תל דעוך
תֵּל דַעוּךְ הוא תל קטן בעמק עכו השוכן כקילומטר ממזרח לאפיק נחל נעמן, ליד קיבוץ כפר מסריק. הוא שוכן על רכס כורכר נמוך בגובה של כ-19 מטר מעל פני הים, ושטחו כ-10 דונם. בתֵּל ובסביבתו נמצאו שרידים מימי התקופה הכנענית (ברונזה) הקדומה ועד התקופה העות'מאנית, ובעיקר ניכרים בו שרידי נחלה צלבנית של המסדר הטמפלרי - נחלת דוק (Doc). תֵּל דַעוּךְ הוא אחד מהזיהויים שהוצעו לעיר המקראית אַלַמֶּלֶךְ הנזכרת בספר יהושע (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק כ"ו ברשימת ערי שבט אשר.[1] כיום שוכן במורדות המערביים של התל בית הקברות של כפר מסריק.
השרידים בתל
עריכה
בתֵּל נמצאו כאמור שרידים מתקופת הברונזה שעל בסיסם הוצעה השערת הזיהוי עם אַלַמֶּלֶךְ המקראית. מעט מצפון לתל (מחוץ למרכז הישוב) נמצאו שרידים של בית מרחץ רומאי בנוי מאבני גזית (מהמאות ה-2–3 לספירה). בתקופה הצלבנית הייתה במקום נחלה בבעלות המסדר הטמפלרי ועל ראש התל ניצב מגדל שמירה ששלט על הדרך בין עכו לשפרעם וליפו. הנחלה נזכרת במקורות רבים מן התקופה בשמות "דוק", "דוקה" או "דוקוס"[2]
ב-1263 נכבש היישוב (יחד עם רוב הממלכה הצלבנית) על ידי הסולטאן הממלוכי בַּיְבַּרְס, אך אחר כך נחתם חוזה בין הצלבנים הפרנקים המעטים הנותרים לבין הסולטאן קלאוון ולפיו הנחלה והטחנה שלה (ראו להלן) הושארו בידי הצלבנים בתמורה לתשלום מס.[3] מאוחר יותר שימש האתר כח'אן ונקרא "בורג' דעוך" או "בורג' דהוך". מבנה הח'אן, אשר שרידיו עוד נראים כיום על התל, היה רבוע ומוקף חדרי אחסון. בצפון-מערב התל פעלה באר אנטילית ולידה בריכה, שכנראה נבנתה בתקופה הצלבנית והמשיכה לשמש גם בתקופה העות'מאנית.
פרשת טחנת דוק הצלבנית וזיהויה
עריכה
במהלך המאה ה-12 התיישבו צלבנים בני מסדר האבירים ההוספיטלרי באזור מקורות נחל הנעמן שבעיינות אפק (בשמורת עין אפק של היום) והקימו במקום טחנת קמח (טחנת רכורדנא) שהופעלה במי הנחל. בראשית המאה השלוש-עשרה בנו הצלבנים בני מסדר האבירים הטמפלרים המתחרה גם הם טחנת קמח בנקודה נמוכה יותר במורד הנחל (טחנת דוק), והתפתח סכסוך בין חברי שני המסדרים על ניצול מי הנחל בטחנות ועל זכויות השיט בנחל.
תולדות הסכסוך הממושך תועדו במספר מסמכים ששרדו בארכיון ההוספיטלרי ובארכיון הווטיקן, ולפיהם הריב נגרר להצקות ולפעולות תגמול הדדיות שהדאיגו את ההנהגה הצלבנית, אשר הסתמכה להגנתה על כוחם הצבאי של חברי שני המסדרים. כך, ההוספיטלרים סכרו את הנחל ושחררו את המים בפתאומיות אל הטחנה הטמפלרית, והטמפלרים היו סוכרים את הנחל באזור הנמוך שלהם ובכך גורמים להצפות אצל ההוספיטלרים. בנוסף הטמפלרים גם היו משבשים את התנועה במעלה הנחל אל הטחנה ההוספיטלרית. שורה של הסכמים נחתמו והופרו על ידי הצדדים ברבות השנים (1201, 1235, 1262), וגם האפיפיור עצמו התערב בשלב מסוים בסכסוך וכפה הסכם על הצדדים.
את טחנת רכורדנא ההוספיטלרית היה מקובל לזהות עם מבנה הטחנה הצלבנית המבוצרת "כורדאני", העומדת גם כיום (נכון למרץ 2021) בשמורת עין אפק בסמוך לגשר החוצה את הנחל, והשערה הייתה שטחנת דוק הטמפלרית פעלה במורד הנחל בסמוך לתֵּל דַעוּךְ כ-3 ק"מ צפונית משם, ושהשם "דַעוּךְ" משמר את שם הטחנה "דוק". אך לא נמצאו שרידי טחנה באזור התל, וגם משיקולים גאוגרפים נראה שהמקום אינו מתאים להקמת טחנה שכזאת. בעיית הזיהוי נפתרה כשנתגלו בשנת 1999 שרידי טחנה צלבנית בתוך הביצות במרחק של כ-370 מטר במעלה הנחל, כלומר דרום-מזרחית, לטחנת כורדני. בעקבות גילוי זה מקובל לזהות דווקא את הטחנה שנתגלתה בביצות כטחנת רכורדנא ההוספיטלרית, ואת טחנת כורדני המבוצרת כטחנת דוק הטמפלרית, שנקראה על שם הנחלה הטמפלרית שבתל דַעוּךְ.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ גרשון גליל ויאיר זקוביץ, עולם התנ"ך, ספר יהושע, "דברי הימים", 1999, עמ' 185.
- ^ ראפע אבו ריא, תל דעוך, חדשות ארכיאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל, 2017.
- ^ עידן שקד, זיהוי טחנות הקמח של דוק ורכורדנא, קתדרה 98, עמ' 72.
- ^ עידן שקד, זיהוי טחנות הקמח של דוק ורכורדנא, קתדרה 98, עמ' 69–72; שמורת הטבע עין אפק, באתר רשות הטבע והגנים.