תרשיש (ארץ)

תַרְשִׁישׁ היא שמה של ארץ עתיקה, המוזכרת בתנ"ך מספר פעמים. הארץ הייתה ידועה במסחרה, ומלכי יהודה, ישראל ופיניקיה ניהלו קשרים ענפים איתה.

מתוך אזכורה בספר בראשית עם שאר בני יוון, ניתן להסיק שהיא הייתה ממערב לארץ ישראל. בתרגום השבעים ובוולגטה וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל תורגמה כקרתגו. אולם בימינו מקובל לזהות את הארץ עם טרטסוס שבחצי האי האיברי, או עם טרסוס שבאסיה הקטנה.^{[דרוש מקור]}

המסחר

תרשיש נודעה במסחרה הענף, ופריטים רבים יובאו בדרך קבע ממנה למזרח התיכון. בין השאר מוזכר בתנ"ך: מתכות שונות (זהב, כסף, ברזל, בדיל ועופרת), בעלי חיים אקזוטיים (תוכים, פילים וקופים) ומקנה.

"אוניות תרשיש" היה כינוי לאוניות חזקות, המסוגלות לשוט למרחקים. האוניות יועדו לנסיעות למרחקים ארוכים יחסית והיו בעלות תפוסה גבוהה יחסית. בניית האוניות היוותה אתגר כלכלי והנדסי עבור הממלכות, ואחזקת אוניות שכאלה הייתה הכרחית עבור התפתחות ממלכה.

אזכורים בתנ"ך

השם תרשיש מוזכר בתנ"ך לראשונה כאחד מבניו של יון. היא מוזכרת בתנ"ך לראשונה כמקום העומד בקשרי מסחר עם שלמה המלך, שאוניותיו הביאו משם סחורות. קשרי המסחר נזכרים גם בתקופה מאוחרת יותר, אצל יהושפט שמנסה לבנות אוניות בעציון גבר כדי ללכת לתרשיש, וגם בירמיהו מוזכרים אוצרות שהובאו מתרשיש. תרשיש תופסת מקום דומיננטי בקינת ישעיהו (ישעיהו, כ"ג) ובדברי יחזקאל (יחזקאל, כ"ו–כ"ח) על העיר צור. כאשר יונה הנביא רצה להתחמק מקיום הוראת האל להוכיח את בני נינוה הוא עלה על ספינה מנמל יפו אל תרשיש. ניכר איפוא, שנסיעות אל תרשיש מנמלי ארץ ישראל הקדומה היו דבר שבשגרה.

מאידך, ברור שנסיעה אל תרשיש הייתה נסיעה ארוכה, ותרשיש נחשבה ארץ רחוקה. כאשר ישעיהו מנבא אודות אחרית הימים, הוא אומר: ”וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם, תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן, הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי, וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם.” (ישעיהו, ס"ו, י"ט).

אזכור נוסף מופיע בספר דניאל, בו תואר המלאך גבריאל שגופו כגודל תרשיש: ”וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: וַאֲנִי, הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל--הוּא חִדָּקֶל. וָאֶשָּׂא אֶת-עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ-אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים; וּמָתְנָיו חֲגֻרִים, בְּכֶתֶם אוּפָז. וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו, כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל; וְקוֹל דְּבָרָיו, כְּקוֹל הָמוֹן.” (דניאל, י', ו')

אזכורים חוץ־מקראיים

ישנו ממצא ארכאולוגי בו מופיע השם תרשיש, הממצא הוא כתובת אבן שנמצאה בסרדיניה בשם Nora Stone, הכתובת חרוטה בכתב פיניקי. אין תמימות דעים לגבי פרשנות הכתובת, לפי אחת הדעות בכתובת מוזכר שליט מסרדיניה (שרדן) שנלחם בשליט מתרשיש, ניצח אותו ואז חזר לסרדיניה.

מיקום גאוגרפי

בתנ"ך עצמו יש קושי בזיהוי המיקום של תרשיש. מספר יונה נראה שמדובר במקום בים התיכון, משום שיונה יורד אל יפו כדי לנסוע אליה: "ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'". מאידך גיסא, בתיאור מפעליו של יהושפט בספר דברי הימים, נאמר שהוא בנה אוניות בעציון גבר ללכת תרשיש, ומשתמע שהיא נמצאת באזור הים האדום: "וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר".

על סתירה זאת עמד האברבנאל והציע שני פירושים: א. עזרא (מחברו של ספר דברי הימים, לפי המסורת) לא דייק. ב. יהושפט ניסה לשלוח אוניות מעציון גבר דרך היאור (מפרץ סואץ^{[דרושה הבהרה]}) והם נשברו בדרך שם.

לעומתו הציע המלבי"ם, שהאוניות הקיפו את אפריקה כדי להגיע לספרד, ושתרשיש היא טרטסוס שבספרד, המוזכרת על ידי הרודוטוס ועוד.

גם בין שאר פרשני המקרא לא קיימת הסכמה לגבי זהותה של תרשיש. בעוד שבתרגום יונתן בן עוזיאל, תרגום השבעים והוולגטה תרשיש היא קרתגו, בעוד יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים מצביע על טרסוס שבקיליקיה כתרשיש המקראית.

כיום מקובל שתרשיש הייתה במערב הים התיכון, בייחוד בטרטסוס .

קיימים גם פרשנים המציעים שתרשיש הכוונה לחוף באופן כללי, ובפרט, לחופים האירופיים שממערב ליון הקדומה.

לקריאה נוספת

• צלה אשל, היכן הייתה תרשיש המקראית? מקורות הכסף של ממלכת יהודה ופלשת במאה הח' לפני הספירה, מחקרי ארץ יהודה ה, 2022, עמ' 11–31
• משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986

קישורים חיצוניים

• "תַּרְשִׁישׁ", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 313–315, באתר היברובוקס.
• תרשיש באתר הניווט בתנ"ך.