תור הזהב (מיתולוגיה יוונית)
המונח "תוֹר הזהב" (ביוונית: Χρυσόν Γένος, "כריסון ינוס") במיתולוגיה היוונית מתייחס לתקופה המאושרת ביותר בתחילת האנושות (לפני תקופות הברזל הארד והכסף). הייתה זו תקופה שבה האדם היה טהור ובן אלמוות, ושבה שרר מצב אידיאלי של שלום, הרמוניה, יציבות ורווחה.
.jpg)
המשורר היווני הסיודוס בן המאה השמינית לפנה"ס מסביר בפואמה "עבודות וימים" כי לפני תקופתו התקיימו ארבע תקופות, שהראשונה והמושלמת ביותר שבהן הייתה "תור הזהב". הוא כתב:
"הם חיו כאלים ללא צער בלבם, משוחררים מכל צרה ועמל. זרועותיהם ורגליהם לא בגדו בהם מעולם. הם היו מאושרים ונמצאו מעבר להישג ידו של כל פגע. וכאשר מתו היה זה כאילו נתפסו לתרדמה עמוקה. הם שכנו בשלום על אדמתם העשירה שהניבה פרי למכביר, וניהנו מאהבתם של האלים."
תור הזהב מופיע גם ביצירותיהם של המשוררים הרומיים ורגיליוס ("עבודת האדמה") ואובידיוס ("מטמורפוזות"). אובידיוס כתב:
בדור הזהב שהיה בראשית - לא חוקים ולא אונס
צדק לימדוהו ותום, אך ליבו הטהור הדריכהו..
לא נצצו חרבות וכובע. ללא קרב ומלחמה
נחו לבטח עמים ויראו מנוחה..
לא נחרשה אדמה, לא עובדה - ושדותיה הזהיבו:
שחו משפע ברכה שיבולים ותיקודנה לארץ— מטמורפוזות ספר ראשון, תרגום שלמה דיקמן
תור הזהב בא לקיצו כשהודח סטורן ויופיטר תפס את מקומו, אז התחיל "תור הכסף" בו נוצרו עונות השנה (במקום האביב התמידי של תור הזהב) והאדמה החלה לדרוש עיבוד כדי להפיק יבול.
המונח משמש בהשאלה לתיאור כל תקופה טובה בתולדות ציוויליזציה כלשהי.
