LGM-30 מיניטמן
LGM-30 מיניטמן (באנגלית: LGM-30 Minuteman) הוא טיל בליסטי בין-יבשתי המתופעל על ידי פיקוד התקיפה הגלובלית של חיל האוויר של ארצות הברית. נכון לשנת 2014 זהו הטיל הבליסטי הבין-יבשתי הקרקעי היחידי שנמצא בשירות מבצעי ובתור שכזה - הוא מרכיב מרכזי בהרתעה האסטרטגית של ארצות הברית, ביחד עם הטילים המשוגרים מצוללות וביחד עם נשק גרעיני שנישא על ידי מטוסים. המיניטמן נושא ראש קרבי בעוצמה של 300–500 קילוטון, והראשון לשאת ראשי נפץ מרובים. הטיל נקרא על שמם של אנשי המיליציה האמריקאים מימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית (בתרגום חופשי: "נכון לפעולה תוך רגע"). הטיל מתוכנן להישאר בשירות, לכל הפחות, עד 2030. נכון ל-2016 מתפעל חיל האוויר האמריקאי כ-400 טילים מסוג זה המאוחסנים בתוך מבנים ייעודיים מסוג סילו[1] לצורך זה.
 | |
| שיגור מיניטמן | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | טיל בליסטי בין-יבשתי, משוגר מ"סילו" |
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית |
| יצרן | בואינג |
| עלות יחידה | $7,000,000 |
| תקופת השירות |
1962 (דגם I), 1965 (דגם II), 1970 (דגם III) – הווה |
| משתמשים |
חיל האוויר של ארצות הברית  |
| פלטפורמת שיגור | ממגורת טילים |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | דלק מוצק (בשלבים 1,2) ודלק נוזלי בשלב השלישי |
| משקל | כ 36 טון |
| ממדים | |
| אורך | כ 18 מטר |
| קוטר | כ 1.7 מטר |
| ביצועים | |
| מהירות | 23 מאך (28,176 קמ"ש) |
| טווח | מיניטמן III - כ-14,000 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | W62, W78, W87 |
| הנחיה | אינרציאלית, אוטונומית, ייתכן גם תיקון לפי כוכבים ונווט לפי לוויינים |
  | |
היסטוריה
עריכהשני הדגמים הראשונים של הטיל, "מיניטמן I" ו"מיניטמן II", שירתו בין השנים 1962–1997, 35 שנים בסך הכול. שירות מבצעי מוצלח זה מיוחס לשתי טכנולוגיות חדשניות ששולבו בטיל. ראשית, השילוב המוצלח של מאיץ דלק מוצק ושנית, ה"מיניטמן" היה הטיל הבין-יבשתי הראשון ששולבה בו מערכת אינרציאלית ממוחשבת ולמעשה הוא נחשב למערכת המבצעית הגדולה, הראשונה שהייתה "מערכת משובצת מחשב".
מיניטמן I
עריכהשיגור ראשון בוצע בפברואר 1961. עד יוני 1965 סופקו 800 טילים. טיל זה היה הטיל בליסטי בין-יבשתי הראשון שעשה שימוש בשלב ראשון שהוא מאיץ דלק מוצק. טיל זה הוא גם הטיל הראשון שעשה שימוש במחשב בקרה שכלל סוג של "דיסק קשיח" ו"מעגלים משולבים". נושאים אלו היו פורצי דרך בתקופתם.
מיניטמן II
עריכהדגם זה כלל מספר פריצות דרך ובכללן יכולת נשיאה של ראש קרבי בעוצמה של 1.2 מגה-טון, אמצעים לשיבוש מערכות הגנה אקטיבית, ואמצעי ניהוג של השלב השני, שהיה מונע בדלק נוזלי - מבלי להיזדקק לנחיר פליטה מתכוונן. השליטה בכיוון הדחף של השלב המונע בדלק נוזלי הושגה תוך הישענות על מזרקים שפועלים באמצעות הזרקת נוזל לתוך זרם הפליטה של המנוע, מבלי שיש צורך בחלקים מכניים נעים גדולים (באנגלית, טכנולוגיה זו מכונה: (liquid injection thrust vector control (TVC).
מיניטמן III
עריכהטיל זה היה הטיל הראשון שהוא טיל מרובה ראשי נפץ. הטיל יכול לשאת עד שלושה ראשים קרביים בעוצמה של 150 קילו-טון (W62ׁׁׁׂׂׂ) (לעומת ראש קרבי אחד של 1.2 מגה-טון בדגם הקודם) אך קיימת אופציה לשלושה ראשי נפץ עם תפוקה של 350 קילו-טון כל אחד (W78). כדי לאפשר "לשחרר" כל ראש נפץ לעבר מטרה משלו, התווספו מנועי דחף ל"מנשא" הרש"קים שאיפשרו לו שינויים קטנים במצבו המרחבי, במסלולו ובמהירות שלו, כך שניתן לכוון כל ראש נפץ בנפרד. בעשורים האחרונים, 450 הטילים עברו שדרוגים שונים ובימינו הם מותאמים לנשיאת ראש קרבי אחד[2](W87).
מצב נוכחי ופיתוח מתוכנן
עריכהתוכנית טילי ה-PEACEKEEPER שתוכננו להחליף את טילי המיניטמן, בוטלה במסגרת הסכמי START-II. חיל-האוויר האמריקאי מתכנן להמשיך ולתפעל את טילי המיניטמן לפחות עד 2030. טילי המינטמן יוחלפו בטילי ה-LGM-35 סנטינל בסביבות 2030.
ניסויים
עריכהחלק גדול מהניסויים מפורטים בקישור של חיל האוויר האמריקאי (ראה להלן, קישורים חיצוניים)
שימושים ויישומים מיוחדים
עריכהמיניטמן נייד על קרונות רכבת
עריכהבשנת 1959 פורסמה תוכנית להקמת "טייסות" מיניטמן שיישענו על שיגור מתוך רכבת כשהרעיון הוא שניידות הרכבת תביא למצב בו האויב לא יכול לשגר כנגד טילים אלה "מכה מקדימה". הרעיון הבשיל לידי ניסוי הדגמה ואולם לבסוף, ביטל הנשיא קנדי את התוכנית.
טיל מיניטמן משוגר מהאוויר
עריכהתוכנית לאפשר שיגור טילי מיניטמן מתוך מטוסי "גלקסי", כולל ביצוע ניסוי הדגמת היתכנות. התוכנית לא הבשילה להצטיידות, ככל הידוע על רקע של קשיים הנדסיים ובטיחותיים. היכולת העקרונית, אבל, היוותה נושא לדיון במסגרת הסכמי START.
טיל מיניטמן כמימסר רדיו
עריכהאחד הנושאים שנדונו בהרחבה, במסגרת תפיסת ההרתעה של ארצות הברית, הייתה השאלה איך מבטיחים את רציפות היכולת להעביר פקודה אל הכוחות הגרעיניים האמריקאים, גם לאחר שארצות הברית נתקפה. במסגרת זו, יצורו טילי "מיניטמן" שמטרתם הייתה לשדר פקודת הפעלה, תוך כדי מעוף הטיל ובכך להבטיח שניתן יהיה להעביר פקודות גם לאחר היפגעות.
מיניטמן כמשגר לוויינים
עריכהתוכנית להשתמש בטילי ה"מיניטמן, כמשגר לוויינים "לפי צורך", בהתראה קצרה, נהגתה ונזנחה על רקע חוסר עניין.
שימוש בשלבי המנוע השונים כטילי מטרה
עריכהמנועי ה"מיניטמן" משמשים את מערך ה THAAD, (טיל נגד טילים) ואת מכ"מי ההגנה האקטיבית האמריקאיים - לדימוי מטרות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הערך "מיניטמן", באתר "מיליטרי סטנדרד", באנגלית.
- פירוט היסטוריית אירועים בין השנים 1970 ועד 1989 באתר חיל האוויר האמריקאי, כולל ניסויי שיגור פירוט אירועים היסטוריים באתר חיל האוויר האמריקאי, כולל היסטורית שיגורים.
- technology/Minuteman-I, technology/Minuteman-II LGM-30 מיניטמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)