תחפנחס

תַּחְפַּנְחֵס (בפיניקית: 𐤕𐤇𐤐𐤍𐤇𐤎), הידועה גם כדָפַנֶה או תַּפַנֶה, הייתה עיר במצרים העתיקה, על גדת הזרוע הפלוסית של היאור (זרוע מזרחית, הנשפכת לים התיכון במערב סיני, שחרבה מזה מאות שנים), מערבית למקום בו מצויה כיום העיר קנטרה.

תחפנחס

אין תמונה חופשית
שמות נוספים	דָפַנֶה (Δάφναι)
מיקום
מדינה	מצרים
קואורדינטות	30°51′38″N 32°10′17″E
(למפת מצרים מוגדלת)   קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון הים האדום תחפנחס (למפת מצרים רגילה)   קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון הים האדום תחפנחס

הרודוטוס כותב כי במאה ה-7 לפנה"ס ייסד פרעה פסמטיכוס הראשון חיל משמר של שכירי חרב זרים בתחפנחס (דפנה בלשונו), רובם יוונים איונים וקארים, מכיוון שהעיר הייתה סמוכה לגבול המזרחי של מצרים (שלא כוללת מבחינה היסטורית את סיני). לאחר חורבן ירושלים בידי נבוכדנצר מצאו מקלט בתחפנחס פליטים יהודים, ביניהם הנביא ירמיהו, כמסופר בספר ירמיהו: ”וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וַיָּבֹאוּ עַד תַּחְפַּנְחֵס” (מ"ג, ז).

לפי עדות מכתבי הפפירוס הפיניקיים, ישבו בתחפנחס גם פיניקים.

כאשר קיבלה נאוקרטיס את המונופול על הסחר עם יוון מידי הפרעה יעחמס השני, עזבו היוונים את תחפנחס, והמקום ירד מגדולתו. כבר בימי הרודוטוס צוין כי המקום עזוב וחרב, אך ניתן היה עדיין להבחין בשרידי המעגן והבתים.

המקום נתגלה מחדש על ידי פלינדרס פיטרי בשנת 1886. במקום נמצאה מצודה ומתחם מבוצר. נמצאו שברי חרס רבים, שהיו בעלי חשיבות לשיטת התיארוך שאותה הגה פיטרי, שכן ניתן היה לשייך אותם בוודאות לתקופה שבין פסמטיכוס הראשון ויעחמס השני, דהיינו סוף המאה ה-7 לפנה"ס ותחילת המאה ה-6 לפנה"ס. החרסים מראים מאפיינים של אמנות איונית, אך מאפיינים אחרים מראים כי יוצרו באופן מקומי.

קישורים חיצוניים

• דפנאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• "תַּחְפַּנְחֵס", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 250, באתר היברובוקס