תקופות חמה (לוח השנה הסיני)
מועדי חמה (באנגלית: Solar Terms, בסינית: 节气) הן 24 התקופות לפיהן מחולק לוח השנה הסיני. שיטת חישוב זו של ימי השנה נהגתה בין המאה ה-3 לפנה"ס לבין המאה ה-1 לפנה"ס, על מנת לסייע לחקלאים לתכנן היטב את עבודת האדמה. בדומה ללוח השנה העברי, חלוקת השנה למועדי חמה עדיין רווחת בסין, אך לוח השנה הגרגוריאני החליפהּ בתקשורת וביום יום.
 | |||||||
| עשרים וארבע תקופות החמה | |||||||
| מדינה | סין | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||||||
| |||||||
רקע
עריכההציוויליזציה הסינית פיתחה והשתמשה בשתי מערכות מקבילות של לוח שנה אשר משלבות בין לוח שנה ירחי, המבוסס על פי מחזוריות מסלול הירח סביב כדור הארץ, ובין לוח שנה שמשי, המבוסס על מחזוריות פרק הזמן שבו כדור הארץ מקיף את השמש, בשילוב עם סיבוב כדור הארץ סביב צירו. לוח השנה הסיני המסורתי אשר החל בשנת 2697 לפנה"ס, הוא לונארי (ירחי) בבסיסו, והוא מחלק את השנה ל-12 חודשים ולכ-354 ימים. כל חודש מתחיל כאשר הירח חסר לחלוטין (ראש חודש עברי, לשם השוואה, מתחיל עם הולדתו של הירח) ואורכו נע בין 29 ל-30 ימים. כדי להתאים בין השנה הירחית בת כ-354 הימים לשנה השמשית בת כ-365 ימים, בדומה ללוח השנה העברי, שבע פעמים בכל תשע עשרה שנים מעברים את השנה על ידי הוספת חודש נוסף[1].
מאז שחר ההיסטוריה, אורח החיים בסין היה של חברה חקלאית. הסינים הקדמונים הזדקקו ללוח שנה שיספק להם את המידע לפיו ידעו מתי מגיע הזמן לזרוע ולנטוע, ומתי חל זמן האסיף והקציר. האסטרונומים של סין הקדומה ערכו תצפיות אמפיריות רבות במהלכן עקבו אחר מחזוריות תנועת השמש, אשר קובעת למעשה את מחזור השנה החקלאית, והקשר בינה לבין תופעות אקלימיות, והצליחו לבסוף ליצור לוח שנה ירחי-שמשי פשוט ומדויק, אשר נתן מענה לצרכיהם של מגדלי התבואה. השם שניתן ללוח שנה זה הוא "לוח שנה חקלאי" (Nongli, בסינית 农历).
החלוקה ל-24 תקופות השמש מתבססת על המבנה האליפטי של מסלול ההקפה של כדור הארץ סביב השמש תקופות החמה – אופן החישוב במהלך תקופת המדינות הלוחמות (22-255 לפנה"ס) נערכה חלוקה נוספת בלוח השנה, הפעם ל-24 חלקים, הנקראים "תקופות חמה" (Jieqi, בסינית 节气). תקופות החמה האלה מבטאות את החשיפה של כדור הארץ לקרינת השמש בזוויות שונות. חלוקה זו מבוססת על המבנה האליפטי של מסלול ההקפה של כדור הארץ סביב השמש. כל אחת מהתקופות אורכת כשבועיים (15.2 ימים), וכולן יחד ממלאות שנה שמשית אחת. מטרת החלוקה הייתה לספק לאיכרים הבנה מעמיקה יותר של השתנות עונות השנה והכוונה רבה יותר בעת תכנון פעילותם החקלאית. ה"צמתים" המרכזיים בחלוקה זו הם ימי המפנה וימי השוויון. לפי לוח השנה הסיני, יום היפוך החורף, היום הקצר ביותר בשנה, חל ב-22 בדצמבר, ויום היפוך הקיץ, היום הארוך ביותר בשנה חל ב-21 ביוני. ימי השוויון של האביב והסתיו, בהם היום והלילה שווים באורכם, חלים בתאריכים 20 במרץ ו-23 בספטמבר בהתאמה. בין צמתים מרכזיים אלה נקבעו הימים בהם מתחילה רשמית כל אחת מארבע העונות (Sili, בסינית 四立). בהקבלה ללוח השנה האזרחי, יום תחילת האביב (Lichun, בסינית立春), שהוא גם למעשה היום הראשון בשנה הסינית ומציין את תחילתה של התקופה הראשונה מבין 24 תקופות החמה, חל ב-4 בפברואר; יום תחילת הקיץ (Lixia, בסינית 立夏) ב-5 במאי; יום תחילת הסתיו (Liqiu, בסינית 立秋) ב-7 באוגוסט; ויום תחילת החורף (Lidong, בסינית 立冬) ב-7 בנובמבר. כל אחת מעונות השנה נחלקת לתת-תקופות שונות:
עונת האביב
עריכה- יוּ' שוּי (בסינית: 雨水, מילולית: מי גשם) – תקופה זו מתחילה ב-18 בפברואר לפי לוח השנה האזרחי, והיא מסמלת את תחילתה של התקופה הגשומה.
- גִ'ינְג גֶ'ה (בסינית: 惊蛰, מילולית: הזוחלים מתעוררים משנתם) – מתחילה ב-5 במרץ, ועם תחילתה מתעוררים הזוחלים והחרקים למיניהם מתרדמת החורף הארוכה.
- צִ'ינְג מִינְג (בסינית: 清明, מילולית: בהיר או צלול) – מתחילה ב-4 באפריל, מסמלת את התבהרותו של מזג האוויר. הגשם פוסק, השמיים מתבהרים ומזג האוויר נעשה נעים ונוח. ביומה הראשון של תקופה זו מציינים הסינים את "יום טאטוא הקברים", החג בו הם מנציחים את זכרם של אבותיהם הקדומים.
- גוּ יוּ' ( בסינית: 谷雨, מילולית: גשמי תבואה) – מתחילה ב-20 באפריל ומסמלת את תחילתם של הגשמים המביאים עימם ברכה לאדם ולאדמה. במהלך תקופה זו הטמפרטורות מטפסות מעלה במהירות ואיתן גם הלחות. הסינים נוהגים לומר כי אירוע גשם אחד אשר מתרחש במהלך התקופה גורם לאדמה להישאר לחה למשך 45 ימים שלמים.
עונת הקיץ
עריכה- סיָאוֹ מָאן (בסינית: 小满, מילולית: תבואה שופעת) – תקופה זו היא השמינית במספרה מבין 24 תקופות החמה, והיא מתחילה ב-21 במאי לפי לוח השנה האזרחי. במהלך התקופה הזרעים שנזרעו מתחילים לצמוח ולגדול, אם כי הם עדיין לא * הבשילו.
- מָאנְג ג'וֹנְג (בסינית: 芒种, מילולית: גרגרים בשיבולת, כשהמשמעות היא שיבולת של אורז, חיטה וכו') - מתחילה ב-5 ביוני ומסמלת את תחילתה של זריעת הקיץ. בתקופה זו מיני הדגנים מבשילים, וביניהם גם החיטה והשעורה.
- סיאו שוּ, דה שוּ, צ'וּ שוּ ( בסינית: 小暑，大暑，处暑, מילולית: חום קל, חום כבד והחום בשיאו) – שלוש התקופות מתחילות ב-2 ביולי, 23 ביולי ו-13 באוגוסט בהתאמה והן מסמלות את ההתחממות ההדרגתית שחלה במהלך עונת הקיץ, כשהתקופה האחרונה היא החמה ביותר.
עונת הסתיו
עריכה- בָּאי לוּ (בסינית: 白露, מילולית: אגלי טל לבנים) – התקופה מתחילה ב-ה לפי לוח השנה האזרחי, אז הטמפרטורות מתחילות לרדת בהדרגה ומתחילים להרגיש את הקור באוויר. הצמחייה מתחילה להתכסות בבקרים באגלי טל.
- הָאן לוּ (בסינית: 寒露, מילולית: אגלי טל קרים) - מתחילה ב-8 באוקטובר ומסמלת את תחילתה של התקררות משמעותית במזג האוויר.
- שוּאָנְג ג'יאָנְג (בסינית: 霜降, מילולית: צינה יורדת) – מתחילה ב-23 באוקטובר ומסמלת התקררות נוספת במזג האוויר וצינה אשר מתחילה לרדת על הארץ.
עונת החורף
עריכה- סיָאוֹ סוּ'אֶה, דה סוּ'אֶה (בסינית: 小雪，大雪, מילולית: שלג קל ושלג כבד) – שתי התקופות מתחילות ב-22 בנובמבר וב-12 בדצמבר בהתאמה. תקופות אלה מסמלות את תחילתם של אירועי השלג במדינה, שהולכים ומתחזקים לקראת סוף התקופה השנייה.
- סיָאוֹ הָאן, דה הָאן (בסינית: 小寒, 大寒, מילולית: קור קל וקור כבד) – התקופות מתחילות ב-5 בינואר וב-20 בינואר, בהתאמה, כשהתקופה השנייה היא הקרה ביותר בשנה
