Hi-NRG
Hi-NRG[2] הוא ז'אנר מוזיקלי המשלב אלמנטים של דיסקו ומוזיקת דאנס אלקטרונית, שמקורו בארצות הברית בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.
| מקורות סגנוניים | אלקטרונית • דיסקו • יורודיסקו[1] |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, ארצות הברית |
| מוצא |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת  |
| נגזרות | יורודאנס, האוס, טכנו |
| סוגות היתוך | |
| איטלו דיסקו, Nu-NRG (אנ'), ניו ביט, יורוביט | |
| סצינות אזוריות | |
| לונדון, ניו יורק, סן פרנסיסקו | |
  | |
כז'אנר מוזיקלי, המתאפיין בטמפו מהיר, מקצבי סטקטו, שירה "אינטנסיבית" ואוקטבות בייסליין "פועמות", הוא השפיע במיוחד על סצנת הדיסקו.
היסטוריה
עריכהמוזיקת Hi-NRG התחילה להופיע באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, בין היתר על ידי בידו (אנ') וטינה צ'ארלס ב-1976, ופטריק הרננדז (אנ') ב-1979.[3][4]
בין המוזיקאים שמשתמשים במוזיקת Hi-NRG נמצאים המוזיקאים קלוד'ה בארי (אנ'), מיקל בראון (אנ'), פרנס ג'ולי (אנ'), סילבסטר (אנ'), דיוויין, ליים (אנ'), The Weather Girls (אנ'), פטריק קאולי (אנ'), בובי אורלנדו (אנ'), פול לקאקיס, ברונסקי ביט, חי או מת (אנ') ו-The Flirts (אנ').
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, מוזיקת Hi-NRG זכתה, באופן מתון, לפופולריות במיינסטרים באירופה, ולהכרה רחבה בקהילה הגאה בארצות הברית. הז'אנר היה תלוי לחלוטין בטכנולוגיה והיה כולו על "ריקוד אתלטי בלתי אפשרי, מין בִּיוֹנִי וסיבולת על אנושית".[5] עם זאת, השירים הוגבלו, בדרך כלל, לגוף גברי, כמו השירים "Menergy", ו-"So Many Men, So Little Time". מפיקים כמו בובי אורלנדו (אנ') ופטריק קאולי (אנ') יצרו "פנטזיה שמיעתית של מועדון עתידני המאוכלס כולו בחתיכים של טום אוף פינלנד".[5]
במהלך אותה תקופה, הז'אנר נהיה לפופולרי בקנדה ובבריטניה, בעיקר על ידי Trans-X וליים (אנ'). מוזיקת Hi-NRG השפיעה על מוזיקת טכנו והאוס.
הצלחה מסחרית
עריכהב-1983 בבריטניה, מגזין המוזיקה Record Mirror (אנ') החל לפרסם מצעד Hi-NRG שבועי. הז'אנר נכנס למיינסטרים עם להיטים במצעד הפופ והדאנס הבריטי (ובמצעד הדאנס האמריקאי), כמו "Searchin' (I Gotta Find a Man)" (אנ') של הייזל דין (אנ') ו-"High Energy" (אנ') של אוולין תומאס (אנ').[6][7]
באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, יצאו שניים משירי ה-Hi-NRG המצליחים ביותר בכל הזמנים, "You Spin Me Round (Like a Record)" (אנ') של Dead or Alive (אנ'), ו-"Venus" של בננהרמה (במקור של Shocking Blue).[8]
מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 עד לסוף המאה ה-20, מגזין המוזיקה האמריקני, Dance Music Report (אנ'), פרסם מצעדי Hi-NRG.[9] עם זאת, הפופולוריות של מוזיקת Hi-NRG התחילה לדעוך ב-1990, לאחר שמוזיקת הטכנו ומוזיקת הרייב נהיו פופולריים במועדוני ריקודים. מאוחר יותר, במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, יצאה מוזיקת Nu-NRG (אנ'), שילוב של מוזיקת Hi-NRG ומוזיקת טראנס.[10]
הערות שוליים
עריכה- ^ Hasselhoff, David; Thompson, Peter (15 במאי 2007). Don't Hassel the Hoff The Autobiography. St. Martin's Press. ISBN 9781429901062 – via Google Books.
Simon invited me to work with Stock, Aitken and Waterman, Britain's biggest hit-makers of the 1980s whose work favoured a high-spirited blend of pop music and Hi-NRG, a high-tech version of Euro-disco. I checked into the Piccadilly Hotel
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Explore music...Genre: Hi-NRG". AllMusic. ארכיון מ-2022-06-06. נבדק ב-20 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ I Love to Love: Tina Charles, באתר AllMusic
- ^ Dance Little Lady: Tina Charles, באתר AllMusic
- ^ 1 2 Shapiro, Peter, and Iara Lee. Modulations: a History of Electronic Music: Throbbing Words on Sound. Caipirinha Productions, 2000.
- ^ "Hazell Dean – Full Official Chart History". Official Charts Company. Official Charts Company. ארכיון מ-2022-05-15. נבדק ב-19 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Evelyn Thomas – Full Official Chart History". Official Charts Company. Official Charts Company. ארכיון מ-2019-04-02. נבדק ב-19 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ AllMusic – Stock Aitken Waterman (ארכיון)
- ^ "USA Hi-NRG chart, December 1986 *20 years ago*". DiscoMusic.com. אורכב מ-המקור ב-3 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Electronic Music Styles – NU NRG TRANCE (אורכב 28.03.2010 בארכיון Wayback Machine). July 2, 2010.