תל הרור
תל הֲרוֹר (בערבית: תַל אַבּוּ הַרַיְרַה) הוא תל גדול בנגב המערבי, השוכן בגדתו הצפונית של נחל גרר, ליד מושב שיבולים. התל משתרע לאורך של 150 דונם, ומתחלק לשני חלקים - העיר התחתונה והעיר העליונה. בראש התל יש בית קברות טורקי מזמן מלחמת העולם הראשונה, וניתן לראות בו את קברו של שיח' אבו הרירה, אחד מתלמידיו של הנביא מוחמד שעל שמו נקרא התל. עד למלחמת העצמאות של מדינת ישראל, נהגו תושבי האזור הערביים לעלות לקבר ולהקריב שם קורבנות, במשך שבוע ימים. לפי אחת הסברות, תל הרור היא מקומה של העיר המקראית גְּרָר המוזכרת מתקופת נדודי האבות, ובמפת מידבא מן המאה ה-6 בתור סיאטוס גררטיקוס. בפסגת התל קבר המיוחס לשיח' אבו הרירה, מתלמידי מוחמד הנערץ על הבדואים, ומכאן שמו בערבית.[1]
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת הברונזה התיכונה תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הפרסית |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל  |
| קואורדינטות | 31°22′56″N 34°36′23″E / 31.3821°N 34.6065°E |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   תל הרור | |
  | |
היסטוריה
עריכה
החפירות באתר התקיימו בין השנים 1982–1988 על ידי "משלחת ארץ גרר" מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם המרכז הצרפתי למחקר מדעי בירושלים ואוניברסיטת ברנדייס. את החפירות ניהל אליעזר אורן. החפירות חשפו כי תחילה, בתקופת הברונזה התיכונה, התקיים היישוב בחלקו הנמוך של התל. לאחר מכן, לקראת סוף תקופת הברונזה הצטצם היישוב צפונה ובתקופה הברזל ואליך התקיים היישוב על התל הגבוה בלבד.[2]
תקופת הברונזה
עריכהבתקופת הברונזה התיכונה II (בין 2000-1550 לפנה"ס) התקיים על שטחו של התל הנמוך יישוב גדול, שהיה בין היישובים הגדולים ביותר בדרום הארץ. היישוב היה מבוצר בסוללת עפר גדולה, שבשלב מאוחר יותר נבנתה עליה חומת אבן אדירה. בין הממצאים מתקופה זו הם שרידים של מקדש שלו מספר שלבים. במקדש זה נמצאו עדויות רבות לקורבן בעלי חיים וכמות גדולה של כלי חרס. על פי העדויות מהחפירות האתר לא נחרב אלא ניטש בשלהי תקופת הברונזה התיכונה. בתקופת הברונזה המאוחרת, המשיך להתקיים היישוב, כשמרכזו עבר לחלק הדרום-מזרחי של האתר, על גבי הביצורים מהתקופה הקודמת ובסמוך למעיינות גרר. שטח היישוב העיקרי הוא כ-4 דונם בלבד. נמצאו שרידים מבנים ובהם אולי שרידים של מצודה ושל אסם לאחסון תבואה. הכלים שנמצאו מתקופה זאת מתוארכים לימים שבין 1550-1300 לפנה"ס וכללו כלים רבים המיובאים מקפריסין. נמצא גם אוסטרקון ובו כתב היראטי שמקורו במצרים העתיקה.[3]
תקופות הברזל והפרסית
עריכהבתקופת הברזל הקדומה (1200-1000 לפנה"ס) נמצאו באתר שרידים של יישוב פלשתי מבוצר שהתקיים בחלק קטן של התל הנמוך. שטחו של יישוב זה היה בין 2–3 דונם. בשאר חלקי התל הנמוך נמצאו עדויות נוספות לפעילות אנושית בימים אלה שכללו בעיקר בורות אשפה ומתקנים שונים. בתקופת הברזל המאוחרת, בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס, לאחר הכיבוש האשורי בידי תגלת-פלאסר השלישי, נבנה בתל הגבוה יישוב מבוצר. מערכת ביצורים של יישוב זה הייתה אדירה וכללה סוללה, חומה בעובי 4 מטרים, חלקלקה, מגדלי שמירה ומצודות פינתיות. ליישוב זה היה גם רובע מחסנים גדול שבו כלים רבים. בינם נמצא כלי חרס שעליו הכתובת "לבגד", הסיפרה 8 בכתב היראטי וסמל ענח' מצרי. כלים מתרבויות שונות כגון התרבות הפיניקי והאדומית נמצאו באתר. לדעת החופר הקמת היישוב המבוצר בתל הרור היא חלק ממאמציה של אשור ליצור אחיזה על ארץ פלשת. היישוב חרב בשרפה במאה ה-7 או המאה ה-6 לפנה"ס.[4]
לאחר הכיבוש הפרסי במאה ה-6 לפנה"ס התקיים באתר יישוב גדול ואולי גם מתוכנן ובו נמצאו כלים רבים המיובאים מאזור יוון. מערכת הביצורים האדירה שנבנתה על ידי האשורים יצאה מכלל שימוש.[5]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ את המהדורה עדכן זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005 ׁ(מהדורה 20 מחודשת)
- ^ אליעזר אורן, "תל הרור", בתוך: אפרים שטרן ואחרים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הביטחון וכרטא, 1992, כרך 2, עמ' 461
- ^ "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל", עמ' 461-464
- ^ "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל", עמ' 464-465
- ^ "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל", עמ' 465