע גם מקומית כ-"Gwâl y Filiast" (וולשית – "מלונת כלבת הגרייהאונד") – האתר שימש מחסה לבעלי חיים בתחילת המאה ה-19,[6] וגם כ-"Maes y Felin" (שדה הטחנה), ככל הנראה מהאגדה שבכל ערב אמצע הקיץ, אבן התקרה מסתובבת שלוש פעמים וכל האבנים הולכות לנהר הקרוב להתרחץ.[6] הדולמן ניצב בשדה המכונה "השדה המקולל" (Accursed Field), כינוי שניתן לו בשל היותו בלתי פורה כביכול. המוזיקאי והסופר ג'וליאן קופ (Julian Cope), שנולד 40 קילומטרים משם, העלה השערה כי הכינוי הוא עיוות של השם "Field O'Koeur" (השדה של או'קאור).[13]
ניתוח של אתרים מקומיים בני אותו זמן
עריכה
שרידים אנושיים בודדים שרדו מתקופה זו, הנאוליתית המוקדמת (בערך בין לפני 6,400 עד לפני 5,300 שנים), למרות שהם נשמרו היטב בבלק מאונטיינס (Black Mountains – ההרים השחורים) בחצי האי גאוור ובעמק גלמורגן, שבהם נקברו בכל דולמן עד 50 אנשים, מכל הגילאים, גברים, נשים וילדים. חפירה קטנה בוצעה בסנט לייתנס ב-1875 על ידי ויליאם קולינגס לוקיס (William Collings Lukis). עם זאת, רשימותיו נחשבות כ"תיעוד גרוע".[1] דו"ח מ-1976 ציין ש"שרידים אנושיים וחרסים גסים נמצאו ב-1875 בשפוכת שנזרקה מתוך הדולמן, שמילאה באופן חלקי חלל בחצר הקדמית המקורי בקצה התל".[1] כמה ממצאים מפני השטח של הדולמן נמצאים במוזיאון לתולדות הטבע סנט פייגנס (St Fagans National History Museum) בקארדיף. הם כוללים ראש חץ נאה בצורת עלה מצור ושבר מגרזן אבן מלוטש. עבודות שימור נעשו ברוגם הסחוף בשנים 1992–1993, כאשר האדמה והדשא הוחלפו במטרה לכסות את האזורים שנחשפו. אתר סנט לייתנס לא נחפר במלואו. עם זאת, ניתן ללמוד מחפירות מאתרים אחרים:
גל האבנים הארוך פארק קום
עריכהניתוח מערכת התנועה של שרידים אנושיים שנתגלו בגל האבנים הארוך פארק קום (Parc Cwm long cairn, בוולשית carn hir Parc Cwm) בחצי האי גוואר, הראה שונות מגדרית משמעותית באורח החיים. התפתחות השרירים אצל הזכרים הייתה גדולה יותר – ייתכן בשל עיסוק בציד או במרעה. בניגוד לכך, לא אובחנה שונות כזו בשרידים שנתגלו בחפירות הארכאולוגיות בתא הקבורה טינקינסווד הסמוך.[14]
יער גולדסלנד
עריכהשרידים של שבעה אנשים נאוליתיים נחפרו ממערה ביער גולדסלנד (Goldsland), כפריר בקרבת העיירה ונבו (Wenvoe), סמוך לדולמן בסנט לייתנס, יחד עם כלי חרס ולהבי צור המתוארכים מלפני 5,600 עד לפני 5,000 שנים. אף שאין עדויות המראות שהעצמות שייכות לאתר, משערים שהגוויות הונחו שם עד שנרקבו. השלדים הועברו אז לאתרים כדוגמת תא הקבורה סנט לייתנס[15] או תא הקבורה טינקינסווד. זה כנראה האתר היחיד שנתגלה בבריטניה שבו הושארו גוויות להירקב לפני שעצמותיהן הונחו בקברים קהילתיים. מרבית השרידים שנחשפו היו חתיכות קטנות של לסת, אצבעות או אגודלים. אתר טינקינסווד כלל שרידים אנושים וכלי חרס המתוארכים לתחילת תקופת הברונזה, מדגים שאתרים כאלו היו בשימוש במשך דורות רבים.
לקריאה נוספת
עריכה- Douglass W. Bailey, Prehistoric Figurines: Representation and Corporeality in the Neolithic. (Routledge Publishers, 2005) ISBN 0-415-33152-8.
- Peter Bellwood, First Farmers: The Origins of Agricultural Societies. (Blackwell Publishers, 2004) ISBN 0-631-20566-7
- Timothy Darvill, "Long Barrows of the Cotswolds and surrounding areas" (Publisher: Tempus Publishing, 2004) ISBN 0-7524-2907-8
- Prys Morgan (Ed), "History of Wales 25,000 B.C. A.D. 2000" (Publisher: Tempus Publishing, 2001) ISBN 0-7524-1983-8
- Frances Lynch, "Megalithic Tombs and Long Barrows in Britain" (Publisher: Shire Publications Ltd, 1997) ISBN 0-7478-0341-2
- A. Caseldine, "Environmental Archaeology in Wales" (Publisher: Lampeter: St David's University College Department of Archaeology, 1990)
- Paul Ashbee, "The Earthen Long Barrow in Britain: An Introduction to the Study of the Funerary Practice and Culture of the Neolithic People of the Third Millennium B.C." (Publisher: Geo Books, 1984) ISBN 0-86094-170-1
- Ian Hodder, Burials, houses, women and men in the European Neolithic, D Miller and C Tilley (eds), Architecture and Order (Oxford, Basil Blackwell, 1984)
- Mark Nathan Cohen, The Food Crisis in Prehistory: Overpopulation and the Origins of Agriculture. (New Haven and London: Yale University Press, 1977) ISBN 0-300-02016-3.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של תא הקבורה סנט לייתנס
- Cadw Page (אורכב 08.06.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ST LYTHANS CHAMBERED LONG CAIRN, RCAHMW
- St Lythans – Chambered Tomb at www.megalithic.co.uk
- St. Lythans Neolithic Chambered Long Barrow at www.stone-circles.org.uk
- Photos of St Lythans and surrounding area on geograph
ביאורים
עריכה- ^ באנגלית kissing gate, שער שדה נפוץ בבריטניה שנועד למנוע מבעלי חיים לצאת. צורתו מעגל המחולק דינמית לשני חלקים המאפשר לשניים עד שלושה אנשים להיכנס כל פעם
- ^ Chambered long barrow – סגנון המונומנטים שנבנו במערב אירופה באלף החמישי והרביעי לפני הספירה, בתקופה הנאוליתית המוקדמת. הם נבנו בדרך כלל מתלולית אדמה מוארכת שבסופה כמה תאי אבן שבהם נתגלו שלדים, כלומר הם שימשו לקבורה של כמה בני אדם. הם מייצגים את המסורת העתיקה ביותר של בניית אבן בעולם.
- ^ Severn-Cotswold tomb – סוג של תא קבר מגליתי שנבנה על ידי בני התקופה הנאוליתית מאזורי ויילס ודרום-מערב אנגליה בסביבות 3500 לפנה"ס
- ^ באנגלית cove, מונח שטבע האנטיקוואר ויליאם סטקלי והמתאר שלוש או ארבע אבנים עומדות היוצרות צורה של תא
- ^ באנגלית orthostat, סלע שצורתו דמוית לוח שהועמד בצורה מלאכותית ומהווה חלק ממבנה מגליתי
- ^ בוולשית cromlech, השם המקומי לדולמנים
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 "St Lythans Chambered Long Cairn, Maesyfelin; Gwal-y-Filiast". The Royal Commission on the Ancient and Historical Monuments of Wales website. 2007-07-26. אורכב מ-המקור ב-2012-12-23.
- ^ 1 2 "About Cadw". Cadw website. 2008. אורכב מ-the Welsh Assembly Government המקור ב-2011-06-29.
{{cite web}}: Check|url=value (עזרה) - ^ 1 2 3 the Welsh Assembly Government "Days out: St Lythans Burial Chamber". Cadw website. 2008.
{{cite web}}: Check|url=value (עזרה) - ^ St Lythans Burial Chamber - Megalithic Monuments on Waymarking.com
- ^ Portal "St Lythans — Chambered Tomb in Wales in South Glamorgan".
{{cite web}}: Check|url=value (עזרה) - ^ 1 2 3 Diego Meozzi "St Lythans chambered tomb". Stone Pages website. 1996–2003.
{{cite web}}: Check|url=value (עזרה) - ^ "Overview: From Neolithic to Bronze Age, 8000–800 BC (Page 1 of 6)".
- ^ "Genes link Celts to Basques".
- ^ (trading as www.stonehenge.co.uk) "Your guide to Stonehenge, the World's Favourite Megalithic Stone Circle". Stonehenge.co.uk website. 2008.
{{cite web}}: Check|url=value (עזרה) - ^ "Overview: From Neolithic to Bronze Age, 8000–800 BC (Page 3 of 6)".
- ^ 1 2 3 "GENUKI: St. Lythans".
- ^ The History of the Dyffryn Estate
- ^ St. Lythans Neolithic Chambered Long Barrow
- ^ Prys Morgan, History of Wales, 25,000 BC AD 2000, (Ed), 2008, Tempus, ISBN 9780752496313
- ^ "Students Find 5,000 Year Old Human Remains". University of Central Lancashire (UCLan) website. 2005-08-25. אורכב מ-Lancashire המקור ב-7 במרץ 2007.
{{cite web}}: (עזרה); Check|url=value (עזרה)