אבוסוד אפנדי
| ערך ללא מקורות | |
מֶהְמֶט אֶבּוּסוּד אֵפֶנְדִי (בטורקית: Mehmed Ebussuud Efendi; בערבית: محمد أبو السعود أفندي; 30 בדצמבר 1490 – 23 באוגוסט 1574) היה שייח' אל-אסלאם באימפריה העות'מאנית, פוסק הלכה, פרשן הקוראן, משפטן חנפי, האדם שיצק תוכן משמעותי לתפקיד שייח' אל-אסלאם וכן כתב הרבה חיבורי הלכה ופרשנות של הכתוב בקוראן.
 | |
| לידה |
30 בדצמבר 1490 İskilip, Rûm Eyalet, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 1574 (בגיל 83) איסטנבול, האימפריה העות'מאנית |
| מקום קבורה |
בית הקברות איופ |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד לשייח' מוהידין מהמט אפנדי בעיר למדיה (İmâdiyye) (אמדיה (אנ')) בצפון חבל דהוכ ולכן אחד מכינוייו היה "אל-למדי" או "אל-עמאדי". לאחר לימודים מונה כשופט ושירת בערים בורסה, איסטנבול וכן בחבל הבלקן (רומליה), שם החל לשלב חוקים מקומיים עם החוק האיסלאמי (שריעה) ובכך התאים את השריעה לחוקים המקומיים של כל אזור ולזמן שבו הוא חי ובמקביל התאים את החוקים המקומיים להלכה המוסלמית.
ב-1545 קידם אותו הסולטאן סולימאן הראשון לתפקיד המופתי הגדול ובכך גם לתפקיד השופט העליון, תפקיד בו החזיק עד למותו.
כמופתי הגדול עבד אבוסוד בשיתוף פעולה הדוק עם הסולטאן, תוך מתן חוות דעת משפטית. שנתנה לגיטימציה להרג של היזידים שהסולטאן ראה בהם את אויביו ושאף שימירו את דתם לאסלאם הסוני-חנפי. חוות דעת משפטית נוספת אשררה את התקפתו של סלים השני על קפריסין ב-1571, התקפה שהייתה מהגורמים לפרוץ קרב לפנטו.
יחד עם הסולטאן סולימאן, שאחד מכינוייו היה "המחוקק", אבוסוד ארגן מחדש את תורת המשפט העותמאנית (הקאנון (אנ')) יחד עם חוקי ההלכה והביא את מערכת המשפט המאוחדת תחת פיקוח ממשלתי הדוק. עד השינוי הגדול שחולל אבוסוד השופטים היו חופשיים לפרש את השריעה, חוק שגם השליט היה כפוף אליו. אבוסוד חיזק את סמכותו החוקית של הסולטאן, הגדיר את הסולטאן כח'ליפה ובכך קבע שהחקיקה באימפריה נובעת ממנו ולא רק מההלכה או ממנהגי המקום. כך נוצרה מסגרת שבה הכוח השיפוטי נגזר מהסולטן ואשר אילצה את השופטים לשפוט על פי ספר החוקים (qānūn-nāmes) של הסולטאן.
בנוסף לרפורמות השיפוטית שלו, אבוסוד זכור גם כי שאף למצוא פתרונות לחיי היום-יום, בעיקר של הסולטאן וכן של הכפופים לו, ולכן כאשר השריעה לא סיפקה תשובות, הוציא אבוסוד מגוון גדול של דעות מייעצות ( פתוות) שהיו למעשה פסיקות חדשות. פתוות שהוציא התירו הצגת מחזות קאראגוז, עישון ואת צריכת קפה, שהיה חידוש בזמנו, מתוך העיקרון שכל מה שאינו אסור במפורש במסורת האיסלאמית - מותר. בנוסף, הוציא פסיקות בנושאי מיסוי, בעלויות על קרקע, למשל, הכניס לשימוש את המושג מירי.
בפתוות שלו הגדיר את מערכות היחסים בין המוסלמים, נוצרים ויהודים באימפריה העות'מאנית בנוסף, ולפעמים במקום הכתוב בתנאי עומר. הוא הגדיר זכות קניין וביטחון האישי למיעוטים, תוך שהלא מוסלמים היו צריכים להכיר בעליונותם של המוסלמים.
