תוכנית פובוס

תוכנית פובוס (ברוסית: Программа Фобос, באנגלית: Phobos program) הייתה תוכנית חלל סובייטית לחקר כוכב הלכת מאדים וירחיו. במסגרת תוכנית זו שוגרו גשושיות "פובוס 1" ו-"פובוס 2". בנוסף למדעני ברית המועצות בתוכנית השתתפו מדענים מצרפת ומדינות נוספות.

תכנון הגשושיות במשרד התכנון לבוצ'קין החל בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 על בסיס גשושיות מדגם "ונרה". כל גשושית כללה יחידה שהייתה אמורה להישאר במסלול סביב פובוס, יחידת נחיתה ויחידת הנעה. בגשושיות הותקנו מספר רב של מכשירים (מערכת צילום, ספקטרומטר תת־אדום, טלסקופ, ספקטרומטר על־סגול, מכ"ם, ספקטרומטר מסה ועוד) ובנוסף הותקנו מערכות קשר ובקרה.

גשושית פובוס 1

הגשושית שוגרה ב-7 ביולי 1988 מקוסמודרום בייקונור בעזרת משגר מדגם "פרוטון". ב-16 ביולי 1988 בוצע תיקון המסלול. ב-18 באוגוסט ניהול הטיסה עבר ממרכז הבקרה ביבפטוריה למרכז בקרה במוסקבה. ב-28 באוגוסט לגשושית נשלחה פקודה שגויה. לאחר גילוי הטעות כל הניסיונות לתקנה לא צלחו. ב-3 בנובמבר 1988 ניסיונות ליצור קשר עם הגשושית הופסקו.

בשלבים הראשונים של הטיסה הופעל טלסקופ שחקר השמש ובוצעו צילומי רנטגן רבים שהועברו למרכז הבקרה.

גשושית פובוס 2

הגשושית שוגרה ב-12 ביולי 1988 מקוסמודרום בייקונור בעזרת משגר מדגם "פרוטון". ב-21 ביולי 1988 וב-23 בינואר 1989 בוצעו תיקוני המסלול. ב-29 בינואר הגשושית עברה למסלול סביב מאדים. עד למרץ 1989 הגשושית הייתה במסלול סביב מאדים וחקרה את כוכב הלכת. במקביל בוצעו צילומי פובוס. ב-25 במרץ 1989 פובוס צולם במרחק של 191 ק"מ. התקרבות לפובוס ושחרור יחידת נחיתה היו מתוכננים ל-4 באפריל. אמנם ב-27 במרץ לא התקיים קשר עם הגשושית וכל הניסיונות לחדש את הקשר נכשלו. ב-15 באפריל 1989 הוכרז על סיום המשימה.

הגשושית ביצע מספר צילומי פובוס והעבירה נתוני מדידות של המכשירים השונים. בפובוס התגלו תעלות ברוחב 100-200 מ' ובעומק של 10–20 מ'. אורך התעלות עד ל-30 ק"מ. רוב התעלות מתחילות במכתש סטיקני שקוטרו כ-10 ק"מ (כשליש מקוטר פובוס עצמו). לא התגלו סימני מים על פובוס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תוכנית פובוס בוויקישיתוף