תנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה
תנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה (בפולנית: Polski ruch oporu w czasie II wojny światowej) הידועה גם בשם "המחתרת הפולנית" הייתה שם כולל לקבוצות לוחמות שונות אשר פעלו בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה כנגד כוחות הצבא הגרמניים.
ההתנגדות המחתרתית הפולנית במלחמת העולם השנייה פעלה ממועד התמוטטות הצבא הפולני הסדיר בשנת 1939 ועד ינואר 1945 עת הייתה פולין נתונה לכיבושו של הצבא האדום. הארגון הלוחם הגדול ביותר במחתרת הפולנית היה הארמייה קריובה ("צבא המולדת"), ארגון ששיקף את הלך הרוח המרכזי בציבור הפולני ונטה אחר הממשלה הפולנית הגולה. ארגון זה מנה ב-1944 כ-250 עד 350 אלף חברים[1] . לצד הארמייה קריובה פעלו תנועות נוספות: ארמייה לודובה ("צבא העם") ופ.א.ל. שהיו בעלת גוון קומוניסטי, ו-נ.ס.ז., שהייתה בעלת גוון ימני לאומני קיצוני (וכן התנועות היהודיות שלחמו במרד גטו ורשה - הארגון היהודי הלוחם וארגונים נוספים).
ארגון ארמייה קריובה הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, נוצר כתוצאה מאיחודן של כמה קבוצות קטנות יותר בשנת 1942. בשנה זו נוצר אף הארגון השמאלי "גבארדיה לודובה" ("משמר העם") אשר הפך בתחילת שנת 1944 לארמייה לודובה. הארמייה לודובה נתמכה על ידי ברית המועצות, והייתה למעשה זרועה הצבאית של המפלגה הקומוניסטית הפולנית. בשנת 1944 היו לפחות 200,000 פולנים חברים בארמייה קריובה, ולא יותר מ-30,000 בארמייה לודובה[2]. בפעולות המחתרת הפולנית נהרגו כמאה וחמישים אלף גרמנים.
במהלך 1943, עם התקרבותו של הצבא האדום לגבולות פולין והחשש כי מטרתו של סטלין היא להקים משטר בובות קומוניסטי (כפי שאכן קרה בלובלין אשר נכבשה על ידי הרוסים ביולי 1944), בנתה הארמייה קריובה את כוחותיה לקראת התקוממות כללית ברחבי פולין. תוכניתם של אנשי הארמייה קריובה הייתה להכות בגרמנים הנסוגים, ועם בוא הצבא האדום לקבלו לא כצבא משחרר, אלא ככוח סיוע. תוכנית זו זכתה לשם הקוד מבצע סופה. במסגרת המבצע החלו בשנת 1944 אנשי המחתרת הפולנית במלחמה בגרמנים בערים שונות, אליהן התקרבו כוחות הצבא האדום.
יחס המחתרות ליהודים
עריכהרוב רובה של האוכלוסייה הפולנית היה בעל יחס אנטישמי עמוק כלפי היהודים, עוד לפני המלחמה. גם תוך כדי הלחימה בגרמנים יחס זה לא השתנה.[3]
חלק קטן מתוך חברי המחתרות סייעו ליהודים. מחתרת ז'גוטה הייתה ארגון יהודי-פולני שקם ב-1942 וסייע למעט היהודים שנותרו בחיים בשלב זה להסתתר. אלפי יהודים שרדו בזכות פעילות הארגון שכללה מתן תמיכה כספית, זיוף מסמכים ועוד. עם זאת חבריו היו נתונים לסחטנות ונאלצו להסתיר את מעשיהם מהחברה הפולנית, שלא ראתה בעין יפה את הסיוע ליהודים.[3]
ארמייה לודובה סייעה לרוב ליהודים, אם כי גם מבין שורתיה היו חברי מחתרת שרצחו יהודים.[3]
לעומת זאת רוב תנועת ההתנגדות שהשתייכה לארמייה קריובה הייתה בעלת אופי לאומני וחלק משמעותי ממנה היה עם אופי אנטישמי.[3] רבים בקרב מחתרת זו רדפו ורצחו יהודים, וזאת תוך כדי שאותם לוחמים נלחמים באומץ ובנחישות נגד הכובש הנאצי.[3]
היבט זה בא לידי ביטוי בדבריה של חסידת אומות העולם וחברת ארגון ז'גוטה, אירנה סנדלר, כי בימי מלחמת העולם השנייה היה פשוט יותר להסתיר טנק מתחת לשטיח מלהחביא ילד יהודי בבית.[3] בשונה מכמה מדינות אחרות, אף ארגון מחתרת פולני לא לא הגדיר את הסיוע ליהודים כחלק מהמאבק בכובש הנאצי, ובחלק משמעותי מהחוגים מחתרתיים המצב היה הפוך: רדיפת היהודים נתפסה כמעשה פטריוטי ראוי לשבח.[3]
מרד ורשה
עריכה
ערך מורחב – מרד ורשה
ביולי 1944 התקרב הצבא האדום לוורשה, וחנה על גדת הוויסלה. מפקד הארמייה קריובה, הגנרל תדיאוש בור קומורובסקי הורה לאנשיו, ב-1 באוגוסט 1944 לתקוף את כוחות הצבא הגרמנים. במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 1944 לחמו אנשי הארמייה קריובה בגרמנים, אשר היו עדיפים במספרם ובחימושם, בעוד הצבא הרוסי עומד מנגד. סטלין אף מנע שימוש בשדות תעופה למטרת הצנחת אספקה ללוחמים על ידי בעלות הברית המערביות.
הלחימה בורשה הייתה נואשת. הלוחמים נלחמו מבית לבית, ורבים היו מקרי הגבורה וההקרבה. לאחר 63 ימי לחימה ב־2 באוקטובר דוכא המרד על ידי הגרמנים. בהסכם הכניעה נקבע כי לוחמי המחתרת שייכנעו יקבלו מעמד של שבויי מלחמה. למרות הסכם הכניעה, הגרמנים פגעו בצורה קשה באוכלוסייה האזרחית והחריבו את העיר כליל. מאות אלפים מתושבי ורשה נרצחו ורבים נשלחו למחנות עבודה.
התנגדות יהודית
עריכה- ערכים מורחבים – הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי
ארגונים יהודים לוחמים הוקמו על אדמת פולין. מצבם של היהודים היה קשה ביותר. הם היו מבודדים בגטאות ובמחנות העבודה, ונמנע מהם קשר עם האוכלוסייה הכללית. הארגון היהודי הלוחם היה אך אחד מכמה ארגונים מזוינים שפעלו בגטאות. מרד גטו ורשה, באפריל 1943, היה הפעולה הגדולה ביותר וההירואית של ארגונים אלו. מרידות בגטאות נערכו אף בקרקוב, ברודי, צ'נסטוחוב, בנדין, ביאליסטוק ווילנה.
ככלל היה יחסם של אנשי הארמייה קריובה למרידות היהודים עוין עד אדיש. בהוראת הממשלה הפולנית הגולה סופק מעט נשק ללוחמים היהודים, אך הוראה זו נתקלה בהתנגדות של לוחמי הארמייה קריובה בשטח, וכמעט שלא יצאה אל הפועל. עם זאת נעשו על ידי אנשי הארמייה לודובה ניסיונות לסייע ללוחמים היהודים. ברוב המקרים לחמו היהודים לבדם. בעיתונות המחתרת הפולנית הופיעו לעיתים מאמרים אנטישמיים. כך למשל, נכתב בעיתון "פולסקה" (Polska) ב-2 בינואר 1943:
- "היהודים בפולין... תמיד עמלו לרעת המולדת שלנו, ושנאו אותה ואותנו. על כן, עם גמר מלחמה זו, ניאלץ לנקוט כלפי היהודים עמדה ברורה, גם אם מספרם יוקטן במידה ניכרת. יהודים לא יוכלו להחזיק באדמות; הוא הדין לגבי התעשייה, אמצעי התקשורת... במסחר ובמקצועות החופשיים צריך להנהיג את חובת ה'נומרוס קלאוזוס'. אם הדבר לא ימצא חן בעיני היהודים, הדרך לפלשתינה פתוחה".[4]
בינואר 1945 נכבשה פולין כולה על ידי הצבא האדום וההתנגדות הפולנית המאורגנת כבר לא הייתה קיימת. ב-19 בינואר הודיעה הארמייה קריובה על התפרקותה. במועד זה לערך התאחדה הארמייה לודובה עם הצבא הסדיר הקומוניסטי הפולני שלחם כיחידה פולנית בתוך הצבא האדום.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ארמייה קריובה, באתר יד ושם
- ^ על פי הערכות רשמיות, אף שאומדנים שונים מעריכים את מספר החברים בה אף ב-60,000
Yohanan Cohen (1989). Small nations in times of crisis and confrontation. SUNY Press. p. 100. ISBN 978-0-7914-0018-0. נבדק ב-6 בינואר 2012.{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 פרופ' דן מכמן, פרופ' חוי דרייפוס, ד"ר דוד זילברקלנג, תגובת ההיסטוריונים של יד ושם להצהרה המשותפת של ממשלות פולין וישראל בנוגע לתיקון מיום 26 בינואר 2018 לחוק "המכון לזיכרון לאומי" של פולין, אתר יד ושם
- ^ בימי שואה ופקודה: מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, חלק ג, יחידה 8, פרק 11.5 (כתב: יחיעם ויץ), עמ' 260.