תומאס אלווה אדיסון
תומאס אלווה אדיסון (באנגלית: Thomas Alva Edison; 11 בפברואר 1847 – 18 באוקטובר 1931) היה ממציא ואיש עסקים אמריקאי אשר המציא ופיתח מוצרים רבים שנועדו לצריכה המונית, בהם פונוגרף, הטלגרף הדו כיווני ועוד.
 | |
| תומאס אלווה אדיסון, 1922 | |
| לידה |
11 בפברואר 1847 מיילן (אנ'), אוהיו |
|---|---|
| פטירה |
18 באוקטובר 1931 (בגיל 84) ווסט אורנג' (אנ'), ניו ג'רזי |
| שם לידה |
Thomas Alva Edison  |
| ענף מדעי |
המצאה, תסריטאות, ממציא, הנדסה, יזמות עסקית, הנדסת חשמל, יזם |
| מקום מגורים |
 ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Thomas Edison National Historical Park |
| עיסוק | תעשיין, ממציא |
| מקום לימודים |
קופר יוניון (1879) |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
צ'ארלס אדיסון, מאריון אסטל אדיסון אוזר, מדליין אדיסון סלואן, תומאס אלווה אדיסון ג'וניור, תאודור מילר אדיסון, ויליאם לזלי אדיסון |
| תרומות עיקריות | |
| פונוגרף, הטלגרף הדו כיווני והמרובע ועוד. בעל 1,093 פטנטים | |
| חתימה |
 |
  | |
A Day with Thomas Edison
(1922)
בזמנו נחשב אדיסון לממציא הגדול והמפורסם בעולם ("הקוסם ממנלו פארק"), הוא רשם מספר שיא של 1,093 פטנטים ברחבי העולם, אולם רבים מהפטנטים שלו היו שכלול של המצאות קודמות (למשל הטלפון) עליהם עבדו בין היתר רבים מעובדיו. ביקורת שהושמעה כלפי אדיסון הייתה כי אינו משתף אחרים בקרדיט על ההמצאות.
אדיסון היה ממייסדיה הבולטים של תעשיית הקולנוע בתחילת המאה ה-20 ויזם את הקמת "חברת הפטנטים של סרטי הקולנוע" (Motion Picture Patents Company), שהייתה ידועה גם בשם "המונופול של אדיסון" (Edison Trust). חברה זו הייתה תאגיד של תשעת אולפני הקולנוע המרכזיים באותה תקופה.
ראשית חייו
עריכה
אדיסון נולד במיילן (אנ') שבאוהיו וגדל במישיגן. הוא היה חירש באופן חלקי מנערותו. אדיסון כמעט שלא למד בבית ספר, אלא אמו לימדה אותו בחינוך ביתי.
בנעוריו עבד אדיסון כמוכר חטיפים וממתקים ברכבות, ואף עבד כמוכר ירקות. ב-1860 עבד כמפעיל טלגרף שהיה מוכר במהירות עבודתו. אחדות מהמצאותיו הראשונות היו קשורות לטלגרף האלקטרוני. בסביבות 1862 הדפיס אדיסון והוציא לאור את העיתון "The Weekly Herald". היה זה העיתון הראשון שהודפס על גבי סרט נע. את הפטנט הראשון שלו רשם אדיסון ב-1 ביוני 1869 על מכונת הצבעה חשמלית[1], אלא שזו לא זכתה להצלחה.
הקריירה של אדיסון כממציא
עריכהאדיסון החל את הקריירה שלו כממציא בניוארק, ניו ג'רזי, תוך שכלול המצאות שונות, ביניהן מתקנים טלגרפים שונים. ההמצאה הראשונה שהביאה לאדיסון פרסום עולמי הייתה ה"פונוגרף" ב-1877, אף שגם אותו אדיסון לא המציא אלא פיתח גרסה משלו. מספר שנים לפני הפיתוח של אדיסון, הממציא הצרפתי אדואר-לאון סקוט דה מרטנוויל (אנ') רשם כפטנט את ה"פונאוטוגראף", וכך למעשה המציא את המכשיר המעשי הראשון להקלטה ולהשמעה של קול.
הפונוגרף
עריכהפיתוח הפונוגרף היה בעל חשיבות רבה כיוון שהציג דרך לשמר קול ולשחזר אותו. הפונוגרף הוא מעין אבטיפוס לגרמופון (פטיפון) שהומצא ב-1877. כשאדיסון מצא דרך לשימור הקול הוא בא לטכנאי לנסות את ההמצאה. לצורך הקלטה הוא שר לתוך שפופרת המחוברת לממברנה דקה שבקצה שלה מחט חדה. גלי הקול הרעידו את המחט שחרטה שקעים על גבי גליל מסתובב מצופה ברדיד בדיל. סיבוב הגליל מחדש כנגד המחט הרעיד את הממברנה שהשמיעה גלי קול, וכך הנציחה את שיר הילדים "למרי היה טלה קטן" (Mary had a little lamb). ואכן השיר השתמר בהקלטה ו"עשה היסטוריה". המנגנון לסיבוב הגליל במכשיר זה היה בורג שסובב בעזרת ידית.
לפונוגרף המסחרי של אדיסון הייתה מין "אוזן" גדולה בצורת חרוט עשויה פליז שבלטה מהמכשיר. חברת תקליטים ידועה His Master's Voice אימצה אוזן זו ללוגו שלה, בצורת כלב שאזנו כרוייה לאוזן המכשיר (פטיפון); בבחינת "שומע קול אדוניו". הסיפור שמאחורי הלוגו הזה הוא שהצייר שצייר את הלוגו צייר בתחילה פונוגרף עם כלב והציע אותו לאדיסון שדחה את ההצעה. חברת גרמופון הבריטית קיבלה את ההצעה והצייר נאלץ למחוק בציור את הפונוגרף ולהחליפו בפטיפון מאז הייתה החברה מזוהה בכל העולם עם הלוגו הזה ונקראה אחר כך His Master's Voice ובקיצור HMV.
מנלו-פארק
עריכההמצאותיו הרבות של אדיסון נחקרו ושוכללו במוסד אותו הוא הקים – מעבדת המחקר מנלו פארק, אשר מוקמה בניו ג'רזי בעיר שנקראת היום על שמו - אדיסון. זו הייתה הפעם הראשונה שהוקם מוסד אשר מטרתו המוצהרת היא ייצור חידושים טכנולוגיים ושיפורם באופן קבוע.
אף על פי שהחידושים עליהם זכה אדיסון בפטנט לא היו ייחודיים, אדיסון הראה יכולות מיוחדות ברישום פטנטים והבסה של המתחרים על ידי שיווק טוב יותר. דוגמה בולטת לכך היא הנורה החשמלית הנחשבת למרכזית מבין המצאותיו.
הנורה החשמלית
עריכהכאשר אדיסון המציא אב טיפוס לנורה, המונים הגיעו לצפות בה, והתפעלו מאור הנורה הצח לעומת העששיות שקדמו לה והיוו אמצעי ההארה המקובל ביותר באותה תקופה. הנורה עבדה על שפופרת ריקה מאוויר שבתוכה חוט פחם לוהט. סוד הצלחתה של ההמצאה היה שבנורה לא נמצא חמצן שביכולתו לשרוף את חוט הפחם עם הדלקת הנורה.
למרות זאת, אדיסון לא היה הראשון שפיתח את נורת הלהט החשמלית. מספר מעצבים כבר החלו לפתח אותה, ביניהם הממציאים ג'וזף סוון, הנרי וודוורד, מת'יו אוונס ואחרים. אדיסון לקח את העיצובים הקיימים ודחק בעובדיו לייצר נורה חשמלית הנדלקת לזמן ממושך יותר. ואכן, הם הצליחו לעשות זאת ב-1879, לאחר ארבע שנים של ניסיונות, ויותר מ-2,000 ניסיונות בחומרים שונים וכך אדיסון הפך את הנורות למוצר צריכה המוני (שתי נורות שיוצרו בשנה זאת עדיין נמצאות במצב תקין, ומוצגות במנלו פארק שם הן מודלקות ליום אחד בכל שנה, יום הולדתו של אדיסון).
לשם שיווק הנורות ניסה אדיסון לפתח רשת להפצת חשמל שעובדת עם גנרטורים לזרם ישר. ניסיון זה נכשל, לטובת זרם החילופין שהיה מתאים יותר, וקודם על ידי הממציא ניקולה טסלה ואיש העסקים ג'ורג' וסטינגהאוז. מאבק קשה זה כונה מלחמת הזרמים. בין השאר, כלל המאבק ניסיון מצידו של אדיסון להשחיר את שמו של זרם החילופין על ידי הפצרה בשלטונות ניו יורק להשתמש בזרם החילופין למטרות הוצאה להורג בכיסא חשמלי, בטענה שהוא מתאים יותר לביצוע פעולה זו, ואף לקרוא לה "תהליך וסטינגהאוז". אף ששיטה זו להוצאה להורג הפכה למקובלת בארצות הברית, בסופו של דבר הפסיד אדיסון במלחמה הכוללת מול וסטינגהאוז וזרם החילופין. שמו התפרסם בעקבות פרסומים שעשה לו התעמולן אדוארד ברנייס. כן כחלק ממלחמת הזרמים, הואשם אדיסון בהמתת הפילה טופסי, אך לימים היסטוריונים קבעו כי אין לו קשר לכך.
המצאות נוספות אותן מייחסים לאדיסון
עריכהאדיסון רשם על שמו כ-1,093 המצאות[2]. להלן כמה מן המצאותיו העיקריות:
- טלגרף דו כיווני.
- טלגרף מרובע (היכול להעביר שני מסרים מכל כיוון).
המצאות שאדיסון שכלל
עריכה-
אדיסון עם פונוגרף מוקדם -
שרטוט בקשת הפטנט של אדיסון לנורה החשמלית
פרסים שקיבל ומפעלים להנצחתו
עריכהאדיסון קיבל פרסים רבים במהלך חייו ואחריהם ובמדינות רבות הוא הונצח בדרכים רבות. אחד הפרסים הבולטים שקיבל הוא מדליית הזהב של הקונגרס. יתרה מזאת, פרסים הנושאים את שמו של אדיסון מחולקים לממציאים ואנשי טכנולוגיה מצטיינים על ידי גופים ממוסדים מגוונים.
מפעל הנצחתו של אדיסון הוא כה ענף, עד שקשה לסכמו. ברחבי העולם קרויים על שם אדיסון בתי ספר, מכללות, מוזיאונים, בתי קולנוע, רחובות, כיכרות וכיוצא בזה. פסלים בדמותו מצויים במקומות שונים ובולי דואר נושאי דיוקנו יצאו במדינות שונות. חברות כלכליות שונות נושאות את שמו של אדיסון בשמן שלהן. כהנצחת תרומתו לקולנוע, טביעות ידיו של אדיסון מונצחות בשדרת הכוכבים של הוליווד. במדינת ניו ג'רזי קרויה, כאמור, עיירה שלמה על שם אדיסון. בשנת 2016 הוכנס פסלו לאוסף היכל הפסלים הלאומי המוצג בבניין הקפיטול בוושינגטון די. סי.
מדינת ישראל הוציאה בול דואר, הנושא את דיוקנו של אדיסון ובירושלים פעל במשך שנים קולנוע אדיסון. בחיפה, אשדוד, נתניה ובלוד מצויים רחובות, הקרויים על שם אדיסון.
-
פסל בדמות אדיסון הצעיר, בעיר הורטון פארק, שבמישיגן -
מטבע דולר אמריקני מכסף, הנושא את דיוקנו של אדיסון
.png)
דעותיו
עריכהזכות הצבעה לנשים
עריכהאדיסון היה תומך של זכות הבחירה לנשים. הוא אמר ב-1915, "לכל אישה במדינה הזו תהיה ההצבעה." אדיסון חתם במיוחד על הצהרה התומכת בזכות בחירה לנשים[3][4].
יחסו ליהודים
עריכהדומה כי יחסו של אדיסון ליהודים היה מורכב. מצד אחד היו לו דעות קדומות כלפי היהודים, אך מצד שני הוא הביע תמיכה ברצון שלהם לחופש ושוויון והעסיק אותם במעבדה שלו[5].
בספרו "המצאת הבדידות" טוען פול אוסטר כי אבא שלו התקבל לעבודה כעוזר מחקר במעבדתו של תומאס אדיסון, אך פוטר ביום שאחרי כאשר אדיסון גילה כי הוא יהודי[6].
לקריאה נוספת
עריכה- ג`יין אדאיר, תומאס אלווה אדיסון המצאת העידן החשמלי תרגום ברוך גפן מאנגלית, 135 עמודים בכריכה קשה. ידיעות ספרים ספרי חמד, 2000.
- דייוויד בודאניס, היקום החשמלי סיפורו האמיתי והמהמם של החשמל. כתר ספרים 2006. תרגום מאנגלית איריס רילוב.
- ג'ורג' סנדס ברין, תומאס אדיסון: האיש ופעלו, תל אביב: הוצאת אמנות, 1933. 2 כרכים. 242 עמ'.
ספרות ילדים ונוער
עריכה- כוכב, תמר, תומאס אדיסון: הממציא שהאיר את העולם סדרת ממציאים ומגלים. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תש"ע 2010 (הספר בקטלוג ULI)
- מרגרט פרית', מי היה תומאס אלווה אדיסון?, הוצאת שוקן, תשע"ד 2014 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
- מדענים וממציאים, מוזיאון המדע ירושלים - תומאס אלוה אדיסון
ניר אריה, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אורי נסים, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- תסכית בעקבות הספר "הנער הממציא" מאת סו נתרידג'. מתוך אוסף תקליטי קול ישראל בקטלוג הספרייה הלאומית.
- גליליאו צעיר, האיש שלא הִפסיק להמציא, באתר "הידען", 10 בפברואר 2015
- תומאס אדיסון, מפגשים מהסוג החזותי
- תומאס אדיסון, משרד החינוך תקשוב דרום
- המצאת נורת החשמל
- תומאס אלווה אדיסון, מדע יום יום במאה ה-19
- היסטוריה וביקורת על אדיסון סרטון YouTube באנגלית
BioCast - אלף אישים באלף שניות: תומאס אלווה אדיסון, באתר iCast, 28 באפריל 2011(הקישור אינו פעיל, 2 בדצמבר 2019)- איתי נבו, האיש שהדליק את האור, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 11 בפברואר 2017
- תומאס אלווה אדיסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תומאס אלווה אדיסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אדיסון בארץ ישראל, 1903, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- כתבי תומאס אלווה אדיסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
תומס אלוה אדיסון (1847-1931), דף שער בספרייה הלאומית
תומאס אלווה אדיסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
תומאס אלווה אדיסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
תומאס אלווה אדיסון, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Rutgers University, The Edison Papers. Retrieved March 20, 2007
- ^ * ניר אריה, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ "Article clipped from Passaic Daily News". Passaic Daily News. 1915-10-07. p. 12. נבדק ב-2024-02-24.
- ^ "Male suffrage support". Passaic Daily News. 1915-10-07. p. 12. נבדק ב-2024-02-24.
- ^ Lewis Brett Smiler, Was Thomas Edison anti-Semitic, Thomas A. Edison Papers
- ^ Paul Auster, The Invention of Solitude, Penguin Books, 2007, עמ' 52