ריבוב בחלוקת אורך גל
ריבוב בחלוקת אורך גל (באנגלית: Wavelength Division Multiplexing, או בקיצור WDM), היא טכנולוגיה של ריבוב מספר אותות אופטיים על גבי סיב אופטי יחיד באמצעות אורכי גל שונים ("ערוצים") של אור לייזר. הטכנולוגיה משמשת בעיקר להפחתת מספר הסיבים הנדרשים, ונודעת לה חשיבות רבה במערכות תקשורת למרחקים גדולים, של עשרות או מאות קילומטרים.
* ארבע מקורות נתונים משדרים את האותות שלהם
* רכיב ה-MUX מרבב את ארבע האותות
* ארבע האותות מקובצים יחדיו משודרים על גבי סיב אופטי יחיד
* רכיב ה-DEMUX מפצל את הריבוב לארבע האותות המקוריים
* ארבע האותות שפוצלו מהריבוב מועברים כל אחד אל מקלט נפרד
בעבר נבנו מערכות תקשורת אופטיות כך שבכל סיב אופטי משודר אורך גל יחיד. טכנולוגיה זו מתאימה למקרים של חיבור בין מערכות במרחקים קצרים, למשל בתוך ארונות תקשורת. כאשר מחברים בין מערכות מרוחקות, מספר הסיבים הדרושים הוא חלק משמעותי מעלות התקנת המערכת, ובמקרים רבים הוא גם קובע את עלות תפעול המערכת (שכן כל סיב נחכר לתקופת השימוש).
בטכנולוגיית WDM משדרים דרך אותו הסיב מספר אורכי גל שונים. כך ניתן להקטין את מספר הסיבים הדרושים, שעלותם עלולה להיות גבוהה מאוד כאשר המערכת פרוסה על פני מרחק גאוגרפי ניכר. רשתות המבוססות על טכנולוגיה זו מאפשרות גם תגובה מהירה יחסית לשינוי בדרישות הלקוח, במחיר נמוך - ניתן תשתית תקשורת לתמיכה ב-WDM על ידי שדרוג רכיבי הקצה ובלי צורך בהחלפת התשתית הסיבית.
כיום מבדילים בין ריבוב של עד 8 אורכי גל שמכונה Coarse WDM (בקיצור: CWDM) לריבוב של מעל 8 אורכי גל שמכונה Dense WDM (בקיצור: DWDM) .
היסטוריה
עריכהבאופן היסטורי בוצע ריבוב אורכי גל במספר קטן של אורכי גל שההפרש ביניהם ניכר, בגלל איכות לא מספקת של רכיבים אופטיים. הטכנולוגיה נקראה אז (סוף שנות ה-80) WDM - Wavelength Division Multiplexing ורובבו כך בין שניים לארבעה ערוצים, בהפרשים שנעו בין מאות ננומטרים (ערוץ ראשון ב-1310nm וערוץ שני ב-1550nm) לבין עשרות ננומטרים (כמה ערוצים בסביבת 1550nm).
בשנות ה-90, לאחר שפותחו מסננים אופטיים חדים יותר, התאפשר לרבב ערוצים שאורכי הגל שלהם נבדלים זה מזה בננומטרים אחדים. כך התאפשר לשדר שמונה ערוצים בתחום 1530 - 1560 ננומטר - התחום שניתן להגביר אופטית במגבר ארביום נפוץ. לאחר מכן עלה מספר הערוצים בהדרגה ל-16, ל-32 ועד 128 ערוצים. בשנת 2000, במערכות החדישות ביותר, צופפו הערוצים להבדלי תדירות של 50 גיגה הרץ - פחות מחצי ננומטר זה מזה.
עם התפתחות הטכנולוגיה התאפשר ריבוב במרווחים של 25 גיגה הרץ זה מזה, ואף של 12.5 גיגה הרץ. לא צפוי מאמץ ניכר להמשיך ולצופף את הערוצים יותר מכך, גם מפאת הקושי הטכני הנדרש (ייצוב המסננים האופטיים) וגם מפני שזהו הגבול שאחריו לא ניתן עוד לשדר בקצב של 10 גיגה ביט לשנייה, ומפני שטכנולוגיות לתקשורת אופטית בקצבים גבוהים יותר מייתרות במקרים רבים את הצורך בריבוב, לטובת ניתוב ומיתוג.
