ויקיפדיה

תרבות הביטול

תרבות הביטול (תרגום מאנגלית של Cancel Culture) הוא כינוי גנאי לתופעה של נידוי אדם, לרוב מפורסם, בגלל אמירה או מעשה, בדרך כלל שוליים, שנתפסים בעיני קבוצה כלשהי כפוגעניים או לא תקינים פוליטית. מקור השם מיוחס להאשטאג שהיה בשימוש ברשת החברתית טוויטר.[1] המונח משמש גם לתופעה של צנזורם או הורדתם מהמסך של סרטים או יצירות בשל אלמנטים שאינם תקינים פוליטית.[2]

מי שנפגע מהתופעה נדחף החוצה ממעגלים חברתיים או מקצועיים ברשתות החברתיות, בעולם האמיתי או בשניהם.[3] מילון Merriam-Webster מגדיר את ה"ביטול" כ"הפסקת תמיכה באותו אדם",[4] ו-Dictionary.com מגדיר זאת כ"נסיגה מתמיכה באישים ציבוריים וחברות (כלומר, "ביטולם"), לאחר שאלה עשו או אמרו דבר שנחשב למעורר התנגדות או פוגעני."[5]

תרבות הביטול קשורה בקשר הדוק לתקינות פוליטית ומהווה כלי במסגרת פוליטיקה של זהויות, כאשר כל אמירה שלילית נגד מיעוט מסוים נתפשת כפוגענית וגוררת תגובת נגד קשה (שיימינג, הטרדה, נידוי חברתי, קריאות לפיטורין ועוד). היא נפוצה מאוד בקמפוסים של מכללות וקולג'ים בארצות הברית, ולטענת מבקריה הגיעה שם להקצנה המאיימת על חירות המחשבה וחופש הביטוי.[6][7]

תרבות הביטול היא גרסה של "תרבות ההוקעה" ומהווה סוג של חרם שבו מעורב אדם (בדרך כלל סלבריטאי) שנחשב כמי שפעל או דיבר בצורה מפוקפקת או שנויה במחלוקת.[4][8][9][10][11] ליסה נקאמורה, פרופסור ללימודי מדיה באוניברסיטת מישיגן, מגדירה את הביטול כ"חרם תרבותי" שבו מניעת תשומת הלב ממישהו מונעת ממנו את פרנסתו.

יש הטוענים שלא קיימת תרבות ביטול, ויש הרואים בה תופעה חיובית.[12][13]

ניתוח אקדמי

עריכה

לדברי הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, תרבות הביטול נובעת ממה שהוא מכנה תרבות הבטיחות, "ביטחוניזם", או "בטיחותיזם" (safetysm) בקמפוסים במכללות.[14] לדברי קית המפטון, פרופסור ללימודי תקשורת באוניברסיטת המדינה של מישיגן, הנוהג תורם לקיטוב בחברה האמריקאית, אך אינו מוביל לשינויים בדעות.[15] חלק מהתלמידים חוששים להביע רעיונות לא פופולריים מחשש להיות מושמצים ברשתות החברתיות[16] ועלולים להימנע מלשאול שאלות כתוצאה מכך.[17] תפוצתה של תרבות הביטול גורמת לקבוצות שוליות "להסס אף יותר לדבר על מה שהן מרגישות."[18] לדברי חוקרת מדעי החברה פרנסס א' לי, תרבות הביטול מובילה לשיטור עצמי של דעות "שגויות, מעיקות או בלתי הולמות".[19][20]

חלק מהאקדמאים הציעו חלופות ושיפורים לתרבות הביטול. הפרופסור לרב-תרבותיות ביקורתית[21] אניטה ברייט הציעה "להתריע" (calling-in) במקום "להוקיע" (calling-out) על מנת להביא לחזית את רעיון האחריות, האקאונטביליות (accountability) (אנ'), אך באור "אנושי, צנוע ומגשר" יותר.[22] היועצת הקלינית אנה ריצ'רדס, המתמחה בתיווך בסכסוכים, אומרת כי "הלמידה של ניתוח המוטיבציות שלנו כאשר אנו מציעים ביקורת", עוזרת לתרבות הביטול לפעול באופן פרודוקטיבי.[23]

תגובות

עריכה

לביטוי "תרבות הביטול" יש קונוטציות שליליות, והוא משמש בדרך כלל בדיונים על חופש הביטוי והצנזורה.[24][25]

נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה הזהיר מפני תרבות הביטול במדיה החברתית: "לאנשים שעושים דברים ממש טובים יש פגמים. אנשים שאתה נלחם בהם עשויים לאהוב את ילדיהם ולחלוק איתך דברים [ערכים] מסוימים."[26] נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתח ביקורת על תרבות הביטול בנאום ב-3 ביולי 2020 והשווה זאת לטוטליטריות. הוא טען שתרבות הביטול היא כלי נשק פוליטי שנועד להעניש ולבייש את המתנגדים בכך שהם מגורשים מעבודתם ונדרשים להביע כניעות.[27]

מכתב פתוח

עריכה

דלווין בראון, שכתב ב-USA Today, תיאר מכתב גלוי עליו חתמו 153 אישי ציבור ופורסם במגזין "הארפרז" כמסמן "נקודת שיא" בדיון בנושא.[24] במכתב הובאו טיעונים נגד "חוסר סובלנות לדעות מנוגדות, נטייה לשיימינג ולנידוי ציבורי, ונטייה לעמעם סוגיות מדיניות מורכבות על ידי יצירת רושם מעוור של ודאות מוסרית."[28][29][30]

על מכתב תגובה שאורגן על ידי המרצה אריון נטלס, "מכתב ספציפי יותר על צדק ודיון פתוח", חתמו למעלה מ-160 אנשים באקדמיה ובתקשורת. במכתב נמתחה ביקורת על המכתבו ב"הארפרז", ובו הביעו אנשי מקצוע מצליחים עם פלטפורמות פרסום גדולות בקשה לסיים את תרבות הביטול אך לא להפסיק לצאת נגד ביטולם של אלה ש"בוטלו מזה דורות".[31][32]

דעת הקהל האמריקאית

עריכה

סקר של מצביעים אמריקאיים רשומים שנערך ביולי 2020 הראה כי תרבות הביטול, המוגדרת כ"נסיגה מתמיכה באנשי ציבור וחברות לאחר שעשו או אמרו דבר שנחשב למעורר או פוגע", הייתה מקובלת. 40% מהנשאלים אמרו כי הם ביטלו את תמיכתם באישי ציבור וחברות, לרבות ברשתות החברתיות, משום שאלה עשו או אמרו משהו שנחשב למעורר התנגדות או פוגעני. 8% עסקו בכך לעיתים קרובות. הנוטים לביטול נבדלים בגיליהם. רוב המצביעים בגילאי 18 עד 34 (55%) אמרו כי לקחו חלק בתרבות הביטול, בעוד שרק כשליש (32%) מהמצביעים מעל גיל 65 אמרו כי הצטרפו לביטול במדיה החברתית.[33] היחס כלפי הנוהג היה מעורב. 44% מהנשאלים אמרו כי הם לא אוהבים את תרבות הביטול, 32% תמכו בה ו-24% לא הביעו דעה. 46% סברו כי תרבות הביטול הרחיקה לכת, ורק 10% סברו כי לא הרחיקה לכת מספיק. רוב (53%) האמין כי אנשים צריכים לצפות להשלכות חברתיות של הבעת דעות לא פופולריות בציבור, במיוחד כאלה שעלולות להתפרש כפוגעניות כלפי אנשים אחרים.[34]

ויכוח על קיום התופעה

עריכה

יש עיתונאים המפקפקים בקיומה של תרבות הביטול כתופעה ממשית. קונור גארל, ב-Vice, קבע כי תרבות הביטול "לעיתים רחוקות משפיעה מוחשית או משמעותית על חייהם ונוחותם של המבוטלים."[35]

דוגמאות

עריכה

לעיתים קרובות ניתן "לבטל" ידוענים עקב דברים שאמרו שנים לפני כן. השחקן הארטלי סויר פוטר מסדרת הטלוויזיה "הפלאש" לאחר שציוצים "גזעניים" ו"מיזוגניים" צצו מ-2012 ו-2014. הערות הכפופות לתרבות הביטול יכולות לעלות מנעוריהם ואף ילדותם של הסלבריטאים. הדוגמנית מאדי זיגלר התנצלה על סרטונים המציגים "בורות וחוסר רגישות גזעית" שהופקו כשהייתה בת 9.[36] ביולי 2020, מאמן הפוטבול של אוקלהומה סטייט מייק גנדי (Mike Gundy), קיבל תגובה חריפה אחרי שנמצאה תמונה שלו כשהוא לובש חולצת טריקו ובה הלוגו של רשת החדשות הימנית "OAN". שכרו קוצץ במיליון דולר כתוצאה מכך.[37]

תרבות הביטול אינה משפיעה רק על ידוענים אלא מתרחשת גם בתוך האקדמיה ובקרב ציבורים משכילים. בשנת 2019, המשוררת והפרופסור המועמדת לפוליצר בבית הספר ניו סקול של העיר ניו יורק, לורי שק, נחקרה על ידי האוניברסיטה לאחר ש"השתמשה במילה "Nigger" במהלך דיון אודות השימוש של ג'יימס בולדווין בכינויי גנאי גזעניים."[38] [39] ביוני 2020 נוצרה עצומה נגד גורדון קליין, פרופסור באוניברסיטת UCLA, והוא הושעה לאחר שסירב לתת ציון מקל להערכות סופיות של סטודנטים שחורים. העותרים תייגו את סירובו כ"גזעני בצורה מצערת".[40] באותו חודש פוטר דייוויד שור, מנתח נתונים, על כך שצייץ תוצאות מחקר שמצא שמחאות אלימות הגדילו את אחוז ההצבעה לרפובליקנים והפגנות שלוות הגדילו את אחוז ההצבעה לדמוקרטים.[41] ביולי 2020 התפטר גארי גרלס (Gary Garrels), אוצר מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, בעקבות עתירה והאשמות בגזענות על כך שאמר שהוא עדיין אוסף יצירות אמנות מזכרים לבנים.[42] באותו חודש קיבלה 2000 חתימות עצומה שדרשה לפטר את פטרישיה סיימין (Patricia Simon), פרופסורית מניו יורק שהואשמה בשינה במהלך פגישה "אנטי-גזענית".[43]

אנשים פוטרו בגלל הבעת דעות המנוגדות לשיח שאושר במיינסטרים. לדוגמה, עצומה שהוגשה נגד ניק באקלי (Nick Buckley), מייסד ומנכ"ל ארגון הצדקה Mancunian Way, גרמה לפיטורו בגין ביקורת על תנועת Black Lives Matter. בנובמבר 2020 טענה הבלוגרית והסופרת הימנית בניו זילנד אוליביה פירסון שהיא קורבן של "תרבות הביטול" לאחר שהרשת הקמעונאית המקוונת Mighty Ape מחקה את ספרה "הגנה על הערכים המערביים" בתגובה לציוץ שלה שלעג לקעקועי הפנים של נניה מאהוטה, שר החוץ שמונה לאחרונה. הבלוגר העמית קמרון סלייטר טען כי Mighty Ape צבועה כי היא מפרסמת ספרים של אוסוואלד מוסלי ויוזף גבלס.[44] ביוני 2020 הובילה מחאת כתבים להתפטרותו של ג'יימס בנט, עורך מדור הדעות של "הניו יורק טיימס" לאחר שבעיתון פורסם טור דעה שתמך בהכנסת חיילים לערים כדי להגן על רכוש מפני פורעים בתקופת המחאות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד.[45]

בתרבות הפופולרית

עריכה

סדרת האנימציה האמריקאית "סאות' פארק" לעגה לתרבות הביטול בקמפיין משלה "#CancelSouthPark" בעת קידום העונה ה-22 של התוכנית.[46][47][48][49] בפרק השלישי של העונה יש התייחסויות לסרט התיעודי "הבעיה עם אפו", לסדרה "רוזאן" שבוטלה לאחר ציוצים שנויים במחלוקת של השחקנית רוזאן בר, ולדיוני האישור של שופט בית המשפט העליון ברט קוואנו.[50][51] גם להקת הצ'יקס (אנ') וגם ביל מאהר אמרו שהם קורבנות של תרבות הביטול.[52][53]

בשנת 2019 הייתה תרבות הביטול נושא עיקרי בתוכניות הסטנד-אפ "Sticks & Stones" מאת דייב שאפל[54] ו-"Paper Tiger" (נמר של נייר) מאת ביל בר.[55]

בסדרה המצוירת בובספוג מכנסמרובע, סקווידויד טנטקלס קורא ביומן העבודה של עמיתו לעבודה בובספוג ומשתף את הכתוב עם לקוחות המסעדה. היומן חושף פרטים מביכים רבים וסקווידויד והלקוחות לועגים לבובספוג יחדיו. סקווידויד בטוח כי מדובר במעשה שולי וכי בובספוג יתגבר, אך מהר מאוד התגובה החברתית מתדרדרת וסקוויויד מוקע בעמוד הראשי בעיתוני החדשות, הבנק מבטל את המשכנתא שלו ושוטרים כובלים אותו בכיכר העיר לאחר שמצאו אותו ישן ברחוב וזיהו אותו כ"קורא היומן". בהיותו כבול, שכנו פטריק סטאר משליך עליו עגבנייה כאות לבוז, הגם שאף הוא השתתף בקריאת היומן ולעג לבובספוג. בינתיים, בובספוג כבר התגבר על העלבון ואף הוציא את יומנו לאור, וזה הפך לרב מכר.[56]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא תרבות הביטול בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ The Origin of 'Cancel Culture'
  2. ^ Cancel "Cancel Culture" | PragerU, www.prageru.com (באנגלית)
  3. ^ McDermott, John (2 בנובמבר 2019). "Those People We Tried to Cancel? They're All Hanging Out Together". The New York Times. נבדק ב-3 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "What It Means to Get 'Canceled'". www.merriam-webster.com (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-18 ביוני 2020. נבדק ב-4 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "What Does Cancel Culture Mean?". dictionary.com. נבדק ב-19 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^   מה עומד מאחורי המילים היפות של הפי-סי ומה תשובת היהדות: הרב חיים נבון עם ספר חדש בראיון עם ד"ר רועי יוזביץ', סרטון בערוץ "Dr. Roi Yozevitch", באתר יוטיוב (אורך: 53:31), 11 במאי 2022.
  7. ^ גרג לוקיאנוף וג'ונתן היידט,, אתרוגים בקמפוס, באתר אלכסון, תרגום מכתב העת Atlantic, ‏3.9.2015
  8. ^ Sills, Sophie; Pickens, Chelsea; Beach, Karishma; Jones, Lloyd; Calder-Dawe, Octavia; Benton-Greig, Paulette; Gavey, Nicola (23 במרץ 2016). "Rape culture and social media: young critics and a feminist counterpublic". Feminist Media Studies. 16 (6): 935–951. doi:10.1080/14680777.2015.1137962. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Munro, Ealasaid (23 באוגוסט 2013). "Feminism: A Fourth Wave?". Political Insight. 4 (2): 22–25. doi:10.1111/2041-9066.12021. אורכב מ-המקור ב-10 בדצמבר 2019. נבדק ב-29 באפריל 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Yar, Sanam; Bromwich, Jonah Engel (31 באוקטובר 2019). "Tales From the Teenage Cancel Culture". The New York Times. ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-1 ביוני 2020. נבדק ב-4 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Bromwich, Jonah Engel (28 ביוני 2018). "Everyone Is Canceled". The New York Times. ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-13 באוגוסט 2019. נבדק ב-4 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ קתרין פונג, LeVar Burton Defends Cancel Culture, Says It Should Be Called 'Consequence Culture', Newsweek, ‏23 בדצמבר 2021 (באנגלית)
  13. ^ מולי שוורץ, Roxane Gay Says Cancel Culture Does Not Exist, Mother Jones, ‏5 במרץ 2021 (באנגלית)
  14. ^ Haidt, Jonathan, and Greg Lukianoff. 2018.
  15. ^ Agence France Presse (22 ביולי 2020). "La "cancel culture", nouvelle arme des anonymes et facteur de polarisation". Le Journal de Montréal (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2020. נבדק ב-24 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Merrill, Jacqueline Pfeffer (2 בינואר 2020). "An Intelligent Person's Guide to Modern Culture". Perspectives on Political Science. 49 (1): 48–50. doi:10.1080/10457097.2019.1673600. ISSN 1045-7097. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Harrison, Reviewed by Laura M. (3 ביולי 2019). "The Coddling of the American Mind: How Good Intentions and Bad Ideas Are Setting up a Generation for Failure". Journal of College and Character. 20 (3): 276–278. doi:10.1080/2194587X.2019.1631190. ISSN 2194-587X. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Cunningham, David S. (4 בינואר 2019). Hearing Vocation Differently: Meaning, Purpose, and Identity in the Multi-Faith Academy (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 978-0-19-088867-1. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ^ 'Excommunicate me from the church of social justice': an activist's plea for change, www.cbc.ca, ‏2018-07-05 (באנגלית)
  20. ^ "Why I've Started to Fear My Fellow Social Justice Activists". Yes! Magazine (באנגלית). נבדק ב-28 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Anita Bright - Google Scholar". scholar.google.com. נבדק ב-28 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Bright, Anita; Gambrell, James (2017). "Calling In, Not Calling Out: A Critical Race Framework for Nurturing Cross-Cultural Alliances in Teacher Candidates". Handbook of Research on Promoting Cross-Cultural Competence and Social Justice in Teacher Education (באנגלית). נבדק ב-28 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Matei, Adrienne (1 בנובמבר 2019). "Call-out culture: how to get it right (and wrong)". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-31 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 Brown, Dalvin. "Twitter's cancel culture: A force for good or a digital witchhunt? The answer is complicated". USA TODAY (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-24 ביולי 2020. נבדק ב-24 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Where Did Cancel Culture Come From?". Dictionary.com (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-30 ביוני 2020. נבדק ב-28 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Obama laid into young people being 'politically woke' and 'as judgmental as possible' in a speech about call-out culture". Business Insider. 30 באוקטובר 2019. אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2020. נבדק ב-23 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ CNN, Daniel Dale. "A list of people and things Donald Trump tried to get canceled before he railed against 'cancel culture'". CNN. אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2020. נבדק ב-1 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "A Letter on Justice and Open Debate". Harper's Magazine (באנגלית). 7 ביולי 2020. אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2020. נבדק ב-24 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 ביולי 2020. נבדק ב-23 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  30. ^ Chiu, Allyson (8 ביולי 2020). "Letter signed by J.K. Rowling, Noam Chomsky warning of stifled free speech draws mixed reviews". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-24 ביולי 2020. נבדק ב-9 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Schuessler, Jennifer (10 ביולי 2020). "An Open Letter on Free Expression Draws a Counterblast". The New York Times. נבדק ב-12 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Roberts, Mikenzie (13 ביולי 2020). "Harper's letter and response signed by Northwestern academics". The Daily Northwestern. נבדק ב-18 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Lizza, Ryan (22 ביולי 2020). "Americans tune in to 'cancel culture' — and don't like what they see". POLITICO (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2020. נבדק ב-22 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Morning Consult; Politico (ביולי 2020). "National tracking poll, July 17-19, 2020". Politico.com. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Logan Paul Is Proof That Problematic People Are Never Truly Cancelled". www.vice.com (באנגלית). נבדק ב-16 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Maddie Ziegler apologises for ‘ignorant and racially insensitive’ videos made when she was nine-years-old, The Independent, ‏2020-08-05 (באנגלית)
  37. ^ Dave Wilson, Oklahoma State coach Mike Gundy agrees to take $1M pay cut after review, ESPN, ‏2020-07-03 (באנגלית)
  38. ^ Creative writing professor cleared of discrimination in saying a slur in quoting James Baldwin in class, www.insidehighered.com (באנגלית)
  39. ^ ותן חלקנו (2024-12-12), ותן חלקנו | התובנה המרגשת טו כסלו | המרצה שבוטל בגלל מילה בסינית, נבדק ב-2024-12-18
  40. ^ Alex Morey, UCLA reinstated Gordon Klein. Who will reinstate his reputation?, FIRE, ‏2020-10-12 (באנגלית)
  41. ^ Eric Levitz, David Shor’s Unified Theory of American Politics, Intelligencer, ‏2020-07-17 (באנגלית)
  42. ^ Julia Halperin, Gary Garrels, the San Francisco Museum of Modern Art's Longtime Chief Curator, Resigns Amid Staff Uproar, Artnet News, ‏2020-07-11 (באנגלית)
  43. ^ Jocelyn Grzeszczak, Petition to fire NYC professor accused of sleeping during anti-racist meeting gathers 2,000 signatures, Newsweek, ‏2020-07-15 (באנגלית)
  44. ^ Brookes, Emily (4 בנובמבר 2020). "New Zealand author dropped by online retailer Mighty Ape after she made derisive comments about Nanaia Mahuta's moko". Stuff. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2020. נבדק ב-4 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ נל, ‏עורך הדעות של "הניו יורק טיימס" התפטר על רקע המחאה בארה"ב, באתר גלובס, 8 ביוני 2020
  46. ^ Andrews, Travis M. (17 באוקטובר 2018). "How 'South Park' became the ultimate #bothsides show". נבדק ב-31 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Edwards, Chris (20 בנובמבר 2018). "Post-outrage TV: how South Park is surviving the era of controversy". נבדק ב-31 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Mathews, Liam (11 באוקטובר 2018). "South Park Just Trolled The Simpsons Really Hard, but Why?". TV Guide. נבדק ב-31 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Joho, Jess (12 באוקטובר 2018). "Why the latest season of 'South Park' feels like a total game-changer". Mashable. נבדק ב-31 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Parker, Ryan (10 באוקטובר 2018). "'South Park' Goes After Roseanne Barr, 'Simpsons' Apu Character". The Hollywood Reporter (באנגלית). נבדק ב-11 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Barsanti, Sam (9 באוקטובר 2018). "South Park will somehow tackle both Brett Kavanaugh and The Problem With Apu simultaneously". The A.V. Club. נבדק ב-10 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Dixie Chicks talk cancel culture 17 years after being blacklisted". Good Morning America (ABC). 16 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Ali, Rasha (1 באוגוסט 2020). "Bill Maher talks cancel culture and John Lewis with authors of Harper's open 'letter on justice'". USA Today. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ "Concerning Consent, Chappelle, and Canceling Cancel Culture". Wired (באנגלית). ISSN 1059-1028. נבדק ב-2020-10-19.
  55. ^ Placido, Dani Di. "Bill Burr's 'Paper Tiger' Exposes The Myth Of Outrage Culture". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2020-10-19.
  56. ^ Little Yellow Book, Encyclopedia SpongeBobia (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=תרבות_הביטול&oldid=40172644"