תקופת הביניים השלישית של מצרים

תקופת הביניים השלישית של מצרים העתיקה החלה עם מותו של פרעה רעמסס האחד עשר בשנת 1077 לפני הספירה, אשר ציין את סיום שלטון הממלכה החדשה ותחילת התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה. נקודות שונות מוצעות כהתחלה לעידן האחרון, אם כי היא נחשבת לרוב כמתוארכת מיסודה של השושלת העשרים ושש על ידי פסמתיך הראשון (אנ') בשנת 664 לפנה"ס, לאחר עזיבתם של השליטים הנוביים הכושים של השושלת העשרים וחמש. לאחר שגורשו על ידי האשורים תחת הנהגתו של השליט אשורבניפל. השימוש במונח "תקופת ביניים שלישית",^[1] המבוסס על האנלוגיה של תקופות הביניים הראשונה והשנייה הידועות, היה פופולרי עד 1978, כאשר האגיפטולוג הבריטי קנת קיטשן (אנ') השתמש במונח לכותרת של ספרו על תקופה זו. בעוד קיטשן טען שהתקופה "רחוקה מלהיות כאוטית" וקיווה שיצירתו תוביל לביטול המונח, כשהעדפתו היא למונח "התקופה הפוסט-אימפריאלית", השימוש שלו במונח ככותרת, ככל הנראה, רק ביסס את השימוש במונח.^[2]

בתקופה זו נשלטה מצרים על ידי שליטים שאינם ילידיים והיא נתפסת כתקופת דעיכה וחוסר יציבות פוליטית כולל חלוקת המדינה. זאת במקביל למשבר תקופת הברונזה המאוחרת של ציוויליזציות במזרח הקדום (אנ') ובמזרח הים התיכון (אנ') (כולל תקופת החושך היוונית).

היסטוריה

השושלת העשרים ואחת

תקופת השושלת העשרים ואחת מאופיינת במלכות השבר של המדינה. כבר בתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר, איבדה השושלת העשרים של מצרים את אחיזתה בעיר תבאי, שכוהניה הפכו לעוצמתיים יותר ויותר. לאחר מותו שלט יורשו, סמנדס (אנ') הראשון, מהעיר טאניס, אך היה פעיל ברובו רק במצרים התחתונה, בה שלט. בינתיים, הכוהן הגדול של אמון (אנ') בתבאי שלט במצרים התיכונה והעליונה לכל דבר מלבד השם.^[2] עם זאת, חלוקה זו הייתה פחות משמעותית ממה שנדמה, שכן הכוהנים והפרעונים באו מאותה משפחה.^[^{דרוש מקור]}

השושלת העשרים ושתיים והעשרים ושלוש

בשנת 945 לפני הספירה (או 943 לפני הספירה) אוחדה המדינה מחדש על ידי שושנק הראשון, צאצא למהגרי שבט משווש מלוב העתיקה ומייסד השושלת העשרים ושתיים.^[א] השושלת הביאה למצרים תקופת יציבות שנמשכה יותר ממאה שנה. יציבות זו בלטה במיוחד עד שלטונו של אוסורכון השני (אנ'). לאחריו התפצלה המדינה למעשה לשתי מדינות, כאשר בשנת 818 לפני הספירה שלט במצרים התחתונה שושנק השלישי מהשושלת העשרים ושתיים, בעוד שטאקלוט השני (אנ') ובנו אוסורכון (לימים אוסורכון השלישי (אנ')) שלטו במצרים התיכונה והעליונה. בתבאי פקדה את העיר מלחמת אזרחים, והעמידה את כוחותיו של פדובאסט הראשון (אנ'), שהכריז על עצמו פרעה, מול השליטה הקיימת של טאקלוט השני/אוסורקון ב'. שני הפלגים היו מסוכסכים באופן מתמשך עד שבשנת שלטונו ה-39 של שושנק השלישי הביס אוסורכון ב' את אויביו באופן בלתי מעורער. הוא ייסד את שושלת לוב המצרית העשרים ושלוש של אוסורכון השלישי (אנ') - טאקלוט השלישי (אנ') - רודאמון (אנ'), אך שושלת זו התפרקה במהירות לאחר מותו של רודאמון, עם עלייתן של מדינות עיר מקומיות תחת מלכים כמו פפטג'ובסט (אנ') מהרקליאופוליס, נמלוט מהרמופוליס (אנ'), ואיני (אנ') בתבאי.

השושלת העשרים וארבע

הממלכה הנובית מדרום ניצלה עד תום את הפיצול הזה ואת חוסר היציבות הפוליטית שנוצרה בעקבותיה. לפני המשלחת הצבאית למצרים בשנת מלכותו ה-20 של פ-ענח'י, הרחיב השליט הנובי הקודם - קשטה (אנ') - את השפעת ממלכתו לתוך תבאי, כאשר אילץ את שפנופט (אנ'), המשרתת של האל אמון ואחותו של טאקלוט השלישי, לאמץ את בתו שלו אמנידיס (אנ'), להיותה יוֹרֵשׁתה. ואז, 20 שנה מאוחר יותר, בסביבות שנת 732 לפנה"ס צעד יורשו, פ-ענח'י, צפונה והביס את הכוח המשולב של מספר שליטים מצריים ילידים: פפטג'ובסט, אוסורכון הרביעי (אנ') מתאניס, איופוט השני (אנ') מלאונטופוליס ותפנ אח'ת (אנ') מסאיס.

השושלת העשרים וחמש

השושלת העשרים וחמש של מצרים

ערך מורחב – השושלת ה-25 של מצרים

פ-ענח'י ייסד את השושלת העשרים וחמש ומינה את השליטים המובסים כמושלי המחוז שלו. תחילה ירש אותו אחיו, שא בא כא (אנ'), ולאחר מכן על ידי שני בניו שביטקו (אנ') ותהרקה. האימפריה המאוחדת של עמק הנילוס של השושלת העשרים וחמש הייתה גדולה כפי שהייתה הממלכה החדשה. פרעוני השושלת, ביניהם תהרקה, בנו או שיקמו מקדשים ומונומנטים ברחבי עמק הנילוס, כולל בממפיס, כרנך, קאווה וג'בל ברקל.^[5]^[6] שלטון השושלת העשרים וחמש הסתיים עם נסיגת שליטיה למולדתם הרוחנית בנפאטה. שם (באל-קורו ובנורי) נקברו כל פרעוני השושלת מתחת לפירמידות הראשונות שנבנו בעמק הנילוס מזה מאות שנים.^[7]^[8]^[9]^[10] שושלת נפאטה הובילה לממלכת כוש, אשר שגשגה בנפאטה ובמרואה עד המאה ה-2 לספירה לפחות.^[7]

בשלב זה ירדה היוקרה הבינלאומית של מצרים במידה ניכרת. בעלות הברית הבינלאומיות של מצרים עד אז, נפלו באופן מהיר לתחום ההשפעה של אשור ומשנת 700 לפני הספירה הפכה השאלה למתי, ולא אם, תתקיים מלחמה בין שתי המדינות, שכן אסרחדון הבין שכיבוש מצרים התחתונה נחוץ כדי להגן על האינטרסים של אשור בלבנט.

למרות גודלה ועושרה של מצרים, לאשור הייתה אספקה גדולה יותר של עצים, בעוד למצרים היה מחסור כרוני, מה שאפשר לאשור לייצר יותר פחם הדרוש להתכת ברזל ובכך העניק לאשור אספקה גדולה יותר של כלי נשק מברזל. פער זה הפך קריטי במהלך הפלישות האשוריות למצרים במהלך התקופה 670–663 לפני הספירה.^[11] כתוצאה מכך, שלטונו של פרעה תהרקה ושל יורשו תנות אמון, אופיין בעימות מתמיד עם האשורים. בשנת 664 לפני הספירה הטילו האשורים מכת מוות, ובזזו את תבאי וממפיס. בעקבות האירועים הללו, והחל משלטון אטלנרסה (אנ'), אף שליט כושי לא שלט שוב במצרים.

סוף תקופת הביניים השלישית

מצרים העליונה נותרה זמן מה תחת שלטונם של תהרקה ותנות אמון, בעוד שמצרים התחתונה נשלטה משנת 664 לפני הספירה על ידי השושלת העשרים ושש שהוקמה על ידי האשורים בהצבת שליטי בובה מטעמם. בשנת 663 לפנה"ס, פתח תנות אמון בפלישה בקנה מידה מלא למצרים התחתונה, כשהוא כובש את ממפיס באפריל אותה שנה, והורג את נכו הראשון מסאיס. זאת מכיוון שנכו נשאר נאמן לאשורבניפל. תנות אמון בקושי הספיק לקבל את הכניעה של שליטי הדלתא ולגרש את האשורים הנותרים בצבא גדול בראשות אשורבניפל ובנו של נכו, פסמתיך הראשון (אנ'), חזר. תנות אמון הובס מצפון לממפיס ותבאי נבזזה ביסודיות (אנ') זמן קצר לאחר מכן. המלך הכושי נסוג לנוביה בזמן שההשפעה האשורית במצרים העליונה נעלמה במהירות. תבאי שנחלשה לצמיתות לאחר הביזה, נכנעה בשלווה לצי של פסמתיך הראשון בשנת 656 לפני הספירה. כדי לאשר את סמכותו, הציב פסמתיך את בתו בתפקיד משרתת האל אמון (אנ'), ובכך גם קיבל את מרות הכהונה של אמון ולמעשה איחד את מצרים. יורשו של תנות אמון, אטלנרסה (אנ'), לא היה בעמדה לנסות ולכבוש מחדש של מצרים מכיוון שפסמתיך הבטיח גם את הגבול הדרומי ביב ואולי אף שלח מערכה צבאית לנפאטה. במקביל, הצליח פסמתיך להשתחרר מהוסאל האשורי תוך שהוא נשאר ביחסים טובים עם אשורבניפל, אולי בגלל מרד מתמשך בבבל. בכך, הביא יציבות מוגברת למדינה במהלך 54 שנות שלטונו מהעיר סאיס החל מהתקופה המאוחרת של מצרים העתיקה.

היסטוריוגרפיה

ההיסטוריוגרפיה של תקופה זו שנויה במחלוקת מסיבות שונות. ראשית, קיימת מחלוקת לגבי התועלת של מונח מלאכותי מאוד המכסה תקופה ארוכה ומסובכת ביותר של ההיסטוריה המצרית. תקופת הביניים השלישית כוללת תקופות ארוכות של יציבות כמו גם חוסר יציבות כרונית ומרי אזרחי: שמה דווקא מעיב על עובדה זו. שנית, ישנן בעיות משמעותיות של כרונולוגיה הנובעות ממספר תחומים, ישנם קשיים בתיארוכים המשותפים לכל הכרונולוגיה המצרית ומתווספים לסינכרון עם ארכאולוגיה מקראית המכילים גם תאריכים שנויים במחלוקת קשה.

תיאוריות שוליים

ההיסטוריון פיטר ג'יימס, יחד עם אקדמאים נוספים, טענו בניגוד לקיצ'ן שהתקופה נמשכה פחות מ-200 שנה. היא החלה מאוחר יותר מ-850 לפני הספירה אך הסתיימה בתאריך המקובל, שכן לחמש השושלות היו שנים רבות של חפיפה.^[12] למספר תאורטיקנים כמו דייוויד רוהל יש תיאוריות שנויות במחלוקת לגבי היחסים המשפחתיים של השושלות המרכיבות את התקופה.

ראו גם

ביאורים

^ המונח "לוב" באגיפטולוגיה מתייחס לאזורים שממערב לעמק הנילוס.^[3]^[4]

הערות שוליים

^ Schneider, Thomas (27 August 2008). "Periodizing Egyptian History: Manetho, Convention, and Beyond". In Klaus-Peter Adam (ed.). Historiographie in der Antike. Walter de Gruyter. pp. 181–197. ISBN 978-3-11-020672-2. Archived from the original on 18 February 2020. Retrieved 26 December 2019.
^ ¹ ² Kenneth A. Kitchen, The Third Intermediate Period in Egypt (1100–650 BC), 3rd edition, 1986, Warminster: Aris & Phillips Ltd, pp.xi-xii, 531.
^ "Journal of the American Research Center in Egypt Vol. 46(2010)". American Research Center in Egypt. 2010: 170.
^ "Journal of Egyptian History 11 (2018)". Brill. 2018: 147.
^ Bonnet, Charles (2006). The Nubian Pharaohs. New York: The American University in Cairo Press. pp. 142–154. ISBN 978-977-416-010-3.
^ Diop, Cheikh Anta (1974). The African Origin of Civilization. Chicago, Illinois: Lawrence Hill Books. pp. 219–221. ISBN 1-55652-072-7.
^ ¹ ² Emberling, Geoff (2011). Nubia: Ancient Kingdoms of Africa. New York, NY: Institute for the Study of the Ancient World. p. 10. ISBN 978-0-615-48102-9.
^ Mokhtar, G. (1990). General History of Africa. California, USA: University of California Press. pp. 161–163. ISBN 0-520-06697-9.
^ Emberling, Geoff (2011). Nubia: Ancient Kingdoms of Africa. New York: Institute for the Study of the Ancient World. pp. 9–11. ISBN 978-0-615-48102-9.
^ Silverman, David (1997). Ancient Egypt. New York: Oxford University Press. pp. 36–37. ISBN 0-19-521270-3.
^ Shillington, Kevin (2005). History of Africa. Oxford: Macmillan Education. p. 40. ISBN 0-333-59957-8.
^ "Centuries of Darkness: Context, Methodology and Implications [Review Feature"] (PDF). Cambridge Archaeological Journal. 1 (2): 228ff. 1991. doi:10.1017/S0959774300000378. ISSN 1474-0540. S2CID 246638930. Archived (PDF) from the original on 2018-02-12. Retrieved 2018-02-11.

ביבליוגרפיה

Dodson, Aidan Mark. 2001. "Third Intermediate Period." In The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, edited by Donald Bruce Redford. Vol. 3 of 3 vols. Oxford, New York, and Cairo: Oxford University Press and The American University in Cairo Press. 388–394.
Kitchen, Kenneth Anderson. [1996]. The Third Intermediate Period in Egypt (1100–650 BC). 3rd ed. Warminster: Aris & Phillips Limited.
Myśliwiec, Karol. 2000. The Twilight of Ancient Egypt: First Millennium B.C.E. Translated by David Lorton. Ithaca and London: Cornell University Press.
Porter, Robert M. 2008. A Network of 22nd–26th Dynasty Genealogies, JARCE 44, 153–157.
Taylor, John H. 2000. “The Third Intermediate Period (1069–664 BC).” In The Oxford History of Ancient Egypt, edited by Ian Shaw. Oxford and New York: Oxford University Press. 330–368.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תקופת הביניים השלישית של מצרים בוויקישיתוף

תקופת הביניים השלישית של מצרים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

Allen, James, and Marsha Hill. "Egypt in the Third Intermediate Period (1070–712 B.C.)", In Heilbrunn Timeline of Art History. New York: The Metropolitan Museum of Art, 2000–. (October 2004)
Artabase.net: Face from a Coffin Archived 2014-09-10 at the Wayback Machine
Artabase.net: Right Hand from an Anthropoid Coffin Archived 2014-09-10 at the Wayback Machine

[5] המונח "לוב" באגיפטולוגיה מתייחס לאזורים שממערב לעמק הנילוס.^[3]^[4]

[1] Schneider, Thomas (27 August 2008). "Periodizing Egyptian History: Manetho, Convention, and Beyond". In Klaus-Peter Adam (ed.). Historiographie in der Antike. Walter de Gruyter. pp. 181–197. ISBN 978-3-11-020672-2. Archived from the original on 18 February 2020. Retrieved 26 December 2019.

[KAK-2] ¹ ² Kenneth A. Kitchen, The Third Intermediate Period in Egypt (1100–650 BC), 3rd edition, 1986, Warminster: Aris & Phillips Ltd, pp.xi-xii, 531.

[3] "Journal of the American Research Center in Egypt Vol. 46(2010)". American Research Center in Egypt. 2010: 170.

[4] "Journal of Egyptian History 11 (2018)". Brill. 2018: 147.

[6] Bonnet, Charles (2006). The Nubian Pharaohs. New York: The American University in Cairo Press. pp. 142–154. ISBN 978-977-416-010-3.

[7] Diop, Cheikh Anta (1974). The African Origin of Civilization. Chicago, Illinois: Lawrence Hill Books. pp. 219–221. ISBN 1-55652-072-7.

[EG-8] ¹ ² Emberling, Geoff (2011). Nubia: Ancient Kingdoms of Africa. New York, NY: Institute for the Study of the Ancient World. p. 10. ISBN 978-0-615-48102-9.

[9] Mokhtar, G. (1990). General History of Africa. California, USA: University of California Press. pp. 161–163. ISBN 0-520-06697-9.

[10] Emberling, Geoff (2011). Nubia: Ancient Kingdoms of Africa. New York: Institute for the Study of the Ancient World. pp. 9–11. ISBN 978-0-615-48102-9.

[11] Silverman, David (1997). Ancient Egypt. New York: Oxford University Press. pp. 36–37. ISBN 0-19-521270-3.

[12] Shillington, Kevin (2005). History of Africa. Oxford: Macmillan Education. p. 40. ISBN 0-333-59957-8.

[13] "Centuries of Darkness: Context, Methodology and Implications [Review Feature"] (PDF). Cambridge Archaeological Journal. 1 (2): 228ff. 1991. doi:10.1017/S0959774300000378. ISSN 1474-0540. S2CID 246638930. Archived (PDF) from the original on 2018-02-12. Retrieved 2018-02-11.

[1]

[2]

[א]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[3]

[4]