ויקיפדיה

תהליך קימברלי

תהליך קימברלי (באנגלית: The Kimberley Process Certification Scheme; בראשי תיבות: KPCS) הוא פורום בינלאומי המאגד ממשלות, ארגונים לא ממשלתיים וגופים שונים בענף היהלומים. התהליך החל לפעול ב-2003 במטרה להסדיר מערכת אמינה הבוחנת את הסחר ביהלומי גלם, ומונעת מסחר ביהלומי מריבה הנקראים גם "יהלומי דמים", כלומר ביהלומי גלם שעלולים לממן ארגוני טרור, מלחמות ופעילות הפוגעת בחלק מהמדינות מפיקות היהלומים באפריקה. התהליך החל בסדרת מפגשים בעיר קימברלי (עיר כורים) שבדרום אפריקה כיוזמה של ממשלות דרום אפריקה, נמיביה ובוצואנה שמטרתה לתעד את התנועה של יהלומי גלם בעולם.

מפת תהליך קימברלי
  מדינות חברות באמנת קיברלי
  מדינות שאימצו את עקרונות אמנת קימברלי

עקרונות תהליך קימברלי שנוסחו בעיקר על ידי אלי איזקוב קובעים כי לכל משלוח יהלומי גלם בין המדינות החברות חייבת להתלוות תעודת קימברלי רשמית של המדינה המייצאת. בנוסף, נטלה על עצמה מועצת היהלומים העולמית (WDC) מחויבות להצהיר על חשבוניות של יהלומים מלוטשים לאורך כל שרשרת מכירות היהלומים, כאשר ההטבעה על גבי החשבונית מעידה על ניקיונם של היהלומים. כמו כן, נקבע כי המסחר ביהלומי גלם עם מדינות שלא הצטרפו לתהליך אסור.

בתהליך קימברלי מיוצגות 85 מדינות. ישראל הייתה אחת ממייסדות התהליך, ובשנת 2003 הנפיקה את התעודה הראשונה בעולם[1].

מדינות חברות בוועידת התכנון של תהליך קימברלי

עריכה

להלן רשימה של 59 משתתפים המייצגים 85 מדינות (האיחוד האירופי מייצג 27 מדינות החברות בו ונחשבות למשתתף יחיד) החברות עם שנת הכניסה שלהן (והכניסה מחדש, לפי העניין) בסוגריים:

יושבי ראש

עריכה

היושב ראש מפקח על יישום התכנית, תפעול קבוצות העבודה, הוועדות והמינהל הכללי. המינוי מבוצע בכל שנה, כך שהיושב ראש הנוכחי מילא את תפקיד סגן היושב ראש בשנה הקודמת. להלן רשימה של יושבי הראש והסגנים של KPCS:

שנה יושב ראש סגן יושב ראש
2003 דרום אפריקה  דרום אפריקה קנדה  קנדה
2004 קנדה  קנדה רוסיה  רוסיה
2005 רוסיה  רוסיה בוטסואנה  בוטסואנה
2006 בוטסואנה  בוטסואנה האיחוד האירופי  הנציבות האירופית
2007 האיחוד האירופי  הנציבות האירופית הודו  הודו
2008 הודו  הודו נמיביה  נמיביה
2009 נמיביה  נמיביה ישראל  ישראל
2010 ישראל  ישראל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
2011 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ארצות הברית  ארצות הברית
2012 ארצות הברית  ארצות הברית דרום אפריקה  דרום אפריקה
2013 דרום אפריקה  דרום אפריקה הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
2014 הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין אנגולה  אנגולה
2015 אנגולה  אנגולה איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות
2016 איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות אוסטרליה  אוסטרליה
2017 אוסטרליה  אוסטרליה האיחוד האירופי  האיחוד האירופי
2018 האיחוד האירופי  האיחוד האירופי הודו  הודו
2019 הודו  הודו רוסיה  רוסיה
2020 רוסיה  רוסיה בוטסואנה  בוטסואנה
2021 בוטסואנה  בוטסואנה זימבבואה  זימבבואה

רקע היסטורי

עריכה

נושא יהלומי הדמים הגיע לתודעת הציבור ברחבי העולם, כאשר התחוללה מלחמת האזרחים באנגולה בשנת 1998. ארגון אוניטה (שם מלא: האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה (UNITA) ניהלה במשך ארבעים שנה מלחמה נגד השלטון המרכזי בלואנדה - בירת אנגולה. מלחמת האזרחים באנגולה החלה עקב ניסיונה של ארצות הברית להפיל את השלטון הקומוניסטי באנגולה. ארגון אוניטה קיבל את תמיכתן של ארצות הברית ודרום אפריקה במאבקו נגד השלטון המרכזי, שהיה מרקסיסטי וקיבל עזרה מברית המועצות[2].

המושג "יהלומי דמים", או "יהלומי סכסוך" (וגם "יהלומי קונפליקט"), הושמע לציבור הרחב בפעם בראשונה בשנת 1998: ארגון בריטי, קטן ולא ממשלתי, שנקרא "עדים גלובליים" (באנגלית: "Global Witness") פרסם דו"ח בשם "מסחר סוער" ("A Rough trade"). בדו"ח זה נאמר שמשנת 1992, עם סיום המלחמה הקרה, ארגון אוניטה שלט בכ-60 עד 70 אחוזים של ענף היהלומים באנגולה. באמצעות השליטה בכריית היהלומים והסחר בהם, זה הצליחו המורדים להמשיך את הסכסוך כנגד השלטון המרכזי בעוד כעשר שנים[3]. אוניטה, שלאחר סיום המלחמה הקרה איבד את תמיכתה של ארצות הברית ושל דרום אפריקה, החל לסחור ביהלומים כאמצעי מרכזי למימון המשך המאבק בשלטון המרכזי של אנגולה. המורדים כפו על האוכלוסייה המקומית לכרות עבורם יהלומים וסחרו בהם, וכך הצליחו לממן את פעילותם: לרכוש נשק ולשלם את משכורתם של חיילים שגויסו ללחימה[4].

מטרתו של הדו"ח הבריטי הייתה להביא לתודעה הציבורית את תפקידם המרכזי של היהלומים במימון מלחמות האזרחים ביבשת אפריקה. הרווחים הענקיים של יהלומי הדמים, המוערכים בכ-3.7 מיליארד דולר בין 1992 ל-1998 רק באנגולה, סייעו להמשכה של המלחמה ולמותם של כמיליון אנשים[5]. בשנת 1998 הטילה מועצת הביטחון של האו"ם סנקציות על מכירת יהלומים שנכרו בשטחה של אנגולה (החלטות 1173, 1176). וזאת על מנת לאסור את מכירת היהלומים שלא אושרו על ידי השלטון הלגיטימי באנגולה. זה היה הצעד הראשון בהקמת תהליך קימברלי בכל הקשור לסחר ביהלומים.

בין השנים 1991 ל-2001 סיירה לאון חוותה מלחמת אזרחים טרגית ואלימה במיוחד. בשנת 1991 ארגון המורדים "החזית המהפכנית המאוחדת" (באנגלית: RUF, Revolutionary United Front) עם תמיכתה של ממשלת ליבריה החלה להילחם בכל שטחה של סיירה לאון[6]. העיתונאים הגדירו את מקרי האלימות כבלתי ניתנים להבנה: המורדים של רו"ף הרגו כ-50,000 בני אדם, גירשו כמחצית מהאוכלוסייה המקומית והרסו חלק משמעותי של תשתיות המדינה. הגורמים המערביים כשלו להבין את הסיבות לאלימות הרבה. בינואר 2000 פרסם פא"ק, ארגון לא ממשלתי, (באנגלית: Partnership Africa Canada, בראשי תיבות: PAC, כיום נקרא: IMPACT) דו"ח על מצב המלחמה בסיירה לאון. מטרת הדו"ח (שנקרא באנגלית: "The heart of Matter: Sierra Leone, Diamonds and Human Security") הייתה להבין את מרכיבי המלחמה. ראשית, חוקרי הארגון הבינו כי כיבוש האזורים והשטחים בהם ניתן למצוא יהלומים, היא מטרתה הראשונית של RUF. שנית, הדו"ח הוכיח כי בשנות ה-90 ליבריה מכרה לבלגיה יהלומים בערך של מיליארד דולר, וזאת אף על פי שבליבריה לא קיים משאב זה[7]. הדו"ח הוכיח בנוסף כי אנשי RUF היו תלויים באופן מוחלט בכספי מכירת היהלומים לליבריה, אשר בתורה סיפקה תמיכה צבאית ואספקת נשק. הטענה המרכזית של הדו"ח הייתה שהמורדים (שהיו חסרי לגיטימציה וחסרי תמיכה פופולרית) הצליחו להילחם אך ורק בזכות היהלומים, והביאה לכך שהסיבה היחידה למלחמה הייתה בעצם היהלומים עצמם[8]. מסקנות אלו עזרו להבין מהי הסיבה לאלימות המתמשכת בסיירה לאון ולהסביר את חשיבותם של יהלומי הדמים.

יהלומי דמים

עריכה

בטבע קיימים שני סוגים של יהלומים: הסוג הראשון הוא יהלומים הנמצאים עמוק בתוך האדמה ונקראים יהלומי קימברלי. יהלומים אלה ניכרים מהאדמה בעזרת מכונות הדורשות השקעה גדולה ועובדים מקצועיים. ולכן רק גורמים מדיניים או חברות בינלאומיות יכולות לממן כריית יהלומים אלו. הסוג השני הוא יהלומים הנמצאים באזורי סחף שבהן הכרייה היא יחסית קלה ולא נדרשת אף מכונה תעשייתית, אלא כלים בסיסיים[9].

שני הדו"חות, על אנגולה ועל סיירה לאון, הצליחו להוכיח שיש קשר ישיר בין סוג היהלום, לבין הסיכוי שקבוצת מורדים תשתלט על משאב טבע זה על מנת לנצלו[10]. התברר שבמדינות בהן נמצאים יהלומי קימברלי, לא רק שפורצות פחות מלחמות אזרחים, אלא הם גם תורמים לעושרה ולהתפתחותה של המדינה. דרום אפריקה ובוטסואנה, שהן מדינות יציבות ועשירות, מהוות דוגמה טובה לרווחים האפשריים ממשאב טבע מסוג זה[11]. שני, נמצא כי היהלומים הנמצאים באזורי הסחף הם סוג של "קללה" למדינות האפריקניות. הקלות שבה אפשר לאסוף ולהוציא את היהלומים היא הגורם לאי היציבות במדינה: במדינות בהן השלטון הוא חלש ובעל לגיטימציה נמוכה, מצליחות קבוצות המורדים להשתלט על אזורי היהלומים בלי אורגניזציה מסובכת. די להן לכבוש את האזור ולכפות על האוכלוסייה לעבוד עבורם בתנאים מחפירים. מצב זה קיים במדינות כמו אנגולה, סיירה לאון והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

הכנס הראשון וההסכם

עריכה

שתי מלחמות האזרחים (באנגולה ובסיירה לאון) העלו לשיח הציבורי את נושא יהלומי הדמים והקשר שלהם לסכסוכים הארוכים והאלימים. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה ההבנה הציבורית העולמית שקיים קשר בין יהלומים לאלימות, טרור, ניצול אזרחים ומלחמות. החברות הבינלאומיות והמדינות המייצרות יהלומי קימברלי חששו כי דבר זה יביא לחרם מצד הצרכנים[12]. חשש החברות הבינלאומיות היה שייווצר מצב דומה למה שקרה בתעשיית הפרווה בשנות ה-90 (אחרי פרסום סרטוני וידאו המתארים את אופן ייצור הפרוות): הארגון "אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים" (PETA) הצליח לשכנע את הצרכנים להטיל חרם על המוצר ועקב כך תעשייה זו נפגעה קשות כלכלית לאורך שנים רבות[13]. בעקבות זאת שר האנרגיה והמינרלים של דרום אפריקה (אחת היצואניות הגדולות של יהלומים בעולם ומהמובילות את תהליך קימברלי) זימן פגישה, בעיר הכורים קימברלי שבדרום אפריקה, כדי לדון לראשונה בנושא יהלומי הדמים. חברות בינלאומיות, המדינות המייצרות וחברות לא ממשלתיות הוזמנו לפגישה רבת משתתפים של כל הקשורים בסוגיה. בפורום זה ובפגישה נוספת שהתקיימה לאחר חודש בלואנדה (בירת אנגולה), המשתתפים הגיעו להסכמה על כמה עקרונות מרכזיים:

  • להקים מערכת גלובלית לאיסור ייבוא יהלומים ללא תעודה המעידה על מקורה הלגיטימי של האבן.
  • לגרש מהסחר את כל מי שממשיך לעסוק ביהלומי דמים.
  • לצרף ליהלומים תעודת אחריות לכל שלבי יצירת האבן.
  • לצרף להסכם גם את האו"ם, G8, WTO, וכל גורם הקשור לתהליך יצירת היהלומים[14].

באחד בדצמבר 2000, הוועדה הכללית של האו"ם הסכימה על הצורך להקים שיטה אחידה למתן תעודות אחריות לגבי חוקיות היהלומים בכל הקשור למכירה או לקנייה של יהלומים ובכך למנוע את הסחר ביהלומי דמים (החלטות 55–56). בנובמבר 2003, במשא ומתן במסגרת תהליך קימברלי שהתקיים בשווייץ, המדינות החברות הסכימו על מה שנקרא מאז "תעודת קימברלי רשמית".

תעודה זו מבוססת על שני עקרונות:

  • ממשלות המדינות המייצרות יהלומים הן האחריות על כל אבן היוצאת מגבולות המדינה. על כל מדינה מייצרת לבדוק כל שלב בתהליך המכירה - מהמכרה ועד היצוא.
  • כל יהלום שנסחר בין מדינות חייב להגיע עם התעודה הרשמית של המדינה בו יוצר. אבנים המגיעות בלי תעודה ייתפסו ויוחרמו[15].

תהליך קימברלי הוא הסכם חופשי והמדינות הן שבוחרות אם להשתתף בו והן אינן מחויבות לו מבחינת המשפט הבינלאומי. לכן, כל החלטה בפורום צריכה את הקונצנזוס של כל המשתתפים בו. הפורום מתכנס אחת לשנה בעיר שנבחרת על ידי יו"ר הפורום. בכל שנה יבחר יו"ר חדש לפורום, ומכיוון שלא קיימת מזכירות מרכזית או סגל קבוע או תקציב, היו"ר הוא האחראי לכל הפעילות השנתית. נכון להיום השתתפו בתהליך 59 משתתפים המייצגים 85 מדינות (האיחוד האירופי והמדינות החברות בו נחשבות למשתתף יחיד). חברי תהליך קימברלי מהווים כ-99.8% מהייצור העולמי של יהלומי גלם[16].

סנקציות

עריכה

הפעם הראשונה שתהליך קימברלי החליט על הטלת סנקציות בכל הקשור לייצור יהלומים הייתה בשנת 2004 בבריסל, נשיאת הפורום באותה שנה הייתה קנדה. החשד היה שהרפובליקה של קונגו (או קונגו ברזוויל) מפרה את ההסכמים ומוכרת יהלומים מעבר ליכולת התעשייתית שלה. בשנים אלה פרצה מלחמת אזרחים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (קונגו קינשאזה) והרפובליקה של קונגו הואשמה, במסגרת הפורום, בקניית יהלומי קונפליקט מהמדינה השכנה. עקב כך הרפובליקה של קונגו גורשה מתהליך קימברלי. החלטה זו במסגרת תהליך קבלת הלגיטימציה והכוח של הפורום במערכת הבינלאומית הייתה בעלת חשיבות רבה ובכך תהליך קימברלי הוכיח לכל העולם את האפקטיביות שלו. הרפובליקה של קונגו נפגעה קשה כלכלית עקב גירושה מהסחר העולמי, רק בשנת 2007 המדינה האפריקאית התקבלה בחזרה לפורום[17].

חסרונות ומגבלות

עריכה

בתהליך קימברלי קיימות מספר מגבלות וחסרונות:

  • חלק משמעותי של הבדיקות ושל מתן התעודות תלוי במדינות המייצרות. מדובר במדינות חלשות, אשר בהן אין כמעט שלטון חוק ורמות השחיתות בהן גבוהות מאוד. ייתכן שבמדינות אלו מהימנותה של התעודה אינה מספיק טובה.
  • מדינות לא חברות (שאינן יכולות להשתתף בסחר הבינלאומי) יכולות למכור יהלומים למדינות החברות ומשם להכניס את האבנים לשוק (דבר זה אסור לפי תהליך קימברלי, אבל המדינה המוכרת יכולה לזייף את התעודה).
  • תהליך קימברלי תלוי בתמיכה של דעת קהל - הציבור במערב, ולכן יש סיכוי שאם תמיכה זו תופסק או תופחת, או שהציבור ישכח את נושא יהלומי הדמים ותוקפו של התהליך ייפגע.

חשוב לזכור שהשתתפותן של החברות הבינלאומיות היא מרכזית בתהליך וללא הלחץ של הצרכנים שרובם במערב, הן עלולות לפרוש מהתהליך[18].

תהליך קימברלי בישראל

עריכה

מדינת ישראל היא המדינה הראשונה שהתחילה להשתמש בתעודות קימברלי בסחר ביהלומים. תל אביב היא אחד מהמרכזים הבולטים של סחר היהלומים בעולם, מפני שעבוד היהלומים בה נעשה באיכות מאוד גבוהה. במאי 2004 - ישראל הייתה המדינה השנייה שעברה את ביקורת קימברלי. הוועד של הפורום הקדיש שעות רבות לבדיקת התהליכים במשרדי הפיקוח על היהלומים ובנוסף ערך סיור במפעלי יהלומים, בבורסת היהלומים ואף נפגש עם ראשי הענף.

בשנת 2010 ישראל הייתה נשיאת תהליך קימברלי, ובאותה שנה הכנס השנתי התקיים בישראל (בירושלים ובתל אביב). לתפקיד יו"ר התהליך התמנה בועז הירש, ראש המינהל לסחר חוץ במשרד התמ"ת. הירש הוא הישראלי הראשון שכיהן בראשות תהליך בינלאומי. לתקופת כהונתו הציב הירש שלושה יעדים: אכיפה בשיתוף עם המכס העולמי, הקמת ועדה לפתרון בעיות סחר והקמת גוף ידע של התהליך. ישראל אירחה את כנס קבוצות העבודה של התהליך אשר התקיים על רקע דיווחים על אי עמידתה של זימבבואה בדרישות התהליך והמשך הפגיעה בזכויות האדם באזור המרנגה בזימבבואה[19].

לקריאה נוספת

עריכה
  • חיים אבן-זוהר, כריית יהלומים בעולם, מדיניות ואסטרטגיה במרכזי הגלם, (עורכת: שירה עמי), מכון היהלומים הישראלי IDI‏, 2007
  • Bieri, Franziska. “From blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry” / Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010.

Global witnees

  • Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009
  • “Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war” edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published by Boulder, Colo. : L. Rienner, c2005
  • “Voluntary programs: a club theory perspective” edited by Matthew Potoski and Aseem Prakash. Published Cambridge, Mass.: MIT Press, c2009
  • INTERLAKEN DECLARATION OF 5 NOVEMBER 2002 ON THE KIMBERLEY PROCESS CERTIFICATION SCHEME FOR ROUGH DIAMONDS

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא תהליך קימברלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ישראל – הראשונה ליישם "תהליך קימברלי" ביהלומים, באתר ynet, 5 בינואר 2003
  2. ^ Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry / Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG. 17.18
  3. ^ Global Witness 1998
  4. ^ Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 65.66.67.
  5. ^ Cramer, Civil War is not a Stupid Thing - Accounting for violence in developing countries) Hurst and Co, London, 2006-, P. 155
  6. ^ Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war / edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published:Boulder, Colo. : L. Rienner, c2005. P50.51
  7. ^ Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 69.
  8. ^ Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 69 70.
  9. ^ Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry / Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG 5.6.
  10. ^ Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 69,70
  11. ^ Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry / Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG 5,6.
  12. ^ “Voluntary programs: a club theory perspective” edited by Matthew Potoski and Aseem Prakash. Published Cambridge, Mass.: MIT Press, c2009. P. 94-95
  13. ^ Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry / Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG.64.65
  14. ^ Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war / edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published:Boulder, Colo. : L. Rienner, c2005. P52.53
  15. ^ INTERLAKEN DECLARATION OF 5 NOVEMBER 2002 ON THE KIMBERLEY PROCESS CERTIFICATION SCHEME FOR ROUGH DIAMONDS. And “Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war” edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published: Boulder, Colo.: L. Rienner, c2005. P 52,53
  16. ^ http://www.kimberleyprocess.com/structure/participants_world_map_en.html
  17. ^ Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry / Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG 132-133
  18. ^ “Voluntary programs: a club theory perspective” edited by Matthew Potoski and Aseem Prakash. Published Cambridge, Mass.: MIT Press, c2009. P 101-103
  19. ^ תהליך קימברלי: יש לעצור את הסחר ביהלומים מזימבבואה, Human Rights Watch, ‏21 ביוני 2010
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=תהליך_קימברלי&oldid=39898527"