ויקיפדיה

KV

סדרה של טנקים סובייטים כבדים

KV (ראשי תיבות של קלימנט וורושילוב) היא סדרה של טנקים סובייטים כבדים שהיו בייצור ממרץ 1940 ועד 1943. בזכות מיגונו הכבד היה ה-KV כמעט חסין לתותחי הנ"ט ותותחי הטנקים הגרמניים (ביניהם תותחי ה-37 מ"מ של הפאנצר 3 ו-75 מ"מ הקצר של הפאנצר 4) בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, אולם עדיפותם הטקטית של הגרמנים יחד עם אימונים לקויים של צוותי השריון הסובייטים ובעיות מכניות הפחיתו מיעילותו של ה-KV. קרב קורסק ב-1943 היה שירת הברבור של טנקי ה-KV; הם לא הצליחו להתמודד עם הטנקים הגרמנים מבחינת כוח אש וניידות, עד שייצורם הופסק לבסוף באותה שנה. שלדת ה-KV שימשה בין היתר לפיתוחו של תותח הסער SU-152 ולפיתוחם של הטנקים מסדרת סטלין.

1-Kliment Voroshilov
מידע כללי
סוג משפחת כלי רכב קרביים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מייצרת ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן מפעל קירוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת ייצור 1939 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 1939–1945 (כ־6 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
דגם קודם SMK
דגם עוקב KV-2
מערכה מרכזית מלחמת החורף, מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
יחידות שיוצרו 5,219 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 6.75 מ'
רוחב 3.32 מ'
גובה 2.71 מ'
משקל 45 טון
מהירות 35 קמ"ש
טווח פעולה 335 ק"מ
מנוע דיזל 600 כוחות סוס, V-2
שריון 40-75 מ"מ[1]
צוות 5
מערכות נשק
חימוש עיקרי תותח 76.2 מ"מ F-34
חימוש משני 3 או 4 מקלעי DT ‏ 7.62 מ"מ
הערות הנתונים מתייחסים ל-1-KV דגם 1941
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיתוח

עריכה
 
ה-SMK בעל שני הצריחים, ממנו פותח ה-KV. במהלך המלחמה נגד פינלנד, צילמו הפינים SMK שנפגע ממוקש, והאנליסטים הגרמנים שקיבלו לידיהם את התמונה זיהו אותו בטעות כ-T-35.
 
KV-1 דגם 1939, עם תותח L-11

הלחימה של טנקים סובייטים לצידם של הכוחות הרפובליקנים במלחמת האזרחים הספרדית (1939-1936) הדגימה את חולשת השריון שלהם בפני תותחי הנ"ט החדשים בקוטר 37 מ"מ ובפני תותחי הארטילריה. הניסיון במלחמה הוכיח כי יש לשים דגש על שריון עבה יותר שיוכל להתמודד נגד איומים מצד תותחי נ"ט. בנובמבר 1937 הוציא ה-GABTU (ההנהלה של הכוחות המשוריינים הסובייטים) דרישה לפיתוחו של טנק כבד עם חמישה צריחים (כמו ב-T-35), עם שריון עבה דיו שיוכל לעמוד נגד תותחי ה-37 מ"מ מכל טווח ונגד תותחי ה-76.2 מ"מ בטווח של עד 1,200 מטרים, ואשר יהיה מונע על ידי מנוע דיזל ולא בנזין, שנטה להתלקח לכדור אש אם הטנק נפגע[2].

העבודה על פיתוחו של הטנק החדש ניתנה לשני צוותים מתחרים מלנינגרד, ה-OKMO בראשותו של נ. בריאקוב, וצוות הפיתוח בראשותו של ז'. קוטין, שלימים יהיה אחראי לפיתוחם של סדרת טנקי סטלין המרשימים. למרות שהדרישה הראשונית קראה לחמישה צריחים, שני הצוותים התנגדו לרעיון, והדרישה ירדה לשלושה. ב-4 במאי 1938 הציגו שני הצוותים דגמי עץ של הטנקים שלהם בפני מועצת ההגנה הסובייטית וסטלין; ה-T-100 של בריאקוב וה-SMK של קוטין (על שמו של המדינאי הסובייטי סרגיי מירונוביץ' קירוב שנרצח). במהלך הפגישה, קוטין פקפק ביעילות של שלושה צריחים, דבר שגרם לסטלין לגשת לאחד מדגמי העץ, לפרק את אחד הצריחים ולשאול: "למה להפוך את הטנק לחנות כל-בו?". בסיום הפגישה הוסכם כי הצוותים יפתחו מחדש את דגמיהם עם שני צריחים בלבד, הראשי עם תותח 76 מ"מ, והמשני עם תותח 45 מ"מ[3].

במהלך העבודה על ה-SMK, צוות הפיתוח של קוטין השתכנע כי עדיף יהיה להיפטר גם מהצריח המשני, שהוסיף רבות למשקל הטנק, ולהשתמש רק בצריח בודד עם תותח 76 מ"מ. בפברואר 1939, ללא אישור מדרג גבוה, החל קוטין לתכנן גרסה בעלת צריח בודד של ה-SMK בשם KV, על שמו של קלימנט וורושילוב, קומיסר ההגנה באותן שנים וחברו של סטלין[4]. באוגוסט 1939, הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית ערכה מפגש לשם דיון על עתיד ייצור הטנקים. מלבד הצגתם של התוכניות המשופרות של ה-SMK ושל ה-T-100, קוטין גם הציג בפני סטלין את ה-KV, והאחרון אישר את בנייתם של אבטיפוסים לשלושת הדגמים[5].

ה-KV ירש רבים מהמאפיינים של ה-SMK, ביניהם פנים התובה, התמסורת והאופטיקה. ה-KV היה אמור להיות חמוש בתותח 76.2 מ"מ F-32, אולם התותח לא היה מוכן בזמן ותותח ה-L-11 (בקוטר 76.2) החלש יותר הותקן. אחד היתרונות של דגם האבטיפוס של ה-KV היה שהוא שקל כ-8 טונות פחות מה-SMK, ולמרות זאת היה בעל שריון עבה יותר. במבחני שדה שנערכו לשלושת האבטיפוסים בספטמבר, ביצועיו של ה-KV מבחינת ניידות היו גבוהים בהרבה משל ה-T-100 וה-SMK.

טבילת האש הראשונה של ה-KV לא איחרה לבוא. בדצמבר 1939, ברית המועצות תקפה את פינלנד במה שנודע כמלחמת החורף, ודגם האבטיפוס של ה-KV (יחד עם הדגמים של ה-T-100 וה-SMK) נשלח לחזית כדי שיהיה ניתן לבחון אותו בתנאי קרב אמיתיים. פעולות הקרב הראשונות של ה-KV התרחשו בין 17 ל-19 בדצמבר; הוא תפקד בצורה מרשימה, הוכיח עצמו כאמין מבחינה מכנית, והשריון העבה שלו היה עמיד לחלוטין למול אש האויב[6]. ב-19 בדצמבר אישר סטלין את ה-KV לשירות, וכ-50 טנקים הוזמנו לייצור.

מאפיינים

עריכה

כשה-KV-1 הופיע לראשונה, השילוב של המיגון החזק, ניידות וכוח אש הפכו אותו לאחד מהטנקים החזקים בעולם בשעתו[7]. השריון בחזית הטנק ובצריח היה 75 מ"מ ו-90 מ"מ בהתאם, מה שהפך אותו לחסין למרבית תותחי הנ"ט הקיימים. למרות שמשקלו הגיע ל-45 טון, הוא הצליח להגיע למהירות סבירה של 35 קמ"ש על כביש, וליהנות מניידות טובה. אלו הושגו בזכות מערכת מתלים משופרת מה-SMK וזחלים רחבים. ה-KV הונע על ידי אותו מנוע דיזל של ה-T-34, ה-V-2 בעל הספק של 600 כוחות סוס. בטנק היו חמישה אנשי צוות: הנהג ישב במרכז החלק הקדמי של הטנק, משמאלו הקשר-קלע. שלושה אנשי צוות נוספים מוקמו בצריח: תותחן, טען ומפקד. תאי הצוות בטנק היו רחוקים מלהיות טובים והם הורידו את ביצועיו של ה-KV. כשפתחי הטנק היו סגורים, לנהג ולמפקד הייתה ראות מוגבלת ביותר. בנוסף, לדגמים הראשונים היו לא מעט בעיות טכניות בתמסורת ובמצמד שהקשו מאוד על ההיגוי. למעשה, המצמד היה כל כך בעייתי, שהנהג נאלץ לעצור את הטנק כדי להחליף הילוך.

ה-KV-1 היה אמור להיות חמוש בתותח 76.2 מ"מ F-32, אולם בעקבות עיכובים באספקת התותח השתמשו הדגמים המוקדמים של הטנק בתותח L-11 בקוטר 76.2 מ"מ החלש יותר. מאוחר יותר, ה-KV-1A דגם 1940 חומש בתותח F-32. ב-1941, לאחר שטנקי ה-T-34 החלו להצטייד בתותח ה-F-34 בקוטר 76.2 מ"מ בעל הקנה הארוך שביצועיו עלו בהרבה על ה-F-32, התקבלה החלטה להתקין את התותח גם ב-KV-1B דגם 1941, שם הוא נקרא ZiS-5. החימוש המשני כלל שלושה מקלעי DT ‏ 7.62 מ"מ, אחד מקביל לתותח, השני בתובה, והשלישי בחלקו האחורי של הצריח.

KV-2

עריכה

הניסיון במלחמת החורף הוכיח כי הטנקים הסובייטים חסרים כוח אש כדי להתמודד בהצלחה כנגד בונקרים וביצורים. במהלך הלחימה, מפקדה של הארמייה השביעית קיריל מרצקוב דרש מספר פעמים שיפתחו בדחיפות טנק כבד עם תותח חזק שמטרתו להשמיד ביצורים. ניסיון להתקין תותח ימי בקוטר 130 מ"מ על ה-T-100 נכשל, וכך גם ניסיונות להתקין תותח הוביצר בקוטר 152 מ"מ או 203 מ"מ על שלדה מוארכת של ה-KV. פיתוח נוסף שכן התקבל, היה להרכיב את תותח ההוביצר 152 מ"מ בתוך צריח ענק על השלדה הרגילה של ה-KV. דגם אבטיפוס הושלם לקראת סוף חודש ינואר 1940, ונשלח למבחנים.

בפברואר 1940 שני טנקי ה-KV-2 הראשונים צוותו לבריגדה המשוריינת ה-20 שנשלחה לפינלנד, שם הם שימשו לתקיפת בונקרים פינים. במהלך הקרבות, אחד הטנקים נפגע כ-48 פעמים מבלי שנחדר[8]. בעקבות הניסיון בפינלנד, ה-KV-2 אושר לייצור. בתחילה הוא נקרא KV 'צריח גדול', אולם מאוחר יותר הוא קיבל את השם הרשמי KV-2. צוותי השריון הסובייטי כינו את הטנק בשם Dreadnought (סוג של אניית קרב) בגלל גודלו העצום[9].

אחד המאפיינים הייחודיים של ה-KV-2 היה הצללית הגבוהה שלו, שניתנה לו בזכות הצריח הענק ששקל כ-12 טון. מאחר שהוא נועד לשמש כטנק שפורץ ביצורים, הוא צויד בתותח הוביצר 152 מ"מ שירה פגזים במשקל 52 קילו שיכלו לחדור כ-72 מ"מ של פלדה עד למרחק של 1500 מטר. יתרון נוסף של ה-KV-2 היה נעוץ במיגון שלו; בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, הוא היה למעשה חסין לאש ישירה מתותחי הנ"ט, למעט התותחים בעלי מהירות לוע גבוהה בטווח מאוד קרוב. למרות יתרונות אלו, ה-KV-2 סבל מלא מעט בעיות בגלל משקלו הניכר. מאחר שהוא השתמש באותו מנוע V-2 של ה-KV-1, הוא הוגבל למהירות של 25 קמ"ש על כביש, ו-12 קמ"ש בדרכים כפריות. בעיה קשה נוספת הייתה שכדי לצדד את הצריח הכבד הטנק נאלץ לעצור ולעמוד בשטח מישורי. בסך הכול נבנו כ-334 KV-2 עד שייצורם הופסק באוקטובר 1941[10].

המשך הפיתוח

עריכה
 
KV-2 נטוש ברוסיה, יוני 1941

בתחילת 1941, המודיעין הסובייטי האמין כי הוורמאכט מפתח תותחי נ"ט חזקים יותר כתוצאה מהניסיון שלו במערכה על צרפת שנה קודם לכן. למעשה, הגרמנים עוד פיגרו בתחום הזה, ועדיין לא היה ברשותם תותח נ"ט המסוגל להשמיד את ה-KV או את ה-T-34 חזיתית[11]. בעקבות המודיעין השגוי ודרישת הצבא האדום לטנקים כבדים יותר, צוות הפיתוח של קוטין החל לעבוד על שתי גרסאות משופרות של ה-KV-1 שנודעו כ-KV-3. הגרסה הראשונה, ה-Obiekt 222, שמרה על העיצוב הבסיסי של ה-KV-1, ומלבד השימוש בתותח ה-F-32 שהפך להיות זמין, השיפור המשמעותי ביותר היה בשינוי המערך בצריח. עד אותו זמן, בטנקים הסובייטים היו רק שני אנשי צוות בצריח, התותחן והמפקד, שתפקד גם כטען. ב-Obiekt 222 נוסף איש צוות שלישי לצריח ושימש כטען, ובכך אפשר למפקד להתרכז בתפקידו העיקרי. אבטיפוס אחד של הטנק הושלם ואושר לשירות במאי 1941, אולם פרוץ המלחמה גרם לסובייטים לזנוח את הפרויקט. הגרסה השנייה שפותחה הייתה ה-Obiekt 220, שהשתמשה בשלדה מוארכת של ה-KV-1 עם שריון עבה יותר, צריח גדול יותר, תותח יותר עוצמתי, ומנוע יותר חזק. בתחילה תוכנן להרכיב את תותח ה-85 מ"מ F-30 החדש על ה-Obiekt 220, אולם הרעיון טורפד על ידי מרשל קוליק, ראש מנהל הארטילריה הסובייטי (GAU) שהשתכנע ממידע מודיעיני מעורפל כי הגרמנים שיפרו את מיגון הטנקים שלהם, וכי תותחי ה-57 מ"מ ו-76 המ"מ אינם אפקטיביים יותר[12]. בהחלטה שנויה במחלוקת הורה קוליק לעצור את ייצורם לטובת תותח ה-107 מ"מ ZiS-6, שנמצא בשלבי פיתוח והושלם רק ביולי 1941. ה-ZiS-6 הורכב ב-KV-2 למבחני ניסוי, אולם לא נכנס מעולם לייצור בגלל פרוץ המלחמה וההבנה שהשריון של הטנקים הגרמניים לא עבה כמו שקוליק חשב. אבטיפוס אחד או יותר של ה-Obiekt 220 הושלמו ביולי 1941 עם תותח ה-85 מ"מ F-30 כמו שתוכנן בתחילה, כשלפחות אחד מהם השתתף בהגנה על לנינגרד ב-1941. למרות שהטנק השתווה לטיגר העוצמתי (שהופיע רק שנה וחצי לאחר מכן) מבחינת ביצועים של כוח אש ושריון, גם הפרויקט הזה בוטל בגלל פרוץ המלחמה ובגלל ההעדפה של הסובייטים להתרכז בייצור סדרתי של טנקים קיימים.

מלבד שני הפרויקטים של ה-KV-3, המחלוקת שעורר קוליק הובילה גם לניסיון פיתוח של טנקים סופר-כבדים (Super Heavy Tanks) שיצוידו בתותח ה-107 מ"מ. הדרישה הייתה לשתי תוכניות: ה-KV-4 ‏ (Obiekt 224) שיהיה במשקל 92 טון ועם מיגון בעובי 130 מ"מ בחזית ו-125 מ"מ בצדדים, וה-KV-5 ‏ (Obiekt 225) שיהיה במשקל 150 טון ועם מיגון של בין 170–180 מ"מ בחזית ו-150 מ"מ בצדדים. המשימה ניתנה למספר צוותי פיתוח שונים שהגישו כ-22 הצעות שונות ל-KV-4 ול-KV-5, אולם העבודה על שני הפרויקטים מעולם לא עברה מעבר לשולחן השרטוטים ונזנחה בגלל המלחמה[12].

 
KV-1S

שיפור המיגון של דגמי ה-KV-1 בין השנים 1941–1942, שהוביל לעלייה במשקל ולמהירות מופחתת, החל ליצור השלכות קשות על היכולת של מערכי השריון הסובייטים להפעיל את ה-KV לצד ה-T-34 המהיר יותר. שני צעדים ננקטו כדי לפתור את הבעיה. הצעד הראשון היה להעביר את כל טנקי ה-KV לבריגדות טנקים נפרדות שתפקידם לסייע לחי"ר. הצעד השני היה לפתח דגם קל יותר ומהיר יותר של ה-KV. הדגם החדש נקרא KV-1S, כשהאות S מייצגת את המילה הרוסית Skorostnoi, או מהירות. כחמש טונות של משקל הופחתו מהטנק באמצעות הצגתו של צריח קטן בהרבה, וזאת, יחד עם מנוע חדש ומשופר עזרו ל-KV-1S לסגור את הפער עם ה-T-34. למרות שהדגם החדש היה שיפור לעומת קודמיו, בכירים רבים בצבא האדום העדיפו לזנוח את ייצור ה-KV לחלוטין לטובת ה-T-34, בטענה שה-KV-1S היה רק מעט יותר טוב מה-T-34, אולם היה כבד יותר ויקר יותר לייצור. למרות זאת אושר ה-KV-1S לייצור ב-20 באוגוסט 1942, וכ-1,300 יחידות הושלמו עד אפריל 1943[13].

תלונותיהם של מפקדי שריון סובייטים על הקושי בהפעלתם של סוגים שונים של טנקים הובילו את המפתחים הסובייטים ב-1942 לנסות ולפתח טנק 'אוניברסלי', שישלב בין השריון של ה-KV והניידות של ה-T-34. הטנק החדש, שנקרא KV-13, היה חמוש בתותח בקוטר 76 מ"מ והיה בעל שריון זהה מאוד לזה של ה-KV-1, אולם שקל רק 31 טונות לעומת ה-42 טונות של ה-KV-1, והצליח להגיע למהירות של 55 קמ"ש. אולם העדיפות שנתנו הגרמנים לשריון עבה יותר בטנקים שלהם הפכו את תותחי ה-76 מ"מ לכמעט חסרי תועלת, וזאת, יחד עם ההצלחה של ה-KV-1S הובילו לביטול הפרויקט של ה-KV-13‏[14].

דגמים

עריכה
  • KV-1 דגם 1939: הדגם הראשוני של הטנק, בעל תותח 76 מ"מ מדגם L-11.
  • KV-1A דגם 1940: דגם בעל תותח מסוג F-32 בקוטר דומה ובסיס תותח בתצורה שונה. 141 יחידות נבנו.
  • KV-1E: הוספה של רשתות מיגון לאורך הטנק (האות E מייצגת;ekranami: רשתות).
  • KV-1B דגם 1941: שיפור המיגון עם עיבוי הפלדה בעיקר בצריח ובקדמת הטנק, בדגמים מאוחרים יותר התותח שודרג לתותח Zis-5 בעל קוטר 76.2 מ"מ.
  • KV-1C: מיגון משופר בצריח, בעל מנוע משודרג ותותח 76.2 מ"מ.
  • KV-1K: טנק KV רגיל המצויד במשגרי קטיושה בצדדים. לא נכנס לייצור.
  • KV-1S: דגם קל של הטנק, בעל עובי שריון קל יותר וצריח קטן יותר. הדגם היה מהיר יותר במחיר המיגון הפחוּת. 1,370 יחידות נבנו.
  • KV-2: צויד בתותח הוביצר בקוטר 152 מ"מ שנועד לפרוץ ביצורים. אופיין בזכות הצריח הענק ששקל כ-12 טון. 334 יחידות נבנו.
  • KV-3 ‏ (Obiekt 222): גרסה משוריינת יותר של ה-KV-1, עם מנוע 700 כוחות סוס ותותח 76 מ"מ F-32. השיפור המשמעותי ביותר היה בשינוי המערך בצריח. לא נכנס לייצור.
  • KV-4 ‏ (Obiekt 224): תכנון לבניית טנק סופר כבד עם שריון בעובי 130 מ"מ שיצויד בתותח ה-107 מ"מ ZiS-6. לא עבר מעבר לשולחן השרטוטים.
  • KV-5 ‏ (Obiekt 225): קונספט דומה ל-KV-4, עם תותח דומה אך עם שריון בעובי 170 עד 180 מ"מ בחזית. גם הוא לא עבר מעבר לשולחן השרטוטים.
  • KV-7/KV-6: תכנון לשני תותחי סער על בסיס השלדה של ה-KV כלקח מההיתקלויות עם השטוג סימן 3 הגרמני. הדגם הראשון צויד בתותח 76 מ"מ במרכז וצמד תותחי 45 מ"מ בצדדים. הדגם השני צויד בצמד תותחי 76 מ"מ המורכבים זה לצד זה. שני הדגמים לא נכנסו לייצור.
  • KV-8: טנק KV עם להביור שהותקן בצריח במקום התותח. לצד הלהביור הורכב תותח 45 מ"מ שהוסווה כך שיראה כמו תותח 76 מ"מ. נשא כ-960 ליטר של דלק. דגם משופר נבנה על השלדה של ה-KV-1S ונקרא KV-8S.
  • KV-9: זה היה KV-1 חמוש בתותח הוביצר U-11 בקוטר 122 מ"מ. לא עבר את שלבי הניסוי.
  • KV-12: תכנון לפיתוח משחית טנקים על השלדה של ה-KV בעל תותח הוביצר בקוטר 203 מ"מ. הפרויקט נזנח לטובת ה-KV-14 ‏ (SU-152). לאחר מכן הציון KV-12 שימש לסדרה של טנקים למיסוך עשן.
  • KV-13: תוכנן להיות טנק אוניברסלי שישלב בין השריון של ה-KV והניידות של ה-T-34. מעולם לא נכנס לייצור.
  • KV-14: משחית טנקים על השלדה של ה-KV-1S המצויד בתותח 152 מ"מ. נכנס לשירות תחת השם SU-152.
  • KV-85: דגם ביניים עד לסיום פיתוח ה-IS-2, דגם זה היה טנק KV-1S בעל צריח ה-IS-1 עם תותח 85 מ"מ מסוג D-5T.‏ 130 יחידות נבנו.
  • (Obiekt 220): זה היה KV-1 עם שלדה מוארכת יותר, עם שריון עבה יותר, צריח גדול יותר, ומנוע יותר חזק. צויד תותח ה-85 מ"מ F-30. לפחות דגם אבטיפוס אחד נבנה.

טבלת השוואה בין דגמי הטנקים הכבדים של הסובייטים במלחמת העולם השנייה[15]:

KV-1
דגם 1940		 KV-1
דגם 1941		 KV-1
דגם 1942		 KV-2
KV-1S
KV-85
דגם 1943		 IS-2
דגם 1945
צוות 5 5 5 6 5 4 4
משקל 43 45 47 52 42.5 46 46
חימוש 76.2 מ"מ
F-32 ‏		 76.2 מ"מ
F-34 ‏		 76.2 מ"מ
ZiS-5 ‏		 152 מ"מ
M-10T ‏		 76.2 מ"מ
ZiS-5 ‏		 85 מ"מ
D-5T ‏		 122 מ"מ
D-25T
חימוש משני 2 × מקלעי DT
7.62 מ"מ		 4 × DT ‏ 4 × DT ‏ 3 × DT ‏ 4 × DT ‏ 3 × DT ‏ 2 × DT
1 × מקלע DShK
עובי שריון (מ"מ) 25–75 מ"מ 30–90 מ"מ 20–130 מ"מ 30–110 מ"מ 30–82 מ"מ 30–160 מ"מ 30–160 מ"מ
מהירות כביש (קמ"ש) 35 35 28 26 45 40 37
מס' יחידות שנבנו 141 1,121 1,753 334 1,370 130 1,500

שירות קרבי

עריכה
 
טנק KV-1 עולה באש לאחר שנפגע באזור וורונז', 1942

בעת פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות ב-22 ביוני 1941, כ-704 טנקי KV יוצרו, מתוכם רק 508 הונפקו ליחידות. למרות שהטנק היה בעל עדיפות טכנולוגית על פני יריביו הגרמניים, לצבא האדום היו רק מעט צוותי שריון שהתאמנו על הטנק, מאחר שמרבית טנקי ה-KV נשלחו ליחידות רק בשלושת החודשים לפני פרוץ המלחמה. בנוסף היה רק כעשירית מכמות הפגזים הנדרשת לתותחי ה-76 מ"מ, ולא היו פגזים חודרי שריון לתותח ה-152 מ"מ. לכמה יחידות של KV-2, כמו דיוויזיית הטנקים ה-41 לא הייתה תחמושת כלל[16].

על אף הביצועים העלובים של הצבא האדום, טנקי ה-KV היוו הפתעה לכוחות הגרמניים שנתקלו בהם לראשונה. חיילי הרגלים הגרמניים נדהמו לגלות כי הפגזים מתותחי הנ"ט בקוטר 37 מ"מ שלהם פשוט ניתזים על ה-KV, וכך גם צוותי השריון שנוכחו לדעת שתותחי ה-37 מ"מ, 50 מ"מ ו-75 מ"מ של הפאנצרים שלהם היו חסרי תועלת אפילו בטווח קרוב. דוגמה אחת לנחיתות תותחי הטנקים הגרמנים הייתה בקרבות סביב טולה. קבוצה של טנקים גרמניים הצליחה לבודד אחד מטנקי ה-KV שאיבד זחל; מנגנון הצידוד שלו נתקע, והצריח לא יכלו לנוע. "הסתדרנו מאחוריו והתחלנו לירות", מסביר מפקד טנקים גרמני. "ספרנו את הפגיעות בטנק הזה, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לחדור מבעד לשריון. אז ראיתי את צריח הטנק נע. הנחתי שהם רוצים להיכנע והוריתי בקשר לאנשי להפסיק אש. אז פתחו הרוסים את מכסה הצריח לגמרי והחלו יוצאים ממנו". הצוות היה מבולבל, מזועזע וחירש, אך בריא ושלם. "זה היה מדכא מאוד לגלות את נחיתותם של תותחי הטנקים שלנו"[17].

רסין

עריכה

ב-23 ביוני 1941 הצליחו אלמנטים מדיוויזיית הפאנצר ה-6 הגרמנית לבסס ראש גשר על נהר דוביסה שבליטא, ליד העיר רסין (Raseiniai). הסובייטים שלחו KV-2 בודד (בליווי מספר חיילים) לצומת דרכים ברסין כדי לנתק את ראש הגשר משארית הדיוויזיה. משהבינו הגרמנים כי ראש הגשר שלהם נותק, הם שלחו שיירה של 12 משאיות כדי לחבור אליהם, אולם אלו הושמדו במהרה על ידי ה-KV-2. בצהרי אותו היום הגיעה סוללה של תותחי נ"ט חדשים מדגם PAK 38 בקוטר 50 מ"מ מראש הגשר והתקרבה למרחק של 600 מטרים מה-KV. הסוללה פתחה באש על הטנק המבודד, אך אף לא אחד מהפגזים הצליח לחדור, עד שלבסוף צוות ה-KV השיב באש והצליח לנטרל את הסוללה. באותו זמן הגיע למקום תותח נ"מ 88 מ"מ נגרר ותפס מחסה מאחורי אחד המשאיות החרוכות. בזמן שהצוות הגרמני הוריד את התותח מהגרר, הבחין בו ה-KV ופגע בו פגיעה ישירה ממרחק של 900 מטרים. בלילה עשו הגרמנים ניסיון נוסף להשמיד את ה-KV, כשיחידת חיילים מחיל ההנדסה התגנבו בחסות החשכה אל הטנק והטמינו עליו צמד מטענים על השלדה ופוצצו אותם. כשהתקרבו אל הטנק, גילו כי המטען רק שבר את הזחלים מבלי שתהיה לו כל השפעה על השריון. אחד החיילים הניח מטען נוסף על הקנה, אך התוצאה הייתה זניחה. למחרת בבוקר, פלוגה של טנקי פאנצר 35(t) התמקמה ביער ליד ה-KV ופתחה באש על הטנק במטרה להסיח את דעתו בשעה שתותח 88 מ"מ נוסף מובא לאזור. משהתמקם, הצליח ה-'88' להשיג 6 פגיעות ישירות ב-KV. צוותי הטנקים הגרמנים ירדו כדי לבחון את ה-KV, שאפילו לא עלה באש. משהגיעו אליו, הבחינו כי רק שניים מתוך ששת הפגזים של ה-88 הצליחו לחדור את השריון. משטיפסו הגרמנים על הטנק החל התותח לזוז לעברם, עד שלבסוף אחד החיילים השחיל רימון יד מבעד לחור שנוצר בצריח. ה-KV הבודד הזה מילא תפקיד חשוב בעיכוב ההתקדמות של קבוצת פאנצרים 4 הגרמנית ללנינגרד ומנע את השמדתה של דיוויזיית הטנקים ה-2 הסובייטית[18].

טנקי ה-KV גם מילאו תפקיד חשוב בקרב הטנקים הענק בברודי שבאוקראינה (23–30 ביוני 1941). אך בדומה לרסין, לא הייתה להם השפעה מכרעת על תוצאות הקרב בגלל אוזלת ידו של הצבא הסובייטי וכל שיכלו היה לעכב את הגרמנים ולגרום להם לשלם מחיר כבד על התקדמותם. גנרל-מייג'ור מורגונוב, מפקד הכוחות המשוריינים באוקראינה כתב: "יש לציין במיוחד את העבודה הטובה של הקורפוסים הממוכנים ה-4, ה-8 וה-15, שהראו כי KV אחד שקול ל-10–14 טנקי אויב".

הגנרל קונסטנטין רוקוסובסקי, אחד המפקדים המוכשרים ביותר של הצבא הסובייטי בתקופת מלחמת העולם השנייה כתב בזכרונותיו: "טנקי ה-KV פשוט הדהימו את האויב. הם עמדו בפני האש של כל סוגי התותחים שהיו לטנקים הגרמניים". אבדות בקרב בקרב טנקי ה-KV נגרמו בדרך כלל על ידי תותחי ההוביצר 105 מ"מ או תותחי ה-88 מ"מ הגרמניים. אולם למרות זאת ההשפעה של ה-KV על הקרבות בקיץ 1941 הייתה זניחה, זאת בזכות הטקטיקה העדיפה של הגרמניים, אימונים לקויים של צוותי השריון הסובייטים, בעיות מכניות רבות ומחסור בחלפים דלק ותחמושת. בסופו של דבר יותר טנקי KV ננטשו על ידי צוותם בגלל תקלות מאשר שאבדו בקרב[19].

  •  
    טנק KV-1 אשר הושמד במהלך מלחמת ההמשך עם הפינים, ספטמבר 1941.
  •  
    KV-1 במוזיאון בובינגטון באנגליה.
  •  
    KV-1 דגם 1942 שהיה בשירות הפינים במהלך המלחמה.
  •  
    KV-1 שנפגע מספר פעמים ליד סטלינגרד, אוגוסט 1942.

ביבליוגרפיה

עריכה
  • Kinner, Jim; Zaloga Steven J.; Sarson Peter. KV-1&2: Heavy Tank 1939-1945. Osprey Military Publishing.
  • Zloga, Steven J. Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two. Weidenfeld & Nicholson military (1984)
  • Kinner, Jim; Zaloga Steven J. Stalin's Heavy Tanks 1941-1945: The KV and IS Heavy Tanks. Armor at War Series, Concord Publishing.
  • Bean, Tim; Fowler, Will. Russian Tanks of World War II: Stalin's Armoured Might. Ian Allan Publishing

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא KV בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עובי השריון בבסיס התותח היה 90 מ"מ.
  2. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-3
  3. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-4
  4. ^ Zaloga, pp-117
  5. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-5
  6. ^ Fowler & Bean, pp-114. ה-SMK וה-T-100 לעומת זאת, לא הרשימו כלל בקרב. ב-19 בדצמבר, כוח סובייטי של חמישה טנקי T-28 יחד עם ה-SMK וה-T-100 סייעו לחי"ר בניסיון לפרוץ את ההגנות הפיניות ליד העיר סומא, כשה-SMK עלה על מוקש ואחת הזחלים שלו נפגע. ניסיונות לגרור אותו על ידי ה-T-100 או ה-T-28 נכשלו, והחיילים נאלצו לנטוש אותו. הסובייטים הצליחו להשיבו רק בפברואר, לאחר מבצע חילוץ לא יעיל שגבה לא מעט חיי חיילים. הביצועים המאכזבים שלהם הובילו את הצבא האדום להפסיק את המשך פיתוחם.
  7. ^ Fowler & Bean, pp-116
  8. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-13
  9. ^ Fowler & Bean, pp-120
  10. ^ Fowler & Bean, pp-121
  11. ^ Stalin's Heavy Tanks, 1941-1945, pp-3. זה מבלי לקחת בחשבון את תותח ה-50 מ"מ PaK 38, שהיה מסוגל לחדור את ה-T-34 ואפילו את ה-KV, אולם החל להיכנס לשימוש בוורמאכט רק ב-1941.
  12. ^ 1 2 Zaloga Kinnear & Sarson, pp-15
  13. ^ Stalin's Heavy Tanks, 1941-1945, pp-7-8
  14. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-43
  15. ^ Zaloga, pp-119-225
  16. ^ Stalin's Heavy Tanks, 1941-1945, pp-4
  17. ^ אנטוני ביוור, סטלינגרד. עמ' 76
  18. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-18-21
  19. ^ Zaloga Kinnear & Sarson, pp-21-22


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=KV&oldid=38517846"