תותח ימי

תותח המורכב על אוניית מלחמה

תותח ימי הוא תותח המורכב על ספינת מלחמה. תותחים אלו משמשים להתקפת ספינות אויב בעת לוחמה ימית, או להפצצת מטרות על היבשה. לעיתים המונח "תותח ימי" מתייחס לתותחי חוף המוצבים על היבשה במטרה לטווח ספינות, למנוע מעברן או כניסתן לאזורי חוף. קיימת אף הבחנה בין תותח ימי לבין תותח סיפון שהוא תותח בעל קוטר קטן יותר ומותקן על ספינות מלחמה קטנות יותר, ספינות סיור ומשחתות.

אנימציה של פעולת תותח ימי בריטי מדגם Mark I בקוטר 15 אינץ' (381 מ"מ), אשר היה בשימוש הצי הבריטי בין השנים 1913–1959
ירי תותחים ימיים בקוטר 406 מ"מ מאוניית מערכה מסדרת איווה "איווה" של הצי האמריקאי. בתותחים אלה ניתן לשגר פגזים בעלי ראש קרב גרעיני עד לטווח של 38 ק"מ

תקופת השיא בפיתוח ובשימוש בתותחים ימיים החלה עם הופעתן של אוניות מערכה דוגמת אה"מ דרדנוט. תקופה זו, בה תותחים ימיים היו נשק בעל עוצמה אסטרטגית, נמשכה החל משנת 1906 ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה אוניות מערכה צוידו בתותחים ראשיים שקוטרם הלך וגדל, מ-305 מילימטרים (12.0 אינץ') ל-381 מ"מ ועד ל-406 מילימטרים (16.0 אינץ'). ככל שגדל קוטר התותחים גדל אף טווח הירי וכוח ההרס של הפגזים. התותחים הימיים בעלי הקוטר הגדול ביותר שהורכבו על אוניות מערכה היו תותחי אוניות המערכה היפניות מסדרת יאמטו בקוטר 460 מילימטרים (18 אינץ'). אלה ירו פגזים במשקל 1,460 ק"ג לטווח מקסימלי של 42 ק"מ.

מגבלת הטווח של התותחים הימיים הכבדים בישרה את עליית חשיבותם של מטוסי הקרב הימיים, בעוד שהתותחים הימיים הקלים יותר והתותחים הימיים נגד מטוסים איבדו מחשיבותם לטובת טילים מונחים בעלי טווח ארוך יותר וגמישות רבה יותר בתפעולם. תותחים ימיים ממשיכים להיות בשימוש על ספינות מלחמה. בספינות מלחמה מודרניות, כגון משחתות ופריגטות, מותקנים בדרך כלל שני תותחים לכל היותר.

"מרוץ חימוש" בלתי פוסק בין מפתחי כלי נשק ימיים ונשקי חוף גרמה מחד לפיתוחו של תותח ימי בעל טווח וכושר חדירה גבוה יותר, ומנגד פיתוח ספינות מלחמה המשוריינות באופן עמיד יותר, תחומים אלה התפתחו באופן מואץ במהלך 150 השנים האחרונות. כיוון שהתותחים הימיים הפכו מדויקים יותר, בעזרת כוונות אופטיות משוכללות, הנחיית לייזר וראדאר, בעזרת מנגנוני ייצוב חצובת התותח, גדלו באופן ניכר הטווחים בהם נערכים בדרך כלל קרבות ימיים. בשלהי המאה ה-19 היו הקרבות הימיים מתנהלים בדרך כלל מטווחים של 4–8 ק"מ, בסוף מלחמת העולם השנייה התנהלו קרבות ימיים מטווחים של 30–40 ק"מ. אוניות מערכה פרה-דרדנוט היו נושאות שריון כבד בצידי האוניה, כדי להגן עליהן מפני ירי בכינון ישיר, אשר היווה את האיום העיקרי. עם הגדלת הטווח המדויק של התותחים וכלי נשק ימיים אחרים, ניתנה תשומת לב גוברת להגנת ספינות המלחמה מפני איומים על גבי הסיפון ובקרקעית האוניה.

ככל שהתפתחו התותחים הימיים, פותחו תותחים עם קנה ארוך יותר כדי להגביר את מידת דיוקם. בימינו, אורך קנה תותח ימי בקוטר 406 מילימטרים (16.0 אינץ') הוא למעלה מ-20 מטרים. יצור קנה תותח בממדים כאלה מחייב אמצעי יצור משוכללים ובקרת איכות מעולה, אחרת עלול הקנה להתעקם, או אף להתפוצץ, לאחר שימוש תכוף.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא תותח ימי בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.