תחרותיות (רגש)
המושג תחרותיות מתייחס ליצר הניצחון וההישגיות המלווה את האדם בהימצאו בתחרות.
מספר צורות גילויה של התשוקה להיות ראשון במעלה הן כמספר הדרכים שהחברה מזמנת לאדם לשם כך.[1] לכן, אין זה משנה באיזה סוג של תחרות מדובר. כלומר, הן תחרות מעולם הספורט והן התמודדות על תפקיד נחשק בעולם העבודה ילוו בתחרותיות. שכן, תחרותיות היא אותו זרז לשאיפה לנצח.
תחרותיות כתכונת אופי
עריכהתחרותיות היא תכונת אופי נרכשת שמקורה בחינוך או השפעת הסביבה. תחרותיות, בהיותה תכונת אופי, לרוב אינה מהווה מאפיין זמני ומזדמן, אלא סוג של קו מנחה המאפיין את שגרת חייו של המחזיק בה, והיא באה לידי ביטוי באופן רציף בחשיבתו, השקפת עולמו, תגובותיו ודרכי פעולתו. נתון זה רק מחזק את ההכרח הטמון בשליטה על יצר התחרותיות.
תחרותיות אינה תכונת אופי בריאה, אמנם כאשר אדם מקבל מוטיבציה להענות לאתגר אמיתי מול עצמו זה דבר מבורך, שלזכותה נזקפים הצלחותיו של אדם לאורך חייו. אך יצר התחרותיות שטבוע באדם, שהופך לתכונת אופי מתמדת, בהכרח גורם לו להשוואתיות מתמדת ומיותרת עם הסביבה שפוגת בו ובחברה, התחרותיות אינה מאפשרת לחברה להתקיים באופן בריא כי אלוף יש רק אחד, וכל השאר הם מפסידים, אין תוחלת לחברה שמטפחת אלופים.
תחרותיות במשחק
עריכההמשחק היא אחת הפעולות שבה התחרותיות יכולה לבוא לידי ביטוי באופן המביא לידי התרתה של מתיחות מחוץ למהלכם הרגיל של החיים.[1] התחרותיות במשחק מתוחמת במסגרת של הסכם הדדי, המגדיר את גבולותיו של הזמן והמקום, היא נערכת לפי כללים מסוימים וצורה מסוימת.[1] בהינתן כל אלו ניתן לבחור בכל פעילות שהיא, שכן עבור תכלית המשחק אין חשיבות לטיבו של המעשה הספציפי והתועלת המכוונת בו.[1][2]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Alfie Kohn, "No Contest: The Case Against Competition". Boston: Houghton Mifflin, 1986 / 1992
