תיאודור אור

תיאודור אור (נולד ב-20 במרץ 1934) הוא משפטן ישראלי, שכיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון וכשופט בית המשפט העליון.

תיאודור אור

לידה	20 במרץ 1934 (בן 90) ד' בניסן ה'תרצ"ד
מדינה
תאריך עלייה	1936
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־14 20 בפברואר 2003 – 18 במרץ 2004 (שנה) תחת נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק → שלמה לוין אליהו מצא ←
שופט בית המשפט העליון 22 במאי 1989 – 18 במרץ 2004 (14 שנים)
תפקידים בולטים שופט בית משפט השלום בעפולה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת ה-14 ולראשות הממשלה יו"ר ועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל יו"ר ועדת אור יו"ר הוועדה הממנה של מועצת הנאמנים של המרכז הישראלי לאפוטרופסות נשיא האיגוד הישראלי לשחמט כיו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל

קורות חייו

תיאודור אור נולד ב-20 במרץ 1934 בפולין, וכשהיה בן שנתיים עלה לישראל. סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר תיכון מחוזי בעפולה (כיום תיכון בן-גוריון). כספורטאי, שיחק בעמדת הרץ הימני ב"הפועל בלפוריה" עד שנפצע במשחק בעת היותו סטודנט ופרש מכדורגל.

בשנת 1952 התגייס לצה"ל ושירת בו תוך כדי לימודי משפטים באוניברסיטה העברית, אותם החל שנה טרם גיוסו, בשנת 1951. בשנת 1955 סיים את שירות החובה בצה"ל ובמקביל סיים בהצטיינות גם את לימודי המשפטים. במאי 1957 קיבל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית. בדצמבר 1957 החל לעסוק בעריכת דין. הוא פתח את משרדו בעיר עפולה, שפעל בשותפות עם משרד עורכי הדין בר-רב-האי-ארדשטיין מחיפה.

אור עסק בעריכת דין במשרד הפרטי במשך עשור, עד דצמבר 1967, עת מונה לכהן כשופט בית משפט השלום בעפולה. כשלוש שנים לאחר מינוי לשופט בית משפט השלום בעפולה, באוקטובר 1970, מונה לשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בנצרת. אור מונה לשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בנצרת מספר פעמים, עד שבשנת 1973 מונה במינוי של קבע.

בספטמבר 1982 מונה לשופט בפועל בבית המשפט העליון למשך שישה חודשים, עד למרץ 1983. עם סיום כהונתו כשופט בפועל בבית המשפט העליון מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, ואף שימש מספר פעמים כנשיא בפועל של בית משפט זה.

ב-22 במאי 1989 אור מונה לשופט בבית המשפט העליון. אור כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה שנערכו בשנת 1996.

ביוני 2003 מונה אור לכהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. ב-18 במרץ 2004 פרש אור מבית המשפט העליון לגמלאות עם הגיעו לגיל 70.

התגרש מאשתו הראשונה ואם ילדיו, אביבה, ונישא למיכאלה אור-שידלובסקי שכיהנה כשופטת אף היא. מבין ילדיו, בנו גיא הוא פסיכיאטר המלמד באוניברסיטת אריאל, בתו דלית היא עורכת דין הנשואה לשופט רון סוקול, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, ומלמדת באוניברסיטת חיפה, בנו צפריר הוא רופא מומחה בקרדיולוגיה.

ועדות ציבוריות

• השופט אור עמד בראש ועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל. הוועדה נתבקשה להמליץ על השינויים הרצויים במערכת בתי המשפט הרגילים מבחינה מבנה המערכת, חלוקת הסמכויות בין הערכאות השונות ובתוך כל אחת מהן. הוועדה, שמונתה על ידי נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ושר המשפטים דוד ליבאי, הגישה את הדין וחשבון שלה ביום 28 באוגוסט 1997.
• ב-8 בנובמבר 2000 מינה נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק את אור לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי אוקטובר 2000, במהלכם פרץ גל של הפגנות ואירועי אלימות של ערביי ישראל כתגובת תמיכה על פריצתה של האינתיפאדה השנייה. במהלך ההפגנות האלימות נהרגו פלסטיני ו-12 ערבים-ישראלים, ויהודי שנהרג מאבן שנזרקה על מכוניתו בכביש החוף מגשר ליד ג'סר א-זרקא. הוועדה בראשותו שנקראה "ועדת אור", או בשמה המלא, "ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000", עוררה עניין ציבורי רב במשך שלוש שנות כהונתה, והפכה את אור לדמות ציבורית מוכרת בקרב הציבור הרחב.

תפקידים ציבוריים

מ-1 בדצמבר 2007 כיהן אור כיו"ר הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, לקדנציה בת ארבע שנים. בתפקיד זה, זכה השופט לביקורת לאחר שלא גילה לוועדה כי אחד ממומלציו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מנהל בתי המשפט משה גל, מעסיק את אשתו כיועצת בתפקיד אמון (ללא מכרז), התברר גם כי משה גל פעל לסלק תביעה מביכה (על ידי מתן פיצוי כספי מהקופה הציבורית) של אדם שנפגע מסחבת שנקטה רעייתו של תיאודור אור.

בין תפקידיו, משמש אור כיו"ר הוועדה הממנה של מועצת הנאמנים של המרכז הישראלי לאפוטרופסות, כנשיא האיגוד הישראלי לשחמט, וכיו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

ספר אור

לרגל פרישתו מכס השיפוט נערך על ידי פרופ' אהרן ברק, והשופטים רון סוקול ועודד שחם ובסיוע מערכת כתב-העת "משפט ועסקים" של בית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, ספר לכבודו בשם "ספר אור".

הספר הוא אסופת מאמרים שנכתבו על ידי כותבים שונים בהוקרה וכמחווה על פועלו השיפוטי הרב. הספר משקף את תחומי העיסוק המגוונים שבהם עסק. הספר כולל שישה שערים ובהם 21 מאמרים בתחום דיני הנזיקין, דיני חוזים, משפט העבודה, המשפט הפלילי, השפיטה, המשפט החוקתי, המנהלי ומשפט המס. כמו כן, כולל הספר את תמצית דו"חות הוועדות הציבוריות בראשן עמד השופט אור, הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט בישראל וועדת החקירה לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000.

משפט אלי הורביץ

מנכ"ל טבע אלי הורביץ הואשם על ידי הפרקליטות בעבירות מס, הורשע במחוזי על ידי השופטת המחוזית איילה פרוקצ'יה, ונדון למאסר. הערעור נידון על ידי הרכב שכלל את השופטים אור, יעקב טירקל ויצחק אנגלרד. הורביץ יוצג על ידי פנחס רובין, חברו הטוב של השופט אור, בניגוד לכללי האתיקה של השופטים, שחוברו על ידי הנשיא בדימוס מאיר שמגר. השופט אור סירב לפסול עצמו ואף זיכה את הורביץ, ואילו עתירה לבג"ץ שהגיש העיתונאי יואב יצחק נדחתה.

לקריאה נוספת

• הערך "תאודור אור" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 20, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיאודור אור בוויקישיתוף

• תיאודור אור, באתר הרשות השופטת
• משה גורלי, אחרון שותפיו הרעיוניים של ברק בעליון, באתר הארץ, 14 במרץ 2004
• הדס מגן, ‏תאודור אור: מר גמיש, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2001