תדף
תדף או תאדף (בערבית: تادف) היא עיירה בסוריה, הנמצאת במרחק של כ-2 קילומטרים דרומית - מזרחית לעיר אל באב, כאשר בתיה הצפוניים נושקים כמעט לרחובות העיר הדרומיים וכ-32 קילומטרים ממזרח לעיר המחוז חלב.[1] סביב העיירה ממוקמים 23 כפרים ו-28 חוות. המוצרים העיקריים שמיוצאים מהכפרים ומהעיירה, דובדבנים וריבות. על פי מפקד האוכלוסין לשנת 2004 אוכלוסיית העיירה הייתה 41,786 נפש. העיירה, מוזכרת במסעות עזרא הסופר (בשנת-400 לפנה"ס) בימי שיבת ציון וכמו כן היא הייתה אתר נופש פופולרי בקיץ, בקרב יהודי חלב.[2]
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | מחוז חלב |
| נפה | נפת ג'בל סמעאן (נפת חלב) |
| גובה | 471 מטרים |
| דת | אסלאם סוני |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 41,786 (2004) |
| קואורדינטות | 36°20′53″N 37°31′48″E / 36.3480383°N 37.5299835°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
תיאור העיירה
עריכההעיירה ממוקמת במישורים של "עמק הזהב" ומוקפת בהרים מצפון ומדרום מזרח. ההרים הם ג'בל אד-דויר מדרום-מזרח, הר ברתום מצפון-מזרח וג'בל שייח אקיל מצפון-מערב. אדמת העמק חרסיתית מסוג לס או חולית.
רב האוכלוסייה מוסלמית סונית. בעיירה מספר מסגדים עתיקים ומודרניים. המסגד הגדול, מסגד אוסאמה בן זייד, מסגד שייח' אברהים ואחרים.
חקלאות
עריכהתדף, מפורסמת בזכות היבולים הרבים והגידולים החקלאיים שלה. בשנות בצורת חלק גדול מאוכלוסיית העיירה עובר לעבוד בחלב, בא-רקה, ובערים אחרות. בשנים רגילות, גידולים רבים מושקים ממי גשמים בלבד (חקלאות בעל, פלחה). הגידולים הם חיטה, שעורה, זיתים ופיסטוקים. גודל שטחי הפיסטוק חלבי מגיע ל-13,500 דונם. רימון, שעועית, תפוחי אדמה וירקות אחרים גדלים על מים מבארות (חקלאות שלחין). מספר עצי הרימון הגדלים מסביב לעיירה עולה על 35 אלף עצים. כבשים ופרות גדלים במרעה פתוח. ישנן גם חוות לגידול עופות באזור, למשל חוות חאג'י איברהים אל חג'ג' ומוחמד אלג'מיל. בעמק הזהב ישנן גם חוות דבורים המייצרות דבש.
העיירה מקבלת מים מתת-רשת השואבת מים מרשת נהר הפרת הראשית, המזרימה מים גם לעיר אל באב השכנה.
מסחר
עריכההעיירה תדף, מחוברת לעיר אל באב בכביש ראשי כמו גם מספר כפרים וחוות אחרים. אל באב מהווה את המרכז העיקרי של קהילה זו.
יש בעיירה שוק מסחרי פעיל, חנויות ומרכז קניות גדול, כמה בתי ספר תיכוניים, אגודות חקלאיות ובית מרקחת.
היסטוריה
עריכהעל בסיס הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו באזור העיירה יש המעריכים שבמקום התקיים ישוב כבר בשנת 2200 לפני הספירה, בין הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו במקום שרידי מתקנים עתיקים, תעלות מים רומאיות, מבנים עתיקים ומקדש קדום. בעיירה יש גם שוק מקורה עתיק ובית מרחץ ישן.
הכפר היה מיושב במהלך המאה ה-19 על ידי ערבים השייכים לשבט אנייזה.[3] בסוף המאה ה-19, הכפר ספג התקפות חוזרות ונשנות של שבטים נודדים (בדואים) שרצו לגנוב כבשים ובקר מהדירים והרפתות של תושבי העיירה שהיו מפוזרים במישורים שמסביב לכפרים. דווח כי תושבי הכפרים הצליחו לגייס למעלה מ-400 גברים חמושים כדי להגן על עדריהם ועל עדריהם של התושבים שנפגעו.[4] באותה תקופה התגוררו בעיירה כ-20 משפחות יהודיות[5] על כן היו שתיארו אותה כ"עיירה יהודית".[6] לפני חג שבועות יהודים מחלב נהגו להגיעה לעיירה על מנת לחגוג את החג ולהינפש במקום.
בשנת 1931 התגוררו בעיירה 15 משפחות יהודיות.[7]
אזכור עזרא הסופר
עריכההמסורת המקומית טוענת כי עזרא הסופר (בשנת 457 לפנה"ס) עצר בעיירה בדרכו מבבל לירושלים ובנה את בית הכנסת העומד עד היום בעיירה.[8] בשנת 1899 גילה מקס פון אופנהיים בבית הכנסת כתובות בעברית מהמאה ה-14.[9] ליד העיירה נמצא מעיין בשם עין אל-עוזיר. מסופר שעזרא היה משתקע בקביעות במקום במהלך שהותו בעיירה.[10][11] קבר המיוחס לעזרא ממוקם גם בעיירה והוא נשמר שלם במשך מאות שנים.[12]
במהלך עלייה לרגל לירושלים בשנת 1414, הודיעו ליצחק אלפאררה ממלאגה:
במרחק של שני מייל מהעיר חלב נמצא קברו של עזרא הסופר. שם רשם עזרא את התורה. . . כפר זה נקרא תדף ויש בו בית כנסת. . . מספרים שפעם בשנה מתרומם ענן מעל המקום ולא עוזב אותו.[13]
ישנם הגורסים שקבר עזרא הסופר ממוקם ליד בצרה, עיראק. מאידך על פי המסורת היהודית עזרא נפטר ונקבר בירושלים.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Royal Geographical Society (Great Britain) (1856). A Gazetteer of the World: Ta-Zzubin and appendix. A. Fullarton. p. 45. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Joseph A. D. Sutton (בינואר 1988). Aleppo chronicles: the story of the unique Sephardeem of the Ancient Near East, in their own words. Thayer-Jacoby. p. 162. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Van Nostrand's engineering magazine. D. Van Nostrand. 1881. p. 414. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Great Britain. Parliament. House of Commons (1860). House of Commons papers. HMSO. p. 42. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Israel Joseph Benjamin (1859). Eight years in Asia and Africa from 1846-1855. The author. p. 49. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Evangelical Christendom. Vol. XIV. London: William John Johnson. 1860. p. 42. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Aron Rodrigue (2003). Jews and Muslims: images of Sephardi and eastern Jewries in modern times. University of Washington Press. p. 170. ISBN 978-0-295-98314-1. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Lucien Gubbay; Abraham Levy (ביוני 1992). The Sephardim: their glorious tradition from the Babylonian exile to the present day. Carnell. p. 79. ISBN 978-1-85779-036-8. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Kevin J. Cathcart; Carmel McCarthy; John F. Healey (2004). Biblical and Near Eastern essays: studies in honour of Kevin J. Cathcart. Continuum International Publishing Group. p. 317. ISBN 978-0-8264-6690-7. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ David Sutton (30 במרץ 2005). Aleppo: city of scholars. Mesorah. p. 12. ISBN 978-1-57819-056-0. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ḥayim Sabato; Philip Simpson (2004). Aleppo tales. Toby Press. p. 53. ISBN 978-1-59264-051-5. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Walter P. Zenner (2000). A global community: the Jews from Aleppo, Syria. Wayne State University Press. p. 34. ISBN 978-0-8143-2791-3. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Josef W. Meri (2002). The cult of saints among Muslims and Jews in medieval Syria. Oxford University Press US. p. 24. ISBN 978-0-19-925078-3. נבדק ב-24 בנובמבר 2010.
{{cite book}}: (עזרה)