תקנות צפון-מערב
תקנות צפון-מערב (באנגלית: Northwest Ordinance; בשמו הפורמלי והמלא: "An Ordinance for the Government of the Territory of the United States, North-West of the River Ohio" - "תקנות עבור ממשלת הטריטוריה של ארצות הברית, צפון-מערב נהר אוהיו") הן אחד ממעשי החקיקה החשובים של הקונגרס הקונטיננטלי של ארצות הברית. התקנות התקבלו בניו יורק (שהייתה אז הבירה) ב-13 ביולי 1787 ויצרו לראשונה את הטריטוריה הצפון-מערבית כטריטוריה המאורגנת המאוגדת הראשונה בין נהר אוהיו ונהר המיסיסיפי לבין גבולה של קנדה. בכך נקבע שארצות הברית תתפתח מערבה על ידי התיישבות ויצירת ישויות מדיניות חדשות ולא רק על ידי הרחבת מושבות קיימות. התקנות חזרו ואושרו על ידי קונגרס ארצות הברית ב-7 באוגוסט 1789, עם שינויים מזעריים כדי להתאימן לחוקת ארצות הברית. שטח הטריטוריה כלל את שטחן של מדינות ארצות הברית כיום: אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן, ויסקונסין וצפון-מזרח מינסוטה. שטחה הכולל של הטריטוריה היה 670,000 קמ"ר.
הרקע וחקיקת התקנות
עריכההשטח נכבש על ידי בריטניה מצרפת במסגרת מלחמת שבע השנים ואושרר כשטח בריבונות בריטית במסגרת חוזה פריז (1763). עם זאת, ההכרזה המלכותית של 1763 הגבילה את ההתיישבות האירופאית בשטח ולפיה "אין לפגוע בזכויות הבעלות, לתפוס בעלות, לקנות או להתנחל בשטחים של האינדיאנים שלא עברו עד כה לבעלות התושבים החדשים. לשלטונות המקומיים אסור לרשום שום שטח מצפון או ממערב על שם אזרח אמריקני אם היה לפני כן שטח של אינדיאני. גם על שטחים ריקים שהיו בעבר מחוץ לתחום השלטון הבריטי אסור להתיישב, וזאת מפני שהממשלה הבריטית מבקשת לשמור את השטח לאינדיאנים. הדרך היחידה לקבל בעלות או זיכיון על השטחים הללו היא קבלת רישיון מיוחד מטעם הממשל הבריטי".[1]
בחוזה פריז (1783) שסיים את מלחמת העצמאות של ארצות הברית תבעה ארצות הברית את הריבונות גם על שטחים אלה, אולם נותרה פתוחה השאלה לאילו מן המושבות הקיימות יסופחו שטחים חדשים אלה, דבר שיצר מתחים בין נציגי מסצ'וסטס, קונטיקט, ניו יורק ווירג'יניה. ב-1784 העלה תומאס ג'פרסון את הרעיון לפיו המושבות הקיימות לא יתפשטו מערבה להרי האפלצ'ים ושהטריטוריה החדשה תחולק למדינות חדשות, שיצטרפו לאיחוד, בהתבסס על תקנון הקונפדרציה. לאחר מספר טיוטות של חלוקות השטח התקבל העיקרון הג'פרסוני, לפיו יחולק השטח למקטעים, שייחקרו על ידי משלחות מחקר ויימכרו לגורמים פרטיים שיכוננו בהם התיישבות, שתבשיל למערכת מדינתית-פדרלית שתצורף לאיחוד גדל של מדינות-ברית.
עקרונות
עריכה- זכות קניין במקרקעין, רכישת אדמה ופיתוח פרטי - התקנות הבטיחו לראשונה בחקיקה את החירות האזרחית לרכוש קרקע, כאשר הרוכש הופך לבעל זכויות מלאות בשטח ויכול לפתח אותו, לחלק אותו לחלקות ולמוכרן כאוות נפשו ולהוריש את זכויותיו. עיקרון זה נקרא במשפט המקובל fee simple absolute.
- השטח הפדרלי - שטח שלא נרכש על ידי בעלות פרטית שייך לממשל הפדרלי. בכך בטלו כל הטענות של מדינות קיימות על חלקים מהטריטוריה. בפרט קבע סעיף 4, כי נתיבי שיט יהיו לעד שטח ציבורי חופשי וקבע את רעיון הדרכים הפדרליות.
- יצירת מדינות חדשות - התקנות קבעו כי בשטח ייווצרו בין שלוש לחמש מדינות חדשות, ולכל מדינה בעלת אוכלוסייה של 60,000 תושבים ויותר יהיה ייצוג בקונגרס הקונטיננטלי, לפי אותו מפתח ייצוג של 13 המושבות הקיימות. התקנות קבעו גם בפרוטרוט את דרכי הממשל ורשויות השלטון במדינות.
- הקמת אוניברסיטה - בדחיפתו של הכומר ואיש המדע מנשה קטלר כללו התקנות, בצד אמירה כללית על חשיבות החינוך כמכשיר לאושרו של הפרט, להקניית ידע ואמות מידה מוסריות, גם התחייבות להקמת אוניברסיטה ציבורית. ב-1804 נוסדה אוניברסיטת אוהיו על סמך תקנה זו.
- זכויות האדם - התקנות כללו נוסח מוקדם של מגילת הזכויות של ארצות הברית, אשר יאומצו כעשרת התיקונים הראשונים לחוקת ארצות הברית ב-15 בדצמבר 1791.
- איסור עבדות - סעיף 6 של התקנות קבע את מעמדן של המדינות שייווצרו בטריטוריה כ"מדינות חירות" שהעבדות אסורה בהן.
- יחס לילידים אמריקאים - התקנות כמעט אינן דנות בנושא, פרט לשתי התייחסויות: אכיפת החוק המדינתי על אינדיאנים שיוותרו בשטח ודרישה מוסרית להתייחס אליהם באופן הוגן ולא לגזול מהם רכוש. יתרה מזו, לילידים הובטח שחירויותיהם לא תישללנה על ידי בודדים, אלא "באופן חוקי כפי שייקבע על ידי הקונגרס".[2]
לקריאה נוספת
עריכה- Duffey, Denis P. "The Northwest Ordinance as a Constitutional Document." Columbia Law Review (1995): 929-968. in JSTOR
- Horsman, Reginald. "The Northwest Ordinance and the Shaping of an Expanding Republic." Wisconsin Magazine of History (1989): 21-32. in JSTOR
- Onuf, Peter S. Statehood and union: A history of the Northwest Ordinance (Indiana University Press, 1987)
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ הטקסט המלא של ההכרזה
- ^ Section 14, Article 3