תקשור

תקשור בפאראפסיכולוגיה הוא שם כולל לתקשורת לכאורה בין בני אדם לבין ישויות אחרות, שלא מקובל לחשוב כי ניתן לתקשר עמן. בדרך כלל הכוונה לתקשורת בין בני אדם חיים למתים, אך לעיתים המילה משמשת גם על מנת לציין תקשורת עם חוצנים, אלים או ישויות נוספות.

בתחום התקשור קיימת ספרות הדרכה מקיפה, והדעה הרווחת בקרב "מתקשרים" או שחוו תקשור היא שהחוויה נגישה עבור כל אדם. על פי רוב, תקשור עם ישויות של אנשים שנפטרו (כדוגמת סיאנס), נתפס גם בעיני מתקשרים כחוויה לא רצויה, בעוד תקשור עם ישויות אחרות גבוהות יותר כגון מלאכים, מדריכים, ישויות אור וכדומה נתפס כחוויה רצויה ואף מומלצת.

אף על פי שבקרב הציבור רווחת האמונה בקיומם של יכולות מיוחדות למדיומים^[1], וכן על אף שמחקרים העוסקים בתפיסה על חושית מציגים תוצאות מגוונות שלחלקן טרם נמצאו ההסברים^[2], ישנה עמדה ברורה בקרב הקהילה המדעית שהטענות הספציפיות ליכולת תקשור עם ישויות הן פסאודו-מדעית ואנטי-מדעיות, ולא נמצאה שום עדות מדעית שיכולה לתמוך ביכולות תקשור^[3]^[4]. גם הממצאים שעשויים לתמוך בתפיסה על חושית, אינם מתיישבים עם הטענות ליכולות תקשור עם ישויות, והחוקרים רואים בהם עדויות לתופעות מנטליות טבעיות שטרם אובחנו^[5].

ביהדות

יש המייחסים תופעות שונות ביהדות לתקשורים, כגון גילוי אליהו וכן אזכורים רבים בספר הזוהר ובספרי חסידים על 'מגידים' וישויות נוספות שסייעו בידי לומדי תורה לקבל מידע נוסף אודות לימודם. לאופנים מסוימים של תקשור יש התייחסות שלילית לנושא וחלקם אף אסורים מהתורה, כמו שנאמר: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (דברים יח' ט').

בספר שמואל ב, כח. מתוארת פגישה של המלך שאול אצל בעלת האוב מעין דור, שמסייעת לו לבקשתו להעלות את הנביא שמואל מן המתים (בניגוד לרצונו). ״וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה; וַיֹּאמֶר, קסומי- (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי, אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלָיִךְ״ ובפגישה זו שמואל מגלה לו את העתיד, קריעת מלכותו ממנו והעברתה לדויד.

העידן החדש

האנתרופולוג אדם קלין-אורון הגדיר כך את התופעה: "מדובר ברוחניות המתמקדת בהעצמת הפרט וביכולת שלו ליצור קשר ישיר עם כוחות קוסמיים (מלאכים, צדיקים ואף אלוהים עצמו)". ניתן להציע שרוחניות מסוג זה צמחה בישראל בשנות ה-90 בעקבות מעבר המרכז מן הקבוצה והחברה, לדגש על אושרו ויכולותיו של הפרט. בהקשר זה, דומה המגמה לרבות מהתנועות והמגמות הדתיות בעידן החדש.